הפרעות קשב וריכוז: כך תעזרו לילדכם להכין שיעורי בית

הכנת שעורי בית מקבלת מקום גבוה בדירוג הסיבות הנפוצות לריבים בין הורים לילדיהם. שני הצדדים רואים זאת כמטלה – לבצע, להכריח, להסביר, לכתוב, לקרוא, העיקר להכין שיעורים. תלמידים מקבלים שיעורי בית על מנת להתאמן על החומר שנלמד בכיתה, אבל אם הילד טוב בלימודים בכיתה, אין לו צורך בהכנת שיעורים כאימון, ואם קשה לילד בלימודים בכיתה, הוא לא ירצה ללמוד בבית, כי זו מהות הקושי. כך או כך, שיעורי בית הם מדרישות בית הספר ומחובות התלמידים ולכן יש להתמודד עם הכנתם.

 

בעיות אופייניות בהכנת שיעורים

 

טווח קשב קצר: משך הקשב של ילדים עם הפרעת קשב אינו עולה על 15 דקות, ולרוב פחות. גם אם הם רוצים, גם אם זה מעניין אותם... הם פשוט לא יכולים להתרכז יותר.

 

קשיי התארגנות וניהול זמן: קשה לארגן את אחר הצהריים כך שהילד יספיק גם ללמוד וגם לפגוש חבר או ללכת לחוג, ומה חשוב יותר?

 

קושי להתרכז בסביבה עם  גירויים: מה מושך את תשומת הלב? רעש עיפרון מהטור הימני, SMS מהטור השמאלי, הקול של המורה? כך גם בבית, הטלוויזיה הדלוקה בסלון? בדרך כלל, תלמידים עם הפרעת קשב לומדים בעצמם מה מעניין אותם ומה מתחבר אליהם ברמה הרגשית. כדי לאפשר את הלמידה בבית, יש צורך בשיתוף  פעולה בין המורים להורים ובהתאמת המטלות ליכולותיו וקשייו של התלמיד. לזה אנחנו קוראים שותפות, והיא הכרח לביצוע כאשר לילד יש פרעת קשב ו/או לקויות למידה.

 

התאמות מצד המורים

 

סוג שעורי הבית: מבחינת שיעורי בית, תמיד כדאי להתמקד במטלות יצירתיות ומפעילות דמיון ויכולת הבעה, על פני חזרה צפויה על מה שנעשה בכיתה. למשל, במקום לשאול כמה זה 20% מעשר, התלמיד יכול להביא את חשבון הקניות מהבית ולחשב הנחות. כך גם ילמד מה יקר, מה זול ואיך עושים תקציב משפחתי. גם בכיתה כדאי להשתמש ביצירתיות וגיוון – למשל עם אמצעי המחשה ויזואליים וקוליים כמו סרטים, מצגות, הקלטות, משחקים ומשחקי תפקיד.

 

כמה שיעורי בית: קושי מרכזי בעשייה הוא עומס, והעומס יוצר לפעמים את ההעדפה לא להתחיל בכלל. לכן, אנחנו רוצים לעזור להתחיל ולעשות מתוך מחשבה, שכשהילד מתחיל לעשות ומרגיש שהוא מצליח, הוא יוכל לעשות את רוב העבודה בלי לריב. לכן, יש לדאוג שהדף לא ייראה עמוס מדי, ולתת כמות שהילד יצליח לסיים בזמן סביר. למשל, אם יש דף עם עשרה תרגילים, סמנו לילד ארבעה תרגילים. כך זה יראה פחות ויעודד אותו להתחיל לעשות. סמנו מה באמת חשוב ועזרו לו להוריד את המוצפות שהוא חש.

 

מה חשוב יותר, לדעת את החומר או לכתוב במחברת? המטרה המרכזית שלנו היא לגרום לילד לרצות להכין את שעורי הבית, ולא להרגיש מאוים ולפתח תסכולים ורתיעה. אותנו מעניין שהילד ידע את החומר שנלמד ולכן, אפשר לחשוב על אפשרויות שונות: כתיבה במחשב, הילד יכתיב לנו את התשובות, ציור, מצגת ואפילו בשיר.

 

התאמות מצד ההורים

 

להורים תפקיד משמעותי בעזרה וסיוע בהכנת השיעורים, לצד עמידה מול בית הספר. מטרת ההורים ובית הספר היא משותפת, והיא לגרום לילד להצליח בלימודים ולהרגיש טוב עם עצמו. זו אינה מלחמה, אלא שותפות למען מטרה אחת. את ההצעות בהמשך כדאי לאמץ, קל לבצע אותן וצריך בעיקר מודעות והבנה למצב:

 

כמות: אם הכנת שיעורים מהווה קושי מהותי, בקשו מהמורים להפחית מטלות לבית או לתעדף עיקריות וחשובות ביותר.

 

נקודת התחלה: מתחילים מהקל לכבד. מתחילים במה שיודעים הכי טוב, לקבלת תחושת הצלחה ומוטיבציה גבוהה. ממשיכים במה שדורש זמן רב יותר.

