גבר מתגרש, ממה הוא חושש?

אם כבר גרוש, אז לפחות שיגניב אותי בסיפורי אורגיות פרועות. במקום זה אני צריך לשמוע ממנו על החרדה והלחץ שלפני כל בליינד דייט, להרגיע אותו בקשר למראה שלו, ולהסביר לו שזה בסדר לא לרצות להיכנס עם מישהי חדשה למיטה בדייט הראשון.

>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים

המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה שמתפרקת מתפרקת בדרכה שלה. הפרפראזה הזאת על פי אנה קרנינה של טולסטוי מתמצתת את כל מה שצריך לדעת על גירושים.

ג', חבר קרוב, עבר גירושים שאמנם לא היו מכוערים אבל לבטח היו כואבים. במשך שנה וחצי התלוויתי כצופה וכתומך לחוויה המטלטלת, והיום אני כאן לספר לעצמי ולכם איך זה נראה מהצד. במילים אחרות – אם יש לכם משהו טוב, תשמרו עליו טוב טוב. טוב?!

חלוקת רכוש

את חלוקת הדיסקים, הרהיטים והכבל המאריך עבר ג' בשלום יחסי – בעיקר בזכות רצון טוב ונכונות הדדית להימנע מלוחמה בשטח בנוי. אבל מה עושים עם החברים? איך מחלקים "זוג חברים" שהכרתם יחד בחופשה בקורפו, מי מקבל משמורת על משפחה שהכרתם דרך הילדים בגן ומה עושים עם חברה שלה מהצבא שהופכת לקולגה מקצועית שלך בהווה? לטוב ולרע, כאן פעלה הברירה הטבעית.

אחרי שהמצפון, הפולניות והגישה המכילה התעייפו, ובתום תהליך ניפוי כואב שגדע חברויות וגבה קורבנות, התאזנו המחנות ונרגעו הרוחות. קשרים היסטוריים נפרמו אחרי שהפכו למאולצים, הרכבים חדשים הפתיעו בחיוניותם וגם אם נשארו צלקות חברתיות – החיים ושחיקת היום יום דאגו שהם יישארו טפל ולא עיקר.

עכשיו ג' הוא גרוש פנוי פלוס שתיים שגר בתל אביב ובונה לעצמו חיים חדשים. מצד אחד יש לו עכשיו פחות חברים, מצד שני הוא נמצא בקשר עם יותר אנשים מאי פעם.

על מדרגות הרבנות

האבל והפרידה הרגשית מהאישה והחיים שבנה ג' התרחשו כבר מזמן. אבל רק כאן – אחרי סדרת טקסים מוזרים, טופסיאדה בארמית ושאר ענייני ביורוקרטיה מביכים – השלים ג' עם העובדה שהוא גרוש, כמו גם עם הידיעה מעוררת התחושה האמביוולנטית, שאשתו לשעבר מותרת כעת לכל אדם.

המדרגות של הרבנות הן לא סתם מדרגות. יש להן חיים משלהן והן משפיעות על כל אדם בצורה שונה. לחלק מהאנשים הן גורמות לרחף, אחרים בקושי מצליחים להזיז את הרגליים כשהם עולים או יורדים מהן, ויש כאלה שבעבורם הן סוג של מחסום בלתי עביר – "נו מטר וואט".

אבל כמו שניסח את זה באופן מושלם ג'ון לנון – החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה מתכנן תוכניות. את השווארמה ג' אפילו לא הצליח לגמור, האלכוהול היחידי בסביבה היה האפטר שייב שלי וחוץ מלחזור לדירה השכורה לא הצליח ג' לחשוב על שום פעולה מלבבת. שנה וחצי הוא בישל את הגט ועכשיו אין לו תיאבון.

