הדפסה
לכתבה באתר
באווירה משועשעת ובלתי פורמלית התקיימה הבוקר (ראשון) מסיבת עיתונאים עם נציגי שבוע האופנה גינדי תל אביב ואורחות הכבוד שהגיעו מאיטליה, הלא הן בנות משפחת מיסוני - האם המייסדת רוזיטה, הבת אנג'לה והנכדה תרזה - מלווות בעורכת ווג איטליה, פרנקה סוזאני, שנחתה אמש בישראל בטיסת איזי ג'ט (הייתם מאמינים?!) ישירה ממילאנו.
"אני שמחה שסוף סוף הצלחנו להגיע לתל אביב", אמרה בפתח דבריה אנג'לה מיסוני, המשמשת כמעצבת בית האופנה המשפחתי ב-17 השנים האחרונות. "עברה עלינו שנה מוזרה (הכוונה להיעלמותו של בן המשפחה, ויטוריו מיסוני, לאחר שמטוסו התרסק, א"י). אבל יש לנו לקוחות טובות בישראל והיה לנו חשוב להגיע". דברים דומים מסרה אם השושלת, רוזיטה מיסוני: "אני אדם סקרן, ולא ידעתי דבר על המדינה שלכן. ממה שראיתי עד כה, ישראל היא מדינה פוזיטיבית. תענוג להיות כאן".
את משפחת מיסוני בישראל מלוות האופנאיות מירי חבס ודנה אונגר בר-דיין מבוטיק אמור, המציין 20 שנה להיווסדו. פריטי המותג נמכרים בבוטיק שבכיכר המדינה, ובמסיבת העיתונאים רמזה אנג'לה מיסוני על שיתוף פעולה רחב היקף המתהווה בין השניים. בתשובה לשאלתנו, האם מדובר בבוטיק של מיסוני שצפוי להיפתח בתל אביב, שמרה מיסוני על עמימות ומסרה רק כי "אנו עובדים על פרויקט משותף שייצא לאור בשנה הבאה".
עם זאת, מקורבים לבוטיק אמור מסרו ל-Xnet כי בשנה האחרונה אכן מתקיימים מגעים לפתיחת בוטיק של מיסוני בתל אביב, אך הדברים טרם סגורים הרמטית. מהלך שכזה, אם וכאשר יתקיים, יהפוך את כיכר המדינה ליעד אופנתי חשוב עוד יותר, עם חנויות מונו-ברנד של מותגים בולטים. עד כה כבר נפתחו בכיכר חנויות מותג של ברברי, גוצ'י והוגו בוס, ובשבועות הקרובים צפויה להיפתח בה גם חנות של בית האופנה הצרפתי דיור.
אבל עם כל הכבוד למשפחה הענפה והחשובה ולסריגים הצבעוניים של בית האופנה האיטלקי, את עיקר הפוקוס במסיבת העיתונאים גנבה פרנקה סוזאני, העורכת המיתולוגית של ווג איטליה. סוזאני, 64, היא אחותה הצעירה של קרלה סוזאני, אשר ביקרה בישראל בשנה שעברה כאורחת שבוע האופנה חולון. בביקורה הקצר בישראל צפויה האחות הצעירה להיפגש היום עם סטודנטים צעירים מבית הספר שנקר, וכן לבקר בחללי הסטודיו של מספר מעצבי אופנה מקומיים. לאכזבת המעצבים המשתתפים בשבוע האופנה גינדי תל אביב, סוזאני צפויה לעזוב את ישראל כבר מחר, ומכאן תמשיך לביקור באיסטנבול.
לשאלת Xnet מה הן ציפיותיה מהאופנה המקומית, סיפרה סוזאני כי היא מעוניינת שיפתיעו אותה בכל מקום שאליו היא מגיעה. "אני מצפה לראות אנשים צעירים עם רעיונות חדשים וחדשניים", אמרה. "מעצבים שלא חוששים לקחת סיכון בדרך המקצועית שלהם. משעמם אותי לראות דברים שחוזרים על עצמם".