 

דאגו להשלים חומר חסר: דאגו שהילד יוכל לברר עם חברים לכיתה מהם השיעורים שיש להכין, או נסו לברר בעצמכם עם  המורה או חבר. כדאי שהילד יתרגל להודות בקשייו ולבקש עזרה, מוקדם ככל האפשר במהלך החיים.

 

תכנון זמן: ילדים עם הפרעת קשב זקוקים לסדר יום וגבולות ברורים, הם זקוקים למסגרת מסודרת ומכילה. סדר יום יציב מהווה הרבה פעמים מקל להישען עליו, וחוסך מריבות של "שכחתי להכין". חשוב שתגדירו מראש את משך הזמן שיוקצב לשיעורי הבית (כדי להשאיר אור בקצה המנהרה), ותקצו לכך שעה קבועה בסדר היום של הילד. אל תשכחו להקצות זמן גם לחברים, תכנית טלוויזיה אהובה, תחביבים וחוגים.

 

טווח הקשב: התאימו את משך הזמן המוקצב למטלות ליכולת הקשב של הילד. זכרו, כי ללא טיפול תרופתי, טווח הקשב (או "מנת למידה") הממוצע של ילד עם הפרעות קשב אינו עולה על 5-15 דקות, בהתאם לגילו. אם יש שעורי בית ארוכים יותר, חלקו את השיעורים על פי מנות הלמידה המותאמות, והגדירו את זמן הסיום של כל "מנה".  התאימו את הציפיות ליכולות. אל תצפו שהילד יכין בבת אחת את כל הכמות.

 

זמן הנאה שווה זמן הנעה: אפשרו זמן הנאה (fun) בין מנת למידה אחת לשנייה, למשל 15 דקות למידה,  5-10 דקות מחשב או שיחת טלפון עם חברה, ולאחר מכן יש לחזור ללמוד עוד 15 דקות. זוהי שיטה טובה גם ללמידה למבחנים. זמן ההנאה מאפשר לצד השמאלי של המוח לנוח וממריץ את הצד הימני של המוח לפעול וכך מחזיר את הריכוז שאבד.

 

דחייה או קושי להתחיל: דחייה נגרמת מסיבות רבות אבל מהנפוצות ביותר היא הרגשת מוצפות וההרגשה של "אני לא מסוגל". לכן, חלוקת משימה גדולה למנות קטנות או שלבים היא דרך לפעול נגד הדחייה. כאשר מדובר במשימות גדולות או ארוכות טווח, חלקו אותן למנות קטנות ככל האפשר, עזרו לילדכם לתעדף מה חשוב יותר ומה חשוב פחות, והחליטו על משימה אחת לתחילת ביצוע. כאשר הילד ידע בדיוק מה מצופה, מה התוכנית ומה הצעד הראשון לביצועה, יקל עליו להתגבר על המוצפות והרצון לדחות.

 

התאמת מקום מיוחד בבית: לילדים עם הפרעת קשב יש קושי בוויסות הגירויים מסביבם, הכול מעניין אותם. לכן, הכינו מקום מסודר, נעים ונוח לילד לצורך הכנת שיעורי הבית. בדקו ביחד אתו אם התנאים במקום זה מתאימים לו מבחינת אור, רעש, אוורור וחום,  ותנו לו לקבוע אותם. למשל, אל תחליטו על דעת עצמכם להדליק מזגן או לפתוח חלון. הורידו או הסתירו בחדר אמצעים שמגרים אותו כמו מחשב, תמונות או חלון. במידת הצורך, אפשר להציע לו להרכיב אוזניות אם הרעש מהסלון מפריע.

 

התאמות לימודיות: אם לילד יש התאמות דידקטיות, התחשבו בהן. אם לילד יש פטור משגיאות כתיב, אל תתקנו לו אותן. אם לילד הומלץ להקליד במחשב, אל תכריחו אותו לכתוב בעט. במקביל, יש לדאוג גם לקבלת ההתאמות במלואן מבית הספר.

 

ליווי: חשוב לשבת על יד הילד במהלך ביצוע שעורי הבית, כדי להיות גורם מארגן חיצוני ולסייע במקרים של תקיעות. אולם, אם המשימה קשה לכם, וזה חכם מאוד להודות בכך, אל תיקחו אותה על עצמכם. אתם עלולים לגרום נזק לילד וליחסיכם אתו. היעזרו בחונך או במורה מוסמך לאסטרטגיות למידה.

 

עידוד ושבח: הוקירו ושבחו את ילדכם על כל הישג, ולו גם הקטן ביותר. העבודה עם ילדי הקשב לא יכולה להבחן רק על פי תוצאות סופיות, ויש משקל רב לעידוד התהליך והשקעת המאמץ. צריך לזכור, תמיד, חיזוק חיובי של פעילות רצויה יעודד את המשך עשיית הפעולה הרצויה. 

 

לסיכום: אני מאמינה, שכול הילדים רוצים בתוכם להצליח באמת. אין ילד שלא רוצה, יש ילד שהפך ללא רוצה, בגלל הקשיים שסובבים אותו. בואו נעזור לילדים שלנו להצליח במשימות בבית ובבית הספר, ונראה להם שאנחנו מאמינים בהם וביכולת שלהם.