הדירה השכורה

השאלה הראשונה ששאלתי את ג' אחרי שעבר לדירת שלושת החדרים השכורה שלו הייתה "נו, אז איך זה לישון שוב באלכסון?". מן הידועות הוא שחברים ותיקים בגילדת הרווקים המושבעים נוטים להשתמש בטיעון הזה כדי להרוויח נקודות ולהצדיק את הבחירה (מרצון או שלא) – ולא בכדי.

בפולקלור העכשווי, שינה באלכסון מייצגת את רוח האינדיבידואל חסר המחויבויות – סוגיה שבהחלט מסקרנת נשוי כבד כמוני. באופן מפתיע, התברר שג' לא באמת מצליח/ רוצה/ מנסה לישון באלכסון. חמש עשרה שנות נישואים מקבעות בך כנראה אי אילו הרגלים, ולא רק שהבן אדם ישן רגיל – הוא גם ישן במקום הקבוע שלו מקדמת דנא.

השאלה השנייה הייתה כמובן "נו, וכבר יצא לך להביא לכאן מישהי?". גם כאן חיכתה לי הפתעה. בניגוד לפנטזיות ולציפיות (שלי וגם שלו, מסתבר) ג' לקח את הזמן בכל מה שקשור לחדר המיטות והתמקד בעיקר ביצירת קן חמים לשתי הבנות שלו, שכמו טבחים בצבא נאלצו לעבור לתורנויות של שבוע-שבוע.

עושים שוק

חזרתו של ג' לשוק הפו"פ התבררה כחוויה מורכבת ומאתגרת יותר ממה שהוא חשב לעצמו. באותם לילות שהוא ישן אצלנו בסלון, הוא תיאר לי בפרטי פרטים איך הוא מתכוון לתת לחיים בראש, לבדוק גבולות, לזיין את כל הלול ובאופן כללי לפצות את עצמו על כל אותם שנים אבודות וחוויות פוטנציאליות שהפסיד, לשיטתו, בגלל שהתחתן בגיל צעיר וגם שומו שמים – כמעט בתול.

המציאות, כאמור, חשבה אחרת. בניגוד לציפיות, לפנטזיות ולחלומות, התברר לג' מהר מאוד שבעיר ללא הפסקה, גבר גרוש, שמנמן ומקריח עם שתי בנות וסעיף של דמי מזונות על הלוקש, זה לא מסוג הדברים שגורמים לנשים להתעלף, ובטח שלא להתקשר. אם הוא רוצה לעשות שוק הוא יצטרך לשפצר את הציוד, לשנס מותניים ולגלות בעצמו את הצייד שהוא מעולם לא היה – מלאכה לא פשוטה אחרי חמש עשרה שנים של משפחתיות שוחקת ונישואים מנומנמים.

פרויקט השיפוץ

כאן מתחיל החלק המעניין בסיפורנו. אחרי השוק הראשוני ותקופת דיכאון הכרחית, החליט ג' לעשות מעשה ולקדם מהלכים. צעד ראשון – שפצור קונסטרוקציה, מהלך שכלל שינוי בהרגלי התזונה, ריצה שלוש פעמים בשבוע והרשמה אקטיבית לחדר כושר. לי היה ברור שמדובר במהלך פוסט־טראומתי זמני, אבל לתדהמתי, תוך פחות משנה הפך ג' האמביציוזי מגרוש מותש, שמנמן ומקריח לגברבר ספורטיבי, שרירי וקירח. וכשאני אומר קירח, אני מתכוון לקירח סקסי, לא קירח זקן.

מסוודרים עבים הוא עבר לטריקו צמוד, נעלי הבית המשובצות פינו מקומן לנעלי ריצה מקצועיות בצבעי כתום וירוק זרחניים, וגם בגדי הריצה הצמודים שלו הצביעו על הפנמת חוקי הג'ונגל. המשקל בחדר הכושר תיעד ירידה של כמעט 15 קילו, ואיתם נשרו אט אט גם הביישנות וההיסוס. צייד נולד.

איפה פוגשים מישהי?

