הדפסה
לכתבה באתר
מי שמחפש מה לעשות בחול המועד פסח, נניח, ובלי לפתוח את הארנק, מוזמן לטריפ ברחוב אברבנאל:
בחודש האחרון הפכה אותו קבוצה של אמני רחוב לפצצה יצירתית משמחת (במסגרת פסטיבל "רוח דרומית 3", במימון חומרים של מועדון ה"הודנא" ובארגונו של DIOZ). בין רחוב הרבי מבכרך לרחוב פלורנטין, משהו כמו מאה מטר, אולי פחות, הראש לא מפסיק להסתחרר:
הציורים החדשים מצטרפים לוותיקים ואהובים לא פחות:
התערוכה החדשה החליפה תערוכה קודמת על אותם התריסים והקירות. ומכיוון שהרחובות שלנו, לא פחות מאשר הבנקים, מאמינים ב:
הם לא ייתנו לאיש להחמיץ את התערוכה הקודמת, המעט קודרת יותר, שעברה כעת מהעולם:
מה שמת, מת. והתערוכה החדשה, החיה והבועטת, גולשת מאברבנאל (ליד בית מספר 13) גם לסמטה קטנה, ששמה הרשמי הוא רחוב 4:
זה השמח החליף כאן את:
ואלה חדשים לגמרי:
במורד הסמטה יש שני שירים חדשים:
המצטרפים גם הם לאוצרות העבר שהצליחו להחזיק מעמד:
יש כאן גם אחד, הנפוץ, יש להודות, ברחבי העיר, ולכן בנאלי:
מכל מקום, מכיוון שאנחנו עוסקים באמנות רחוב, כדאי לקחת בחשבון שלושה דברים חשובים: 1. ברחוב אין רחמים:
2. היפה אתמול יכול להיעלם היום:
3. כשהחנות פתוחה, התערוכה סגורה. ולהפך:
כלומר, עדיף לבוא בשבת, ואם באים ביום חול, אז רק השכם בבוקר. ואם כבר באים, אז יש פינת חמד. בצד הגלריה החדשה, בפינת אברבנאל וסמטת המשור, קישט דדה את התמרור:
ספק אם אפילו מלך הרחובות כמוהו יודע מה היה כאן קודם. את זה:
הוא כיסה בצהוב. אבל מי זוכר את זה?
בקיצור, מעתה הפנים ל:
הרחוב שבו אפילו מכסה הביוב:
