מקובל על רובנו שסיפוק מיני הוא מטרה חשובה, מרכיב מרכזי ביחסים טובים ובחיים טובים. על כן מפתיעה העובדה שהידע שלנו בנושא מצומצם וחלקי ביותר. אחת הסיבות לכך היא שסיפוק מיני, כמו הרבה מונחי חיים חשובים (אינטליגנציה, אהבה...), קל לחוות ולהבין אינטואיטיבית אבל קשה להגדיר באופן מדעי ומדויק.

 

>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק

>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים

 

ניסוי מחשבתי: איך תגדירי סיפוק מיני? האם מדובר באורגזמה? ואם נניח שמדובר באורגזמה, איך תחשבי את רמת הסיפוק בחייך? האם זה מספר האורגזמות בכל מפגש? או אולי מספר האורגזמות בחודש? או אולי מספר האורגזמות ביחס לשותף, או לחברותייך, או ליחסייך הקודמים? או אולי מדובר בעוצמת האורגזמה, איכות במקום כמות? או אולי מדובר בכלל בתחושות אינטימיות וקרבה נפשית העולות מסקס מלהיב, בלי קשר לאורגזמה? או אולי שילוב מסוים של כל אלה? אבל אם כך, באיזה תמהיל? הסיפוק המיני, מסתבר, הוא תופעה חמקמקה וסובייקטיבית שאינה מנגישה עצמה בקלות לכלים המדעיים.

 

סיבה נוספת היא שמחקר הסקס ככלל, והסקס הנשי בפרט, הוא תחום חדש יחסית ועתיר מהמורות. בחברות רבות סביב העולם מתקיים עד היום טאבו על הנושא ועל למידתו. היסטורית, אפילו בחברה המערבית הנחשבת "מתקדמת" היה עד לא מזמן מקובל לחשוב שנשים לא ממש נהנות מסקס. וממילא, מכיוון שמעמדן החברתי/ כלכלי/ פוליטי היה נמוך, עולמן ככלל לא נתפס כנושא ראוי למחקר מעמיק. כיום, לעומת זאת, ברור לנו ששאלת הסיפוק המיני רלוונטית לגברים ולנשים כאחד. ברור שאם נלמד איך ליצור ולטפח סיפוק מיני בחיינו, למדנו משהו חשוב וחיוני.

 

העיקר הבריאות

 

החוקרת הספרדייה מריה דה לה סנצ'ז פואנטס ושותפיה פרסמו ב-2013 סיכום נרחב של הספרות המחקרית בנושא. החוקרים סיכמו תוצאות של 197 מחקרים מדעיים שפורסמו בין השנים 1979 ו-2012 וכללו ארבעים מדדים שונים של סיפוק מיני. מן המחקרים עולה שאין הבדל משמעותי בין רמת הסיפוק המיני של גברים ונשים. כצפוי, מצאו החוקרים כי, בגדול, אנשים שבריאותם תקינה נהנים יותר מסקס. בעיות גופניות (מחלת לב, סוכרת וכו') ונפשיות (דיכאון, חרדה) פוגעות בסיפוק המיני.

 

שוב כצפוי, התפקוד המיני עצמו חשוב לסיפוק. אלה שתשוקתם חזקה וכליהם המיניים עובדים כשורה (עוררות, זקפה, לחלוחית הנרתיק, אורגזמה) מדווחים על סיפוק רב יותר ממי שחווה כאב, אין אונות, יובש פות או העדר אורגזמה. תמיכה חברתית, יחסי משפחה תקינים (עם הילדים וכו') ומעמד כלכלי גבוה מנבאים גם הם רמת סיפוק מיני גבוהה יותר.  

הסיפוק המיני, מסתבר, הוא תופעה חמקמקה וסובייקטיבית שאינה מנגישה עצמה בקלות לכלים המדעיים

 

לעומת זאת, היסטוריה של ניצול או טראומה מינית כרוכה ברמות סיפוק נמוכות יותר. אנשים עם רגשות אשמה מיניים או אלה המוצפים במחשבות שליליות או מאיימות במהלך המשגל ("זה לא מוסרי", "אני לא נראית טוב" וכו') נוטים לחוות רמת סיפוק נמוכה.

 

שימוש רב בפורנוגרפיה גם הוא מנבא רמת סיפוק נמוכה, כמו גם מועקות כלכליות, משפחתיות ואישיות. הגיל, בהכללה, כרוך בירידה ברמת הסיפוק המיני. עם ההזדקנות יורדת תדירות המין, כמו גם תדירות המחשבות על מין, ועולה רמת הבעיות הגופניות והתקלות.