כמו כן, התייחסה סוזאני לפריחתם של שבועות אופנה בערים שאינן בירות האופנה המרכזיות (ניו יורק, לונדון, מילאנו ופריז). "זה עולם חדש עם יצירתיות חוצת גבולות", אמרה. "בעשור האחרון אנחנו עורכים תחרויות של מעצבים צעירים בווג איטליה, וניתן להבחין שהזוכים מגיעים ממדינות כמו טורקיה, סין, גרמניה. לטעמי זה לא טרנד, אלא דרך חדשה לראות אופנה, כמשהו שלא מתקיים רק בצירים המרכזיים".
סוזאני מגיעה לישראל לאחר חודש תצוגות ארוך ומפרך מבחינתה. העוקבים אחר חשבון האינסטגרם שלה זכו להציץ אל סדר יומה העמוס במהלך שבועות האופנה של ניו יורק, לונדון, מילאנו ופריז. בשיחה פרטית עם Xnet, שנערכה בתום מסיבת העיתונאים, היא מספרת כי התצוגה האהובה עליה מכל היתה של פראדה. "היא עשתה שתי קולקציות נהדרות: אחת לפראדה והשנייה למיו מיו. היא מעצבת שלוקחת סיכונים. כל עונה היא משתנה ובוחרת בדרך חדשה. הרבה דברים שראיתי על המסלולים בחודש האחרון מגיעים מרעיונות שלה, אפילו דברים שהיא עשתה לפני מספר עונות. למשל, הטעם הרע שהיא התחילה איתו ועכשיו מופיע בקולקציות רבות. היא שינתה את האטיטיוד של האופנה, ואת האופן שבו אנו מבחינים בין טעם טוב לטעם רע".
ריי קוואקובו מקום דה גרסון עשתה את זה הרבה קודם.
"ריי קוואקובו היא אייקון, אבל היא עשתה את זה בדרכה האמנותית. פחות מעניין אותה האופי המסחרי של הקולקציה".
את ואנה ווינטור, עורכת ווג האמריקאי, התחלתן שתיכן את הקדנציה במגזין בשנת 1988. כל אחת מכן לקחה אותו לכיוון אחר: ווינטור לפן המסחרי, את לצד היצירתי של האופנה. את יכולה להצביע על החזון שמלווה אותך כעורכת ווג איטליה?
"לווג אמריקה ולנו יש שוק שונה. אני עורכת מגזין באיטלקית, שפה המדוברת רק באיטליה, אז מכורח המציאות, המגזין שלנו פונה לאיטליה בלבד. לעומת זאת, ווג אמריקה מופץ באנגלית, ופונה כמעט לכל העולם. לכן, עבורי, האימג' הוא השפה החזקה ביותר. אם אני עושה גיליון שמוקדש לניתוחים פלסטיים, או גיליון שמוקדש לדוגמניות שחורות – הדימוי ברור לכולם. ניתן להבין אותו גם ללא השפה. אתה לא צריך לקרוא את הטקסט. האימג' הוא השפה והקול שלי. אבל כשעשיתי את זה לפני 25 שנה, אף אחד לא הבין אותי. היום כולם מדברים בדימויים ויזואליים. למשל, אינסטגרם. בשבוע שעבר התפרסמה עליי כתבה במגזין גרמני ובו כוניתי 'סניורה אינסטגרם'. באופן מסוים, אני מרגישה שהמצאתי את האינסטגרם לפני 25 שנה, כי זו היתה הדרך היחידה שלי לתקשר עם העולם".
את, למשל, מעלה יותר מתמונה אחת ביום. מה לדעתך כוחו של האינסטגרם בעידן הנוכחי?
"אני אוהבת שאנשים יכולים לתקשר אחד עם השני בעולם באמצעות תמונות. באופן אישי, אני משתמשת בחשבון הפרטי שלי כדי לקדם מעצבים צעירים, עבודות של צלמים בתחילת דרכם, תערוכות אופנה ואמנות, ובכלל, דברים שאני אוהבת באופן אישי".
