הדפסה
לכתבה באתר
אז מהן מכות עיצוב? נתחיל בזה שכל מכה היא טרנד, וכל טרנד הוא סוג של מכה, תלוי במינון. אנחנו מזועזעים מהקרמיקה החומה של שנות ה-70 והמטבחים מחופי העץ של שנות ה-80, בעוד שכמעט תמיד נחשוב שהטרנדים של היום הם אמת צרופה ואובייקטיבית של טוב טעם. אז זהו, שלדעתי לא.
ניסיתי למצוא כמה טרנדים שאף שיפוץ לא יהיה שלם בלעדיהם, כאלה שהתעצמו לכדי מכות של ממש - מה שכל לקוח מבקש באוטומט כשהוא בא לעצב את ביתו, גם אם הוא חושב שזה הטעם המקורי שלו. כולנו - גם הלקוחות וגם אני, המעצבת - מוצאים עצמנו משועבדים לנהיות האופנתיות שמסביב, ולוקים ביותר מאחת המכות שלהלן, בים וביבשה. בואו נתחיל.
1. בעבודה קשה, בחומר ובלבנים
קירות לבנים, או בשם העדכני "בריקים", היו טרנד כבר לפני הרבה שנים. אז קראנו לזה "מראה של לופט ניו יורקי". היום פשוט קוראים לזה, בעילגית, "קיר בריקים". זה יכול לנוע מקיר אחד בסלון של דירה בכל פרוור ועיר לבחירתכם, ועד לחיפוי של בית שלם בלבנים אדומות שפורקו מבית בדרום צרפת. הלבנים נותנות לנו תחושה אירופית יותר, או ניו יורקית יותר, משהו לא מכאן. מצחיק שמה שאמור לשוות מראה אותנטי של קילוף הקיר וחשיפת השכבה הקונסטרוקטיבית שמתחת, הוא למעשה חיקוי מודבק.
2. כולנו מסובין
לא סתם מסובין, שרועין על ספת ר'. המכה שייכת לקטגוריה של "דברים שאני רוצה בלי שום קשר לגודל החדר" והיא כוללת את האי במטבח שכולם רוצים (גם לו הקדשתי פוסט שלם) , מכשירי חשמל עצומי מידות במטבח (ראו בהמשך) וספה בצורת ר'. כלומר ספה פינתית, אחת שלוקחת את הסיבוב בלי קשר לכיוון הנכון של הסלון, וכמובן בלי קשר לגודל שלו. למה? כי גם ספה פינתית, כזו שלקצה אחד שלה מחובר "שז-לונג" או פשוט עוד ספה, משדרת סטטוס של נינוחות, מזמינה לרביצה. ומה אם הרביצה הזו הופכת את כל הסלון למשהו שאי אפשר לעבור בו? לא נורא, העיקר שיש לנו ספת ר'.
3. אריחי סאבוויי
במרחק תחנה אחת מקיר הלבנים נמצאים אריחי הלבנים, או בשמם העברי "סאבוויי טיילז". אלה אריחי קרמיקה, לרוב בגודל סטנדרטי של 7.5 ס"מ על 15 ס"מ, עם או בלי פאזה (זווית בקצוות), שמונחים בדוגמת קיר לבנים, אלא מה. הם מעטרים את קירות הרכבת התחתית ולכן שמם. וגם הם לוקחים אותנו הרחק מכאן, אל בירות מתורבתות. האריחים פופולריים במטבחים - בעיקר מטבחים של מסעדות, בעיקר מסעדות עם מטבחים פתוחים לחלל המרכזי (עוד נותרו כאלו עם מטבח סגור ומוצנע?) - ומשם הם יצאו לעטר קירות של מטבחים פרטיים, בלבן ולפעמים גם בשחור. גם חדרי רחצה רבים בסגנון ניו יורק של ראשית המאה, בשחור ולבן, מתהדרים בהם על כל הקירות. אישית עלי הם עדיין לא נמאסו, אבל הפופולריות שלהם (ומחירם הנמוך יחסית) מראים על כיוונים מדאיגים.
4. אותנטי או אוטנתי?
