כשסיפרתי לאישתי שהשבוע פרלמנט האבות כותב על הנושא, הבעייתי משהו, "סקס אחרי לידה", תגובתה המיידית הייתה "נו, אז מה הבעיה?" מיד היה ברור שיש בעיה. כל ניסיונותי להסביר שבאמת, אין בעיה, היו כמו בלוני ניסוי שנשלחים אל לב התופת הבוערת הקרויה "הפרדיגמה הנשית 12# - אתה לא מבין". אומרים שאי אפשר ללמד כלב זקן תרגילים חדשים, אך אני יכול להעיד כי בהחלט למדתי זה מכבר לא לטעון ש"אני מבין" שום דבר שקשור באופן המרוחק ביותר להריון. לא מבין. עכשיו, לך תנסה לטעון שאין בעיה ושאתה לא מבין בו זמנית.

 

ובכלל, תגדירו "לאחר לידה"

בכל זאת, נרצה או לא נרצה (ואנחנו רוצים), יש גם צד גברי לכל הסיפור הזה של סקס, אפילו אם הוא אחרי הלידה. זאת כמובן אם הסכמנו שבכלל קיימת חיה כזו שקוראים לה "סקס אחרי לידה", או כפי שהיטיב לתאר יובל אדם, "סקס אחרי לידה, סנטה קלאוס, שלגייה וג'אסטין ביבר הולכים ברחוב ורואים שטר של 100 שקל. מי מרים אותו? ג'אסטין ביבר. כל השאר קיימים רק באגדות". ובכלל, "מה זה סקס לאחר לידה?" שואל עומר להט. "תגדירו 'לאחר לידה', כי גם שלוש שנים אחרי הלידה זה עדיין 'לאחר לידה'".

טוב. שנייה רגע. בואו נעצור את ההתדרדרות הזו. באמת שאפשר להמשיך עם זה עוד הרבה, אבל אני נאלץ לעצור את רכבת הצחוקים עכשיו. יש כאן אישיו אמיתי בפער בין גברים לנשים ואם אנחנו, חבורת גברים אימתנית, לא נטפל בו ישירות כאן ועכשיו, מי יודע מי יהיו הבאים שיגיעו אליו. אז קדימה.

 

זה חסר לכולנו

הקונפליקט המיתי של סקס לאחר לידה הוא ברור למדי: אין סקס לאחר לידה. למעשה, מאורע חד פעמי קוטע, באבחה אחת, את מה שהיה עבור רבים אחת ההנאות הגדולות של החיים. על פי המיתוס, צד אחד במערכת עובר שינוי עצום, סמי-רוחני. צדה השני של המערכת חושב באופן בלעדי על דרכים חדשות להיכנס למכנסיו של הצד הראשון. האם כך? אז בואו נתחיל ממעט כנות. "זה חסר", מודה באומץ גבריאל ויינמן. "הגוף שלי רוצה להרגיש חיכוך, ריח ושערות של המישהי הספציפית הזו (כלומר, אישתו) עלי. אחד הדברים המשעשעים בנפש האנושית הוא שאם יש לך חסך במשהו, גם דגימה קטנה שלו יעיר בך את הזכרון של מה שחסר".

אם יורשה לי להוציא עם שלם מהארון, אז כבר אומר בקול – זה חסר לכולנו. הרי גברים לא ידועים בחיבתם לתקופות ארוכות ללא סקס. זה עניין ידוע. ובכל זאת, זה די פשטני. הרי ברור שיש כאן קצת מעבר, כי אם חופרים קצת יותר לעומק, שומעים גם את זה: "אבל כמובן שאני מבין", מוסיף אותו גבריאל ויינמן. "וזה לא משנה אם אני לא. לא מדובר בי. הגברת הרגע העבירה זוג כתפיים דרך האיבר הכי רגיש שלה. אל תהיה אידיוט. עכשיו זה הזמן לשים את עצמך בצד ולהתחיל ליישם את כל מה שקראת במהלך חודשי ההריון בנושא 'כיצד להיות מערכת תמיכה לבת זוגך'. אם חסר לך קצת ריגוש מיני, המקלחת נמצאת שתי דלתות במורד המסדרון".

