הדפסה
לכתבה באתר
מאת אורן ברזילי
הניסיון לבשל מָן הוא בעצם כישלון ידוע מראש, מכיוון שאף אחד לא יודע בוודאות מה זה מן. תחקירים שונים ומשונים, תשאול חברים, פורומים של דתיים ברשת והעלאת זבח לא צלחו, אבל סיפקו כמה תשובות מעניינות.
המן, אותו מזון קסום שאכלו בני ישראל בנדודיהם במדבר אחרי יציאת מצרים, מוזכר בסיפור יציאת מצרים בספר שמות: "וַיּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע, כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ".
מן מכונה גם "לחם שמים", אבל לפי המסורת לא מדובר בלחם אלא בנוזל כלשהו שירד כל בוקר (חוץ משבת, טפו) בין שתי שכבות של טל. לפי המסורת מן הוא "לחם אבירים", כלומר המאכל של המלאכים והטעם שלו הוא כל טעם אפשרי. כן נודניקים, גם שוקו-בננה. מצד שני, במקרא מצוין שטעמו "כצפיחית בדבש", שזו כמובן תשובה מצוינת, בתנאי שנברר קודם מה זה צפיחית בדבש (ביררנו: צפיחית היא עוגה או עוגייה).
עוד מתברר כי כשליהודים נמאס מהמן אלוהים נתן להם שלווים. האמת? אין יותר יהודי מזה. אלוהים הוציא אותנו ממצרים, הטביע את צבא פרעה, נתן לנו את עשרת הדיברות, הוביל אותנו לארץ המובטחת ועוד דאג לנו לסידורי ארוחות במדבר. אנחנו, בתמורה, התלוננו שהתפריט במדבר משעמם. כבר אז היה ברור שלא ייצא מאתנו שום דבר טוב.
בחזרה לחיפוש אחר מקור המן: בדיוק כשחשבנו לפרוש ולחפש נושא קל יותר לבישול, נפלה ההארה: נשאל דתל"שים! ואכן, ידידת המערכת ק' באה לעזרתנו. "אוקיי, ביררתי לכם", הדהדה הבשורה בחדר המערכת אפוף העשן. "הסברה המקובלת היא שמן הוא נוזל מתוק שמעניק טעם לכל דבר שמכינים איתו". בום. מדלן: 1, אלוהים: 0.
מפה הדרך היתה קצרה מאוד למתכון. נניח שאתם יהודים במדבר במזרח התיכון, כן? אני יודע שרובכם באמת יהודים ובאמת גרים במדבר (להלן: מדינת ישראל) במזרח התיכון, אבל אני מדבר על יהודים עתיקים, לפני המצאת הברזל או האינטרנט המהיר או אטב הכביסה, אפילו קרית אונו עוד לא הוקמה אז. אז נניח שאתם יהודים עתיקים במדבר ואין לכם מה לאכול חוץ ממה שהצלחתם לאסוף באותו יום, שזה אומר קצת עשבים, אולי בצל או ירקות עונתיים ובשביל הפחמימות כמה פיתות יבשות ועדשים. פתאום, השמים התפצלו לשניים ומהם יצא מן, כפכוף של מן, שממתיק את האוכל העבש שלכם ונותן טעם לכל מנה. מה תכינו? מה, לא ברור? סלט פתוש מזרח תיכוני עם רוטב סילאן מתובל.
קודם כל, הבהרה חשובה לגבי המתכון: הניסיון הוא להתחקות אחר המן התנ"כי והאוכל שנאכל אתו, ולכן כל המרכיבים במתכון גדלים במזרח התיכון וסביבותיו. כמו כן, המרכיבים עונתיים. מה זה אומר? ראשית כל, שלא תמצאו כאן מרכיבים שבני ישראל לא יכלו להשתמש בהם, כמו עגבנייה, טרגון, צנונית (מקורה בדרום אירופה, לשיקולכם) או גבינת עזים (כי למי יש זמן להכין גבינה כשנודדים). מה כן מותר? כל מין שמקורו במזרח התיכון או שהגיע לשם עד תקופת התנ"ך. שנית, חשוב להשתמש במרכיבים עונתיים, כי בני ישראל ליקטו מה שמצאו. אנחנו השתמשנו בפאקוס, עלי חמציץ בשרניים, רשאד ופטרוזיליה. אם זו לא העונה (או אם לא השגתם), אתם מוזמנים להחליף אותם בכל מה שטרי: מנגולד, תרד, כוסברה, זעתר טרי, מלפפון ושומר, למשל.
דבר אחרון: הכמות פה היא לסועד אחת והסלט מאוד-מאוד משביע, ולכן המנה מחושבת כעיקרית. אם אתם חושבים על הסלט כתוספת הכמויות יתאימו לשניים-שלושה אנשים. זהו? ברור? כל חריגה מהמתכון היא על אחריותכם ותגרום לתחושת חוסר אותנטיות חזקה. יאללה.
מרכיבים
- 1 כוס עדשים שחורות
- 1/2 פיתה (לכל מנה)
- מעט שמן זית
- 1 קישוא
- 1 פאקוס (אם אתם לא משיגים, השתמשו במקומו בקישוא נוסף)
- 1 כוס עלי חמציץ
- 1/4 רבע בצל
- 1/2 כוס פטרוזיליה
- 1/2 כוס רשאד
לרוטב
- 1/3 כוס סילאן
- 1 כף סומאק
- 1 כף זעתר יבש
- 2 כפות שמן זית
- 4 כפות טחינה גולמית
לעבודה
- מבשלים את העדשים במים רותחים כחצי שעה, עד לריכוך.
- חותכים את הפיתה לרצועות ואת הקישוא לפרוסות דקות וארוכות. מברישים את הפרוסות בשמן זית, וקולים רבע שעה בתנור שחומם מראש לחום של 200 מעלות. אני לא אוהב שהקישוא מסמורטט והפיתה מתפחמת, השחמה היא מילת המפתח פה. כמו בתמונה.
- בינתיים, פורסים את הפאקוס, חותכים את עלי החמציץ גס ואת הבצל לרצועות דקות, וקוצצים את הפטרוזיליה והרשאד דק-דק.
- מכינים את נוזל המן. בעצם מדובר בסילאן מתובל, שייתן את הטעם הדומיננטי לסלט הזה: מערבבים בקערה את הסילאן עם הסומאק, הזעתר ושמן הזית, מוסיפים מעט מלח ופלפל ושומרים בצד.
- העדשים התבשלו? הקישואים והפיתות נקלו? מעולה. שמים בקערה את העדשים (בערך שליש הגובה) ומעליהם את הירקות, הפיתות והקישואים, ומערבבים בחדווה גדולה.
- עכשיו מגיע הקטע האלוהי: מזליפים טחינה על הכל ומעל את רוטב המן המתקתק והמתובל. נותנים עוד ערבוב וחוגגים כאילו אנחנו בשנת 1,500 לפני הספירה.
- עוד מתכונים מהטלוויזיה, מהסרטים ומהספרים - בבלוג "מדלן". לחצו כאן כדי לעבור לבלוג