מאז כניסתך לתפקיד ב-1988, את עובדת בצמוד לצלם האופנה סטיבן מייזל, שמצלם עבורכם את כל השערים באופן גורף. איך מתנהלים יחסי העבודה ביניכם?
"זאת חתונה", היא צוחקת. "סטיבן התחיל יחד איתי ב'גלאם מגזין' ביוני 1980. אנחנו תמיד צוחקים ששכרתי אותו כי הוא הגבר הכי יפה שראיתי בחיי. הוא עדיין גבר בעל פנים מדהימות. העבודה הראשונה שלנו יחד היתה הפקה שהוא יצר, כאשר על הסטיילינג הופקדה אנה סואי, הבגדים נעשו על ידי האמן והמעצב סטיבן ספראוס, ומייזל עשה את השיער והמייק-אפ. ללא ספק, החזון היה שלו. זה היה לפני 34 שנה, כשהוא היה רק בן 26. מאז אני מפקידה בידיו את כל השערים, והחזון הוא משותף".
יחד יצרתם גם כמה מהגיליונות מעוררי המחלוקת ביותר של העשור האחרון בתעשיית האופנה: גיליון הניתוחים הפלסטיים ב-2005, הגיליון השחור ב-2008, וגיליון הפלאס סייז ב-2011 – המדובר ביותר שלך. דרכו הפכת לקול מוביל נגד אנורקסיה והפרעות אכילה אצל נשים בכלל ודוגמניות בפרט. מה הוביל לכך?
"יום אחד, ואני לא זוכרת אפילו מאיזו סיבה, נקלעתי לאתרי אינטרנט פרו-אנה, שמקדמים את נושא האנורקסיה בקרב צעירות. הייתי בשוק. נתקעתי על האינטרנט למשך יום שלם, כי לא האמנתי למראה עיניי. פחדתי ממה שראיתי. אמרתי לעצמי: פרנקה, את חייבת לטפל בנושא הזה. התחלתי עם בלוג בנושא, וכולם ביקרו אותי על כך שאני מקדמת במגזין שלי נשים רזות ומדברת במקביל על הפרעות אכילה. אבל יש הבדל, כי האתרים של פרו-אנה מיועדים למתבגרות צעירות שרואות בזה מודל. הבנות האלה חייבות עזרה, ואני מרגישה שהצעדים שאנחנו עושים במגזין מעלים את הנושא על סדר היום".
כעורכת אופנה, את מרגישה מחויבת לסדר יום חברתי ופוליטי?
"אני מאמינה שאופנה היום מאוד מחוברת לחיים. אתה מתלבש באופן מסוים, כי יש לך לייף סטייל מסוים. כשעשינו את גיליון המייקאובר, כולם סביבנו דיברו על ניתוחים פלסטיים. באופן אישי, אני לא נגד, אבל אם נשים מרגישות טוב עם פנים מצחיקות, זאת הבעיה שלהן. צריך לראות את הצד המגוחך בזה. אתה לא יכול להתעלם מזה ולהגיד שזה בסדר. ואצל רוב האנשים זה נראה מגוחך. במקרה של הגיליון השחור, אני זוכרת שישבתי בתצוגת אופנה, והדוגמנית השחורה היחידה על המסלול היתה רק ליה קבדה. אמרתי לעצמי שזה לא בסדר וחשבתי יחד עם הצוות שלי על יצירת גיליון שחור. פחדנו בהתחלה, כי זה היה אדג'י וחששנו שיקראו לנו גזענים. אבל היה לנו מזל, כי ביום שהגיליון יצא, אובמה ניצח את הילארי קלינטון במרוץ לנשיאות כנציג המפלגה הדמוקרטית. לפעמים אתה צריך לקחת סיכונים".
את רואה את עצמך כמורדת?
"אני לא מחשיבה את עצמי כמורדת. אני רק מנסה לראות את המציאות. והמציאות מעניקה לי השראה יותר מהבדיה".