 

בנוסף, הממצאים מציירים תמונה ברורה: סיפוק מיני הולך יד ביד עם יחסים טובים. אנשים בזוגיות אינטימית יותר, אקסקלוסיבית, עם תקשורת טובה ותמיכה הדדית, חווים סיפוק מיני רב יותר. בתוך היחסים, אסרטיביות מינית (היכולת לעמוד על שלך, להבהיר מה את רוצה וצריכה, מה עובד בסקס בשבילך ומה לא) כרוכה בסיפוק מוגבר. בנוסף, בני זוג בעלי קווי אישיות דומים נוטים לחוות סיפוק מיני גבוה יותר. סיפוק מיני עולה עם רמת ההשכלה, אבל יורד עם עליית מספר הפרטנרים. יותר פרטנרים = פחות סיפוק.

 

נשואות נהנות יותר

 

החוקרת אוזמה רהמן מאוניברסיטת ווטרלו בקנדה ושותפיה פרסמו ב-2013 סיכום ספציפי יותר של המחקרים על הסיפוק המיני בקרב נשים הטרוסקסואליות. רבים מן הממצאים בדו"ח של רהמן תואמים לאלו שפורטו במאמר של סנצ'ז פואנטס. בקרב נשים, איכות הקשר האינטימי מנבאת את רמת הסיפוק המיני. נשים בקשר אינטימי טוב, עם שיתוף ואמון הדדי, מדווחות על רמת סיפוק גבוהה יותר. נשים נשואות מדווחות על סיפוק מיני גבוה יותר מרווקות. בנוסף, נשים עם יחס חיובי לגופן, למשקלן ולמראן נוטות לדווח על רמת סיפוק מיני גבוהה יותר, אפילו בלי קשר למראן ולמשקלן האובייקטיביים (הקשר הזה נוטה להיעלם עם הגיל).

 

הסיפוק המיני בקרב נשים, ככלל, יורד עם הגיל. מרכיבי אישיות גם הם קשורים בסיפוק מיני. נשים עם נטייה לנוירוטיות (חרדתיות, ריבוי רגשות שליליים, דיכאוניות, כעסנות) מדווחות על סיפוק מיני מופחת.

 

בנוסף, רהמן מדווחת כי סגנון ההתקשרות מנבא סיפוק מיני. בקצרה, תאוריית ההתקשרות, שהגה הפסיכולוג ג'והן בולבי בשנות השישים, טוענת שהילד בשנותיו הראשונות לומד ומפנים, מתוך יחסיו עם הוריו, סגנון התקשרות מסוים המכתיב את התנהלותו הרגשית והבינאישית בעתיד.

 

שלושה סגנונות התקשרות מרכזיים ניתנים לאפיון בהיר בילדות וביחסי בגרות: סגנון בטוח ("העולם מסודר. אפשר לסמוך על אנשים. אוכל לספק את צרכיי בהצלחה"), חרדתי ("העולם מסובך. אנשים אמביוולנטיים ויכולים לפגוע בי. אני רוצה בקרבתם אבל מפחד שהם לא רוצים בקרבתי"), או סגנון נמנע ("העולם רע. האנשים בוגדניים. עדיף להתרחק מאנשים ולסמוך רק על עצמי"). רהמן ושותפיה מצאו, כצפוי, שסגנון התקשרות בטוח כרוך בסיפוק מיני מוגבר.

 

הקשר העמוק העולה מן הספרות המחקרית בין איכות הזוגיות לרמת הסיפוק המיני מצביע על כך שהסיפוק המיני, כפי שהוא נחווה בחיי רוב האנשים, הינו במהותו "תכונה מתהווה" העולה מחוויית קשר ויחסים ולא מאירוע אישי, פרטי ובלתי תלוי. אנשים בקשר טוב מסופקים יותר בסקס.

 

דרושה: תיאוריה

 

עדיין, תחום המחקר הזה הוא כאמור חדש יחסית, והבנתנו את תהליכי הסיפוק המיני רחוקה מבשלות. למחקרים הקיימים יש כמה מגבלות חשובות. ראשית, מסיבות מובנות, רובם המכריע של המחקרים על סיפוק מיני מתבססים על דיווחי המשתתפים ולא על מדדים אובייקטיביים או על התבוננות ישירה. דיווחי אנשים על חוויותיהם המיניות (ובכלל) נתונים לכל מיני הטיות ומכשלות, כולל אי ידיעה, זיכרון לקוי, רצון לסבר אוזן, שקרנות וכו'.