מה שבטוח, אותנטי זה לא. בדומה לקירות הלבנים וכחלק ממכת המלים והאותיות (שעושה לי כזה גירוד שהקדשתי לה פוסט שלם), נפלה עלינו מכת ה"אותנטי". חפצים חדשים בעלי מראה ישן, בדרך כלל פריטים משלימים לבית, או כל דבר שאפשר להדפיס עליו, בדרך כלל באנגלית, הצהרת כוונות או חכמת חיים כלשהי. המסר יהיה תמיד אופטימי (החיים יפים כשאתה שטיח אמבטיה) והכי חשוב - אותנטי.
5. מי שלא קופץ
גם על הטרנד הזה כתבתי לפני כמה שנים, כשרק התחיל לבצבץ, ועכשיו נראה שאין בית בלי נגיעת צבע שובבה בצהוב. הצהוב תפס את מקומו של האדום, שבשנות ה-80 וה-90 היה מלה נרדפת לתעוזה בצבע, נוסח "אני רוצה בית שכולו לבן עם נקודת צבע אחת חזקה ב... אדום". לאדום נהגתי לקרוא "הנון קונפורמיזם של הקונפורמיסטים" ועכשיו זה הצהוב. רוצים תעוזה בטוחה וטרנדית? צבעו משהו בבית בצהוב.
6. מכת הרבה
אם פעם מכונית משפחתית הספיקה למשפחה, הרי שהיום כל זוג שמצפה לילד השלישי חייב להצטייד בג'יפ או לפחות בסטיישן, כי חמישה אנשים צריכים המון מקום. אז אותו דבר עם מקררים. ותנורים. וכיריים. וטלוויזיות. לא יודעת אם שמתם לב לזה, אבל בעוד מוצרי התקשורת הולכים וקטנים, מוצרי החשמל הביתיים רק גדלים משנה לשנה. גם הטרנד הזה הופך במהירות מבהילה לסטנדרט החדש, שלא לומר - למכה. אם פעם יכולתם להכניס מקרר בגומחה ברוחב 80-90 ס"מ במטבח, היום מקררים מגיעים עם שלוש וארבע דלתות ומגיעים לרוחב של 120 ס"מ - שהם כחצי מטבח בדירות של פעם.
בעוד שהמקררים פונים אל חרדות האגירה שלנו ואל הסברים רציונליים של אמהות עובדות שמבשלות לכל השבוע ומקפיאות, הרי שתנור אפייה משולב ברוחב 90 ס"מ הוא עדיין קצת סמל סטטוס. אם לא סמל של כמה-כסף-יש-לי, אז לפחות של באיזו-רצינות-אני-מתייחס-לאפייה-ולבישול-שלי. או לתזונה של הילדים שלי. כי בשלן אמיתי לא יסתפק בתנור רגיל ברוחב 60 ס"מ. בכיריים חייבות להיות לפחות חמש להבות, והתנור צריך להכיל תבניות אינספור. וכך, בשטח שפעם יכולנו להכניס בו מטבח מרווח, נכנסים היום זה לצד זה מקרר, תנור וכיריים. גם הטלוויזיות קצת יצאו מפרופורציה, ובלי שום קשר לגודל הסלון (או ממרחק הישיבה!) אנשים מפגיזים על קיר הסלון מסך 62 אינץ'.
7. מכת פשפשים
זה התחיל כתחביב של מעצבות ומכורים לדבר: לשוטט בשוקי פשפשים ולמצוא בהם כמה פריטים עם מראה ישן ושונה, שהוסיפו נגיעה מיוחדת לבית חדש. לאחרונה, יותר ויותר בתים חדשים נראים כמו חנות בשוק הפשפשים מרוב פריטים שנאספו מהרחוב, שופצו בבית, שופצו על ידי חבר/חנות/חובב (לרוב כל התשובות נכונות). מקוריוז בתוך עיצוב קוהרנטי, הפך טרנד הרהיטים המשופצים למכת פשפשים שגורמת לכמה סלונים להיראות יותר כמו גראז' סייל מאשר בית. יש גם חלק יפה למכה הזו, והוא שידות ישנות שהתחדשו בתור רהיטי כיור - וגם העובדה שבעוד רוב המכות האחרות מעודדות את מכת הקניות של החג, הרי שמכת פשפשים עשויה לחסוך לנו כסף.