"כדי להכיר נשים צריך להכיר נשים", אמר פעם גרוש סיני עתיק. עם מראה ספורטיבי מצודד, דירת שלושה חדרים במרכז העיר ולו"ז גרושים גמיש שמשאיר שפע של ערבים פנויים, התחיל ג' את פרק ב' בחייו. בתור התחלה, לכאורה כדי לשמח את הבנות שמנג'סות כבר שנים, הוא לקח כלב – מהלך שהתברר בהמשך כהברקה חברתית לא קטנה.

אל תחשבו שמדובר במהלך ספונטני. ממש לא. סקר שוק שביצע ג' הראה שבכל שכונה, בעלי הכלבים שנפגשים בערב בגינה הם בעצם סוג של קהילה, שלא לומר קהילת מודיעין. אופציית הכלב פתחה בפני ג' עולם שלם של הכרויות וקשרים חברתיים, וגם מיצבה אותו בקרב חברי הקבוצה הוותיקים כאושיה הומנית רגישה – בעיקר בזכות העובדה שבחר לאמץ כלב נטוש ולא ממותג.

המהלך הבא היה הצטרפות לסדנאות חיפוש/ ביטוי/ מימוש עצמי – שלב הכרחי במסע הגילוי מחדש שעובר כל גרוש טרי. הסדנאות אפשרו לג' לברר עם עצמו איפה טעה – אם בכלל, להתחבר מחדש לילד שבו, לחדש את הקשר עם חלקים באישיותו שהוזנחו עם השנים, ועל הדרך גם להתחבק עם נשים זרות בלי שהדבר ייחשב להטרדה מינית.

השלב ההכרחי הבא היה הצטרפות לעולם ההיכרויות הווירטואלי. ג' הפך לחיית פייסבוק אקטיבית, התרוצץ בין פורומים שונים ואפילו טרח לפתוח כרטיס בג'יי־דייט. בחודשים הראשונים הוא היה שיכור ונרגש מההיצע והשפע הנשי העצום שנפרש בפניו. הוא הכיר נשים חדשות, חידש קשרים ישנים, פלרטט עם חצי עולם ובאופן כללי התנהג כמו ילד שמבקר לראשונה בחנות ממתקים, אחרי שנים של הסתפקות במקלות גזר.

המצחיק הוא, שאותו היצע בלתי נגמר הפך בהמשך מסוג של מתנה לסוג של עונש. השפע בלבל את חושיו, הרגישות וההקשבה פינו מקומם באופן זמני לחוסר סבלנות רגשי, ולמרות שלמתבונן השטחי מהצד נראה היה שהבן אדם חוגג נון סטופ על החיים – לא כך היו פני הדברים, לפחות לא לאורך זמן. מתברר שבסופו של יום וגם בסופו של ערב, אנשים זקוקים לחום אנושי, לביטחון ולאינטימיות.

"סקס, מה קורה עם הסקס?"

זה מה ששאלתי אותו בכל פעם שנפגשנו לדרינק, וזה מה שעניין את הרכלן הנשוי שבי. מבחינתי ג' אמור היה להיות האלטר־אגו המיני שלי – אם כבר גרוש, אז לפחות שיגניב אותי עם עלילות זנונים קלילות, שיתסכל אותי בסיפורי אורגיות פרועות ויגרום לי לפנטז על שיגולי הוואן־נייט־סטנד שכולנו גדלנו עליהם.

במקום זה אני צריך לשמוע ממנו על החרדה והלחץ שלפני כל בליינד דייט, להרגיע אותו בקשר למראה שלו, להסביר לו שזה בסדר לא לרצות להיכנס עם מישהי חדשה למיטה בדייט הראשון – למרות התכנונים וההצהרות, ולהסביר לו שזה שהיא לא מתקשרת למחרת זה לא אומר כלום, או שאולי זה אומר שבעידן העכשווי גם נשים יודעות שבשביל כוס חלב לא צריך לקנות את כל הפר.