 

"חיכיתי שהיא תגיד שבא לה"

אני בהחלט יכול להבין מדוע התפיסה הראשונית אותנו היא כיצורים המונעים מיצרים, אבל בכל זאת, בנות, עברנו איזה דור או שניים של אבולוציה בכדי לדעת להתחשב, אולי להקשיב אפילו. "ידעתי שהדבר החכם הוא לא ללחוץ עליה", מספר ברק שטרית. "היא הייתה צריכה להתרגל למצב החדש. אני הייתי צריך להתרגל למצב החדש ועידן, הבן שלנו, בטוח היה צריך להתרגל למצב החדש. אז חיכיתי שהיא תגיד שבא לה. וחיכיתי. וחיכיתי עוד קצת".

אבל באמת שזה לא הכל, כי אם יש משהו שבאופן מסורתי נשאר מחוץ לתמונה, הוא הצד של הגבר בסיפור (כן, הבחור מפרדיגמת ה"לא מבין"). "לא יודע עליכם", מעיד על עצמו יובל אדם. "אני מבלה את רוב הזמן כזומבי. חוסר שינה כרוני, עיגולים שחורים מתחת לעיניים, עם ימים שמתחילים בבכי של תינוק בחמש בבוקר ודקת השקט הראשונה היא האויר שאני לוקח בשמונה בערב, כשהילדים סוף סוף ישנים ואפשר להתחיל לסדר את הבית. למי יש זמן, כוח או אנרגיה למשהו בכלל? אני שוקל יותר מאי פעם, אני מוזנח פיזית, טיפה כרס וראש מלא דאגות. כבר זמן ארוך שהחיים הם מאבק להצליח למצוא כמה דקות של תקשורת עם האישה שאני אוהב. כשחיים כמו שני מנהלי פרויקט מותשים, למה בדיוק ציפיתם?"

 

אפשר באמת להאשים את האישה?

והאמת, שהדיון הזה על סקס אחרי לידה, מתחיל באופן מסורתי בנרגנות גברית כלפי הנשים המתנזרות (מתוך הכרח, לא לירות בי), אבל חושף טפח וטפחיים גם מתוך ההוויה האבהית, מקבל את החיזוק הכי לא צפוי דווקא ממי שלא יכול להאשים שום אישה בעניין. "מאז שנולדו הילדים", משתף אילן שיינפלד, אב חד הורי מהקהילה הגאה. "התשוקה שלי הלכה לטייל, נעלמה. אני חושב שבשנה הראשונה לחייהם שכחתי בכלל שאני יצור מיני. עוד בזמן ההריון אמרה לי ידידה קרובה שזה מה שיקרה לי ואני התייחסתי לזה בביטול. אחרי כן כתבתי לה, 'שוב צדקת'.

"אחרי השנה הראשונה התחלתי לחזור לעצמי, מבחינת תחושת התשוקה והכמיהה לאחוז בגוף, להיאחז בגוף, אבל לא מבחינת מימושה. לפתע הפך בעיני ביתי ממשכן רווקים בשכונה נחשקת לבית של משפחה. לפתע תפסתי את עצמי נזהר עם כל אדם, לא משנה מה מינו, שאני בכלל מכניס הביתה. לפתע הבנתי, שזהו זה, אני כבר לא רווק הומו, שיכול לעשות סטוצים מתי שבא לו. זה כבר לא יקרה לעולם. עכשיו אני אבא-אמא לשני עוללים וצריך לדאוג לשלומם ולביטחונם".

וזו האמת. היצר הגופני עשוי להישאר אותו יצר, הן אצל גבר או אצל אישה, אבל האמת היא שביום שאתה נעשה אבא, סקס לוקח מושב שני עבור דבר הרבה יותר גדול וחשוב; עבור החיים שהבאת לעולם; אלו שמסתובבים לנו היום בין הרגליים, מרעישים לפעמים, מציקים לעיתים, אבל מראים לנו בכל רגע כמה הם שווים יותר. אפילו שהם מפריעים לנו לעשות סקס.

 

 

את הפוסטים של השבוע אסדר לכם לפי הזוויות שבחרו הכותבים השונים:

המצחיקה: עומר להט – 16 עובדות על סקס לאחר לידה .

התובנתית: יובל אדם – סקס אחרי לידה ושאר אגדות .

האמיתית: ברק שטרית – איך יצא שאני קובע סקס ביומן?

המנתחת: גבריאל ויינמן – מאי נפקא מינה?

המפתיעה: אילן שיינפלד – כמה שורות על נהנתנות והסתגלות .

 

  • רוצים לקבל בכל שבוע את הפוסטים הטובים ביותר של הקבוצה, ישירות למייל, במייל אחד מרוכז? הרשמו לניוזלטר שלנו !