הדפסה
לכתבה באתר
אברהם יסקי, אחד האדריכלים החשובים בתולדות מדינת ישראל, וככל הנראה הפורה ביותר שפעל בה מאז הקמתה, הלך לעולמו הלילה (חמישי-שישי) והוא בן 87. יסקי, יליד קישינב, חתן פרס ישראל לאדריכלות, הטביע חותמו בפרויקטים אין-ספור ברחבי הארץ, לימד ועסק גם בפעילות ציבורית. רשימת הבניינים שתיכנן מספרת את סיפורה של המדינה: משיכוני עולים צנועים בשנות החמישים והשישים - עד מגדלים נוצצים וראוותניים בעשורים האחרונים. הוא יובא למנוחות ביום ראשון, בשעה 11:30 בבוקר, בבית העלמין קרית שאול בתל אביב.
יסקי פתח את משרדו ב-1965 בתל אביב, אך כבר קודם לכן - ב-1952, בעודו בן 25 בלבד - תיכנן יחד עם שותפו שמעון פובזנר את הפרויקט המשותף הראשון שלהם, כיכר מלכי ישראל בתל אביב (כיום כיכר רבין). יחד עם שותפים מתחלפים לאורך עשרות שנים, השתתף יסקי בתכנונם של פרויקטים ציבוריים שקשה לדמיין את פני הארץ בלעדיהם: השיכון לדוגמה (כולל בלוק רבע הקילומטר) בבאר שבע, ההוסטל לעולים ושיכון הארבעים בבאר שבע, בית יבמ בשדרות שאול המלך בתל אביב, בית הלוחם בשכונת אפקה בתל אביב, מגדלי אקירוב בתל אביב, מרכז עזריאלי בתל אביב, מגדל האופרה בחוף תל אביב (שבו גם התגורר), תוכנית האב של קמפוס אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, ועוד
ועוד.
יסקי זכה בכל פרס אפשרי על עבודותיו: פרס רוקח פעמיים (1957 ו-1976), פרס רכטר (1970, על תכנון בית החולים הרצפלד בגדרה), ופרס ישראל לאדריכלות (1982, על תוכנית האב לקמפוס החדש של אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע). בששת העשורים שבהם פעל - יותר מכל אדריכל אחר במדינה מבחינת נפח העשייה בפועל - אפשר לראות כיצד השתנתה התרבות הישראלית: מעשייה ציבורית דוחקת בהשפעה ברוטליסטית של האדריכל השוויצי לה קורבוזיה, שהיה מודל חיקוי של יסקי ועמיתיו (בפרויקטים בבאר שבע ובנצרת עלית ניכר הדבר מאוד), דרך שיכוני ענק מתוכננים יותר אחרי מלחמת ששת הימים, כמו גילה הענקית בירושלים, דרך מגדלי עסקים מרשימים (מגדל אלרוב בתל אביב) ובסופו של דבר - תרבות המגדלים של מגדלי אקירוב ומגדלי YOO בצפון תל אביב.
משרד האדריכלים הגדול במדינה
הוא למד אדריכלות בטכניון בחיפה, והשתתף במלחמת השחרור. בראשית דרכו פעל כאמור כשותף עם פובזנר, ואחר כך פירק את השותפות ופתח בשותפות חדשה עם אמנון אלכסנדרוני, שותפות פורייה שהחזיקה עשור - עד 1965. אז ייסד משרד אדריכלות ותכנון ערים, שכיום הוא הגדול ביותר בישראל ומעסיק יותר מ-100 אדריכלים. עם השנים הצטרפו אליו כשותפים יעקב גיל ויוסי סיוון, ובהמשך גם בנו - ד"ר יעקב יסקי. גיל פרש כעבור שנתיים, עמי מור הצטרף וכיום נקרא המשרד יסקי-מור-סיון.
בשנים 1979–1983 כיהן יסקי כחבר מועצת עיריית תל אביב. בהמשך כיהן כנשיא לשכת המהנדסים והאדריכלים (1987–1993). משנת 1987 עד 1991 היה פרופסור חבר בפקולטה לאדריכלות בטכניון, ובשנים 1994–1998 היה ראש בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב. עד השנים האחרונות הוא המשיך להיות אדריכל פעיל במשרד שנקרא על שמו, ורק לפני כשנתיים וחצי פרש סופית. הוא הספיק לראות את אחד הפרויקטים הראשונים שלו, ''שיכוני יסקי'' בקרית גת, שהפך לשיכוני סלאמס - נהרס.
בראיון לערוץ האדריכלות של Xnet לפני כשלוש שנים, סיפר יסקי כי הוא ניסה בשנות החמישים ליצור דירות ייחודיות, שכל אחת מהן מתפרסת על שני מפלסים. דירות אלה הושפעו מתוכניותיו של האדריכל לה קורבוזיה, שעבד באותה עת בצרפת. "ב'שיכון רבע קילומטר' שתיכננתי בבאר שבע היו יחידות דיור של שתי קומות ואנשים אהבו את זה: למעלה היה אזור חדרי השינה והרחצה, ולמטה אזור יותר פונקציונלי – מטבח, פינת אוכל וסלון. זה לא תפס כי היה צורך במדרגות, והיו כאלה שחששו שהילדים יפלו בהן". ואכן, הסוכנות היהודית, בעלת השיכון, חילקה בהמשך כל דירה לשתיים קטנות יותר, אחת בכל קומה. הישראלי הוא שמרן, סיכם יסקי, ולכן אותו מודל של דירה חוזר על עצמו בכל מקום.