8. מכת אימס
כמה מעצבות, ואני ביניהן, נקפוץ ונגיד: אבל היינו שם קודם! נכון. מי לא היה שם קודם. אבל זה לא באמת משנה, כי כול-ל-ל-ם שם עכשיו. כיסא הסיקסטיז של הזוג צ'ארלס וריי אימס, בעל רגלי העץ המשוכלות ומושב הפיברגלס המעוגל, הפך לאייקון שחיקויים שלו אפשר למצוא בכל חנות לעיצוב הבית במחירים נמוכים (והאיכות בהתאם, לרוב). המראה האיקוני הוסיף לכל חלל שפיץ מעוצב ושובבות של שנות ה-60, רק כמעט שאין משרד, מסעדה או בית פרטי של כל מי שמחבב עיצוב שאינו מתהדר בו. לקטיגוריה אפשר בקרוב להוסיף את כיסא החיפושית של אימס ואת השז-לונג של לה קורבוזיה, על אף שאלה פחות שימושיים בתור כיסאות לפינת אוכל, ולכן מצויים פחות.
9. מכת מנורות
כמו עצי דקל על איים טרופיים, כך מקבצי המנורות מעל איי מטבח. אין לי ספק שבעוד כמה עשורים סימן היכר של התקופה שלנו יהיה האי במטבח, שמעליו נוחתות שתיים או שלוש מנורות תלויות. במבט נוסף נשים לב שמדובר במנורות ''BEAT'' של המעצב הבריטי טום דיקסון. נכון, הן יפהפיות, אבל נעשה בהן שימוש-יתר (שימו לב בפעם הבאה שתהיו במסעדה, בבית מלון, ומעל לכל - מול דלפק קבלה) כברירת המחדל לשאלה "אילו מנורות נתלה מעל הבר"?
אגב, המנורות האלה מנציחות עוד שני טרנדים לוהטים (שאולי גם יוכתרו יום אחד כמכות בפני עצמן): הטרנד השחור והטרנד המתכתי. גם מנורות הכלוב, שהיו עד לא מזמן נחלתן של מעצבות חדשניות וזכייני מסעדות מתלהבים, עשו את דרכן לכל סלון ודלפק, עם עדיפות לשלישיות.
10. מכת שמנת
על אף שגוון השמנת אמור להיות נייטרלי, ולכן על-זמני, יש לי הרגשה שהוא לא היה כל כך פופולרי כמו עכשיו, עד.. עכשיו. מה שמראה לנו שגם "נייטרלי" הוא עניין של אופנה. לפני עשר, עשרים ושלושים שנה, נדמה לי שגוון אחר נחשב נייטרלי (חום?). ייראה לנו מוזר ביותר למצוא בתים שמעוצבים מסד עד טפחות בירוק, אדום או כחול, אבל בתים שטבולים בשמנת מבחוץ, מבפנים, ודרך כל הכריות והספות - הם ייראו לנו טבעיים לגמרי. השמנת נוסכת טון כפרי ורומנטי יותר על בתים, בעוד שאחיה הגדול, הלבן, מביא איתו משב רוח עירוני ומודרני יותר. כך או כך - בשניהם אנחנו נתקלים, לטעמי, במינון גבוה מדי, ולצידם הבז' הנועז.
אז למי ש"רוצה אבל מפחד" לעשות שימוש בצבע חזק ואהוב, כי "מה אם יימאס", תשובתי היא: הכל נמאס. גם שמנת. המהירות שבה צבע או עיצוב או טרנד נמאס עליכם תלויה בכם ובהרגלים שלכם, ולא בצבע או בטרנד. מי שאדיש למה שסביבו יחיה בשמחה בכל גוון, ומי שדברים נמאסים עליו מהר - גם זמנו של הבז' יגיע אצלו.
והעיקר, שנהיה בני חורין לעשות את הבחירות שלנו ולא משועבדים לרצונות ולתכתיבים של אחרים, גם לגבי איך לעצב את הבתים שבהם אנחנו חיים.
>> עוד טרנדים, טיפים, דוגמאות ותמונות מעוררות השראה