 

שנית, רוב המחקרים מדווחים על יחסי התאמה בלבד, מה הולך עם מה. התאמה בין משתנים אינה מבהירה יחסי סיבה ומסובב, מה גורם למה. לדוגמה, אם אנחנו מוצאים התאמה בין תחושות דיכאון לחוסר שינה, עדיין איננו יודעים מה גורם למה. אולי הדיכאון גורם לחוסר שינה. אבל אולי חוסר שינה גורם לדיכאון. ואולי הקשר ביניהם מופעל על ידי גורם חיצוני, כמו מצב פיננסי. יחסי סיבה ומסובב ניתנים לביאור רק בעזרת ניסוי מבוקר. ניסויים מבוקרים בנושא הסיפוק המיני הם קשים לביצוע ונדירים ביותר.

 

בנוסף, רוב המחקרים בנושא הסיפוק המיני אינם מבוססים על מודל תיאורטי כלשהו. זוהי בעיה משום שהתיאוריה במדע היא מעין מפת דרכים המאפשרת לנו להתמצא במרחב ולתקשר ביעילות ("אני בצומת שלום עליכם ובוגרשוב, שני בלוקים מזרחית מהטיילת"), להבין את המציאות סביבנו ("למה כל כך רועש פה? אה, כביש איילון עובר למטה"), ולנבא בדייקנות את העתיד ("אם תלך באבן גבירול דרומה ואז ימינה במרמורק תגיע ל'הבימה' תוך עשר דקות"). המדע מתקדם ופותר בעיות על ידי בנייתן ואישושן של תיאוריות מוצקות. בהעדר תיאוריה, אנו נותרים עם גיבוב של דיווחים, התבוננויות וחוויות שונות, אבל ללא הבנה מעמיקה, תקשורת אמינה והתמצאות אמיתית בשטח.

 

שאלה של תגמול

 

תיאוריה אחת שכן זכתה להכרה ולאישוש בתחום הוצעה בשנות התשעים על ידי החוקרות הקנדיות קלי-אן לאורנס ואי סנדרה בייארס. על פי "מודל החליפין של סיפוק מיני" שלהן, רמת הסיפוק המיני תלויה בשלוש משוואות:

 

1. היחס בין רמת התגמולים והעלויות במערכת יחסים

2. רמת התגמולים והעלויות בהשוואה לציפיותינו

3. רמת השוויוניות בתגמולים ובעלויות בין השותפים לקשר. "תגמולים" על פי תיאוריה זאת הם ההיבטים החיוביים במערכת יחסים, כאלה המביאים הנאה וסיפוק. "עלויות" הן אירועים שגורמים כאב, מבוכה או חרדה, או דורשים מאמץ. תגמולים ועלויות יכולים להיות פיזיים והתנהגותיים, או נפשיים במהותם. מן המחקרים עולה כי נשים נוטות לדווח יותר על תגמולים נפשיים ("הוא אוהב אותי. אני מרגישה מלכה איתו") ועלויות פיזיות והתנהגותיות ("כואב לי במשגל, קשה להגיע לאורגזמה").

 

על פי תיאוריה זו, סיפוק מיני גובר כאשר רמת התגמולים ביחסי המין עולה על רמת העלויות, כאשר התגמולים גבוהים והעלויות נמוכות ביחס לציפיות, וכאשר קיים שוויון בין התגמולים והעלויות שאנו מקבלים למנת חלקו של השותף.

 

סיפוק מיני על פי גישה זאת לוקח בחשבון גם את ההיסטוריה של היחסים. אם ברוב שנות העבר חווינו עלויות גבוהות ותגמולים נמוכים, שבוע אחד של תגמולים גבוהים ועלויות נמוכות לא יפצה על ההיסטוריה השלילית.

 

לסיכום, אם יש בחיי המין שלך יותר כיף מנאחס, אם רמת הכיף עולה על ציפיותייך ורמת הנאחס נמוכה מהן, אם את חשה שקיים שוויון בסיסי בין רמות הכיף והנאחס שלך לאלו של שותפך לסקס, ואם המצב הזה נמשך כבר כמה זמן, הרי זכית, על פי נוסחה זאת, בנירוואנה סקסואלית. תיהני, בכיף.

 

  • הכותב הוא פסיכולוג קליני ופרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת אוטרביין, אוהיו