בנוסף, עלו גם כמה סוגיות טכניות. בזמן שג' היה עסוק בלגדל משפחה ולהיות נשוי השתנו אי אילו קודים בעולם הדייטים, והוא נאלץ להתעדכן ולהשלים לא מעט חומר. שיער הערווה הגברי, למשל. ג' הופתע לגלות שלאור דרישות השוק, לא רק נשים פתייניות אלא גם רבים מעמיתיו־מתחריו, אימצו לעצמם את טרנד המראה המגולח במחוזות הדרום החם.

הגילוי תפס את ג' לא מוכן – שלא לומר עם המכנסיים למטה – ואילץ אותו להתנסות בכמה מהלכים עיצוביים שלא באמת תאמו את אופיו השמרני. גם עם הקונדום נאלץ ג' לבצע הכרות מחודשת, וגם כאן נתגלעו חיכוכים, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. עם זאת, לא צריך לרחם על הבחור.

אחרי תקופת הסתגלות לא קלה אך הכרחית, הגיע ג' לשלום בית עם עצמו ואפילו התחיל ליהנות ולחגוג על החיים. סאוחחתו. אז נכון שאורגיות והרפתקאות מין משולחות רסן לא הפכו לחלק מהתפריט היומי, אבל אחרי שטעם מזה וגם מזה, ואחרי שהסתובב במשך חודשיים עם סטודנטית צעירה ולא חסודה, עשה תיקון והוציא לכולם את העיניים ואת הלשון, נרגע הבחור ומצא לעצמו חברה קבועה עם נתוני פתיחה דומים לשלו. לא מדובר היה בסיפור אהבה גדול ולא עפו שם ניצוצות, אבל האיש נרגע, ועצם העובדה שזו לא פרגית עסיסית בת עשרים וחמש כבר הספיקה לי, מבחינתי.

"הפעם הראשונה"

בחלק המשמח של הרשימה אפשר למנות את הפעם הראשונה שהוא הרשה לעצמו לטייל לבד בחו"ל, הפעם הראשונה שמישהי השאירה לו הודעה מזמינה באתר הכרויות, הפעם הראשונה שהוא לא חזר הביתה אחרי, הפעם הראשונה שהבנות אמרו "בוא נחזור הביתה" והתכוונו לבית שלו, הפעם הראשונה שאשתו לשעבר עלתה לדירה עם הילדות ולא רק הורידה אותן בכניסה לבניין ובעיקר, הפעם הראשונה בה הרשה לעצמו להתגעגע למה שהיה, ובו בזמן להרגיש שהיה נכון להיפרד ולהמשיך הלאה.

אפילוג, או אפילו הפי-לוג

להתגרש זה סוג של למות ולהיוולד מחדש, אמר לי ג'. עם תרמיל עמוס אכזבות, חרדות, רגשות אשמה, דיכאון, אופוריה ואי ודאות הוא יצא לדרך חדשה, בה רב הנסתר על הגלוי. דברים שהוא קיווה שיקרו לא קרו, רגעים שהוא לא ציפה להם הגיעו בחטף, אבל הטוויסט הכי לא־צפוי בעלילה היה הגילוי מחדש של זוגתו לשעבר, כמו גם ההתחברות מרחיבת הלב לחוויית האבהות, שבמשך שנים חמקה ממנו – או אולי הוא ממנה.

רצון, אילוץ, פרספקטיבה או גורל – אף פעם אי אפשר ממש לדעת – אבל דווקא אחרי הגירושים הכואבים, הקשר של ג' עם גרושתו הפך אט אט לסוג של קבלה וחיזוק הדדי. הם לא חזרו לגור יחד, הם לא זוג במובן הרומנטי, אבל עכשיו, כמעט שנתיים אחרי השבר הגדול, הם חברים טובים וגם הורים מעולים. אם אתם שואלים את ג' – בימים שכאלה זה לא מעט בכלל.