מבין כל עורכות המהדורות הבינלאומיות של מגזין Vogue, עורכת ווג הבריטי אלכסנדרה שולמן נחשבת לפחות פאשניסטה מכולן. אין בה את הרזון וההילה הדמונית של אנה ווינטור, היא לא עטופה בשיק כמו הקולגה הפריזאית עמנואל אלט, ולא מתמנגלת עם דונטלה ורסאצ'ה וריקרדו טישי במסיבות כמו מקבילתה האיטלקית פרנקה סוזאני.

 

עוד בערוץ האופנה

 

במונחים של תעשיית האופנה, לשולמן תדמית מעט דודתית, שלא לומר אנטי-אופנתית. למרות מעמדה הרם, אף פעם לא תראו אותה מאמצת את הטרנדים הרותחים של העונה או מבלה עם קייט מוס, הדוגמנית האהובה עליה, שגרפה כ-34 שערים בווג הבריטי במהלך כהונתה של שולמן שהחלה אי שם בשנות ה-90. אם תרצו, שולמן היא האישה הרגילה. האמיתית. עורכת האופנה שנראית כמו האישה הממוצעת אליה פונה המגזין. אז איך קרה שדווקא היא, מכל עורכות ווג, יוצאת נגד טרנד הנשים ה"אמיתיות"?

 

 

הדוגמנית האהובה על שולמן: קייט מוס על שער ווג הבריטי
הדוגמנית האהובה על שולמן: קייט מוס על שער ווג הבריטי

 

 

בראיון שנערך איתה השבוע ברדיו BBC2 בבריטניה, סיפרה שולמן בת ה-56 על העדפותיה כעורכת. בין היתר, היא התייחסה לטרנד הנשים ה"אמיתיות" הגואה לאחרונה, כפי שראינו בתצוגה של ריק אוונס בשבוע האופנה בפריז, ובתצוגה של קום איל פו בתל אביב בשבוע שעבר. "אנשים תמיד מעירים לי: 'מדוע את מצלמת דוגמניות רזות? אנשים אמיתיים לא באמת נראים כך'", אמרה שולמן, "אבל האמת היא שאף אחד לא רוצה לראות אנשים אמיתיים שנראים כמו אנשים אמיתיים על שער של ווג. ווג הוא מגזין על פנטזיה ובריחה מהחיים האמיתיים. אנשים לא רוכשים מגזין כמו ווג כדי לראות את מה שהם רואים כשהם מביטים במראה. את זה הם יכולים לעשות בחינם בבית".

 

 

בלי להראות את הגוף. אדל על שער ווג הבריטי
בלי להראות את הגוף. אדל על שער ווג הבריטי

 

 

הדברים של שולמן אינם מפתיעים לכשעצמם, אך מה שמעניין בהם הוא הטיימינג והדוברת. בעידן שבו חברות אופנה כמו אמריקן אפרל מצלמות נשים מבוגרות בלנז'רי, ותצלומים של לנה דנהם על שער ווג האמריקאי מסעירים את העולם בגלל ריטושים קלים שעברה "קולו של הדור" – שולמן מגיעה ושוברת את חוקי הפוליטיקלי קורקט.

 

כמי שהתבטאה בעבר על הצורך במודל יופי נוסף מלבד דוגמניות רזות ולבנות, שולמן ממשיכה גם עכשיו ואומרת כי חשוב מאוד שמעצבים יעלו אל המסלול דוגמניות במידות נוספות. עם זאת, כשהיא נשאלת על מידות הדוגמניות בתעשייה, היא עונה תשובה מפתיעה: "נמאס לי מהצורך להתמודד עם השאלה מדוע דוגמניות רזות. השאלה הזאת משעממת אותי".

 

 

"ווג הוא מגזין על פנטזיה ובריחה מהחיים האמיתיים". קייט אפטון על שער המגזין
"ווג הוא מגזין על פנטזיה ובריחה מהחיים האמיתיים". קייט אפטון על שער המגזין

 

 

כדי להבין את הבסיס לתפיסות האסתטיות והעסקיות שלה כעורכת ווג, ניתן לחזור אל ראיון שהעניקה שולמן בשנת 2003 ל"דיילי טלגרף". "הכוח של ווג טמון בהיותו המילה האחרונה והקובעת בענייני סגנון. דברים המופיעים במגזין מתורגמים מיד למכירות, ומכיוון שווג קיים כבר כל כך הרבה שנים, יש לו אוטוריטה והשפעה. אלה ההטבות של הכוח, אבל המיקום שלו מעמיד אותו בקו האש של ההאשמות שמפנים כלפי תעשיית האופנה: הפרעות אכילה, הערכה עצמית נמוכה, חובות שמצטברים בכרטיסי האשראי, אליטיזם", אמרה. "אני מאמינה שכל אישה תבחר לחיות את חייה כפי שהיא רוצה. אני לא שם כדי למכור להן את הרעיון שהן צריכות לעשות דברים מלאכותיים או דיאטה מחמירה כדי להפוך לנשים מושכות יותר. אני לא מאמינה בזה".