''הוא יצר למען האנשים''
בנו של יסקי, ד"ר קובי יסקי, אמר הבוקר ל-Xnet: ''היו לו זכויות רבות במדינה. אדריכלות הייתה עיקר החיים שלו. כשהוא ניגש לפרויקט חדש, זה היה תמיד יום ולילה. תקופת האינקובציה של כל פרויקט חדש הייתה מבחינתו יומם ולילה, והיצירה האדריכלית הייתה דבר מאוד בסיסי אצלו. הוא ניסה ליצור למען האנשים. חשוב היה לו המשתמש הסופי, הפונקציונליות של הפרויקט, הסביבה, המקום - הוא דיבר הרבה על השאלה איך יוצרים מקום".
לדבריו, "אני חושב שהוא היה פורץ דרך, כי הוא תמיד חיפש איך אפשר לשפר, איך אפשר לחדש, וחשובים היו לו מאוד הפרויקטים הציבוריים - בעיקר בתי החולים, כמו בית לוינשטיין ברעננה שהיה פורץ דרך בתקופתו, או 'הרצפלד' בגדרה. הוא התייחס לאדריכלות בצד הערכי שלה, ואף פעם לא עניין אותו כסף ושכר - שאחרים יתעסקו בזה. מבחינתו, זו הייתה אדריכלות נטו".
האם זכור לך פרויקט שנראה בעיניו כחשוב ביותר שלו, כזה שמסכם את פועלו?
"לא חושב שהיה כזה. את פרס ישראל הוא קיבל על אוניברסיטת בן גוריון, לאחר שתיכנן את תוכנית האב הראשונה שלה. אבל הוא אף פעם לא דיבר על פרויקט שהיה מבחינתו נקודת השיא. הוא תמיד ניסה לתת לכל פרויקט את הטוב ביותר שהוא יוכל. אחד הפרויקטים האחרונים שעשה לבד היה בניין לקבוצת רוכשים בשכונת כוכב הצפון בתל אביב, וההשקעה שלו, האופן שבו ניסה להתאים לכל אדם את מה שהבטיחו לו ואת הדירה הטובה ביותר - זה האיש".
''ידע להתאים את עצמו למציאות''
(מיכאל יעקבסון מוסיף): האדריכל שרון רוטברד עבד אצל יסקי בין השנים 1993-1998 ופירסם ב-2007 את הספר "אברהם יסקי אדריכלות קונקרטית" (הוצאת בבל). הבוקר אמר ל-Xnet: "הוא היה אדם מאוד ישר, ותמיד דבר אמת. מה שהיה חשוב בו הן האיכויות שלו כבן האדם, הדוגריות שלו, היושר שלו, יכולות הניהול והארגון, אינטליגנציה חברתית והבנת המצב. הוא ידע להתאים את עצמו למציאות. אם בשנות החמישים והשישים המדינה הייתה עשירה בשטח וענייה במזומנים, הרי שהוא תיכנן בהתאם. החל משנות השבעים, כאשר המדינה עברה ליזמים ולחברות פרטיות שהיו עניים בשטח ועשירים במזומנים - הוא התאים את האדריכלות למציאות החדשה.
"הוא לא היה דוגמטי. הוא היה מאוד ריאליסט, והיה בו סוג של פרגמטיזם שהוביל אותו עם רוח התקופה, אותה הוא ידע לתפוש היטב בכל רגע נתון. תמיד ראיתי אותו ואת כרמי (רם כרמי, מ"י) כשני הקטבים של אדריכלי דור המדינה, אך כשכרמי סיפר ועטף את עצמו בסיפורים שלפעמים היו יותר חשובים מהמציאות, יסקי נהג ללמוד את המצב, ואם היה שינוי במציאות - היה מושך בכתפיים ואומר, 'זה המצב כשעבדתי איתו בעבודה היומיומית, ראיתי איך הוא פותר בעיות בפרויקטים, וראיתי את האופן המאוד בהיר של המחשבה שלו. לזהות בעיה - ולתת לה מיד פתרון, אפילו אלגנטי. לפרגמטיות הזו היה אפילו ערך אסתטי לכשעצמו".
רוטברד מציין במיוחד שני פרויקטים של יסקי:
1. הוסטל האקדמאים בבאר שבע - "פרויקט חלוצי שהמציא פרוגרמה חדשה שהייתה כמעט המצאת הבלוק הציבורי הישראלי, ובאה כאלטרנטיבה לפחונים ולאוהלים כשהיא מציגה רעיון של מעברה על עמודים. זה היה רגע מהפכני, שאחר כך התפתח לכל תופעת השיכונים. חוץ מזה, מדובר בבניינים מאוד יפים ומדויקים, שעד היום עובדים על פי אותה פרוגרמה".
2. מגדל י.ב.מ בתל אביב - "אחד ממגדלי המשרדים הראשונים שנבנו בתל אביב (בשנות השבעים, מ"י). זהו מגדל אלגנטי ויוצא דופן, בעיקר מההיבט הטכנולוגי. יש בו פתרון קונסטרוקטיבי לא שגרתי, כתוצאה משיתוף הפעולה שלו עם המהנדס שמעיה בן אברהם, שיתוף פעולה שנמשך שנים רבות. אלו היו שני אנשים שהיו, כל אחד בפני עצמו, בעלי רמה גבוהה בתחום שלהם".
