הדפסה
לכתבה באתר
אולי זה פופוליזם זול, ומשפט ההיסטוריה יפסוק שהיה כאן חזון. אבל כעת, ברחובות שלנו, אין דרך לגשר על הפער בין הקם:
לבין הקיים:
בין זה:
לזה:
הראש הנדל"ני ממריא:
והרגליים מבוססות בשאריות:
הצעצועים עדיין בשנקל:
הדירות כבר מזמן לא:
והחיים? אם יש לך חוש הומור, הם לכאורה נמשכים:
זה העתיד שלנו, על פי אמן הרחוב דדה:
וזה לא משחק ילדים:
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אמנם הודיעה באחרונה כי בתל אביב נרשמה ב-2013 ירידה של 19% בהתחלות בנייה, אבל הרחובות שלנו לא חשים בכך. ספק אם בעוד מקום בתחומי הקו הירוק בוצע אי פעם מהלך כל כך אגרסיבי לשינוי סוציו-דמוגרפי, כמו זה שמתבצע בימים אלו ברחבי השכונה. ג'נטריפיקציה? קטן עלינו. "ניסויים בבני אדם", קורא לזה האדריכל הצעיר יונתן לבדינגר, תושב השכונה ואחד מפעיליה הרציניים. לבדינגר מכוון למאות הדירות הקטנות שנבנות והולכות בשכונה, שכבר עכשיו היא הכי צפופה בעיר וכמעט הכי מוזנחת בה. אם מוסיפים לבנייני הקופסאות המתרוממים והולכים את המגדלים והמתחמים היוקרתיים, שמוקמים בחגורה המקיפה את השכונה, התוצאות ברורות. בוודאי למי שמסתכל על פרוסת הלחם לא רק מהצד של החמאה.
הכוכבים האדומים במפה המאולתרת מסמנים 22 פרויקטים בבנייה ברחובות שלנו; הירוקים – 11 בניינים שבנייתם עומדת להסתיים ואכלוסם החל בימים אלה (או יתחיל ממש בקרוב); הכחולים מסמנים ארבעה פרויקטים שטרם החלו להיבנות (שניים מהם ענקיים).
המהלך הגרנדיוזי הזה, שכבר משנה את קו הרקיע, את מראה הרחוב ואת המרקם האנושי, מבוצע בציניות קרה, בסגנון הרצחת וגם ירשת; כשהאופי היצירתי והמיוחד של השכונה מנוצל למיתוג ולקידום המכירות של מה שימחוק אותו לנצח:
פרויקט הדגל של השינוי הסוציו-דמוגרפי הקיצוני הזה נקרא "רביעיית פלורנטין", או בשמו העממי – "מגדלי פיבקו", כשם האדריכל המתכנן אילן פיבקו:
המתחם הענק מתפרש בין דרך שלמה (סלמה) לרחוב מעון, ובין רחוב אברבנאל לרחוב הנגרים:
בניינים מעוגלים בעלי חזות מפוארת מתנשאים, תרתי משמע, מעל אזור של בתי מלאכה:
ההתנשאות, אגב, לא שמורה רק לרביעייה הזו. הבניינים החדשים מגמדים את הקיימים בכל מקום:
כך או כך, העבודות אצל פיבקו מתקדמות במרץ:
בין הבניינים נשלמת התקנתו של דק עץ במידות של מגרש כדורגל:
ודגלונים צבעוניים (עם כוכבית החיוג למחלקת המכירות) מקדמים כבר כחודשיים את פני העוברים והשבים:
באחד הבניינים, כך מובטח, תוקצה קומה לשטחי ציבור ויפעל בה מרכז קהילתי. קשה לחכות לרגע שבו וותיקי השכונה הקשישים ידדו עד לשם, כדי ליהנות מפעילות בשטח ציבורי. מעניין גם מה יחשבו הדיירים האמידים על מבקשי העבודה ומהגריה, הצובאים מדי יום בפתח:
הצמוד למתחם ברחוב אברבנאל הצר והמשובש:
כבר עכשיו ברור שבמתחם הזה חניה לא תהיה בעיה:
הקוורטט של פיבקו מסמן את הפינה הדרום-מערבית של השכונה, ואילו את הפינה הצפון-מערבית שלה כובש "אליפלט 26", פרויקט גדול בין הרחובות אילת, הרבי מבכרך, אליפלט וסמטה 3359 (יש דבר כזה):
על פי השילוט זה יהיה בניין מעוצב ומדוגם:
המבטיח לדייריו חלון לים התיכון ומכת שמש בשעות אחר הצהריים:
לעת עתה זו רק הבטחה:
ויקח עוד זמן עד שדייריו המבוססים ילגמו קמפארי צונן על המרפסת. כעת זה אתר בנייה. עוד אתר בנייה:
גם כשיסתיימו העבודות, לא כל הדיירים יוכלו לראות את הים. הפחות ממוזלים יוכלו להביט צפון מזרחה, וכך לא יחמיצו את מה שלא רואים בהדמיות הפיתוי:
מצד שני, הרואים את הנולד יכולים כבר עכשיו לראות את "מגדל ליבר", עוד קצת מזרחה, בפינת הרחובות דרך יפו ופינס:
היזם דורון אביב, שזכה ב-2011 לרכוש את השטח הנושק לנוה צדק - אחרי מאבק תושבים שכשל בבית המשפט - לא התבייש לומר בראיון: "אנחנו מאוד עדינים ורגישים למרקם האורבני עם הפרויקט הזה. המטרה היא לא ליצור נטע זר, אלא להשתלב בשכונה". בוודאי. כמו שפיל משתלב בחנות חרסינה. גם הוא מבטיח לדייריו את הים. אמנם לא מכורסת הסלון, אבל בכל זאת:
אך אין מה לרוץ למשרד הפנים כדי להחליף כתובת. העבודות כאן רק בתחילתן:
מעניין, אגב, אם מי מדיירי המגדל יידע להעריך אמנות רחוב כמו זו ששוכבת להם, לפחות בינתיים, מול הבית:
ואם לא, מי שיביט מחלונו היוקרתי דרומה יתקשה להחמיץ את פרויקט "סביוני TLV, נוה צדק פינת פלורנטין", בניין ענק מבית "אפריקה ישראל", במפגש הרחובות לוינסקי ומרכולת:
מצד לוינסקי יש כבר מרפסות:
ומצד מרכולת יהיו בקרוב:
מסביב הומה הסער ומפריע מדי פעם לזרימת התנועה בקטע הרחוב הצר:
גם כאן ההבטחה:
לא כוללת את הנוף. כמו למשל מגרש האספלט הסמוך, שגבולותיו מסומנים בדרך מקורית:
ובשוליו פתח מקלט סתום באשפה ומתפורר:
אבל איזה עשיר צריך מקלט ציבורי בעידן הממ"ד ו:
ממש צמוד לפריחת "סביוני TLV", ברחוב מרכולת 8, הסתיימה פחות או יותר בנייתו של "מול צדק" - בניין אחד מתוך שניים בפרויקט של "בולוורד נדל"ן" - הממתין כבר לדיירים:
קבלת הפנים כוללת לא רק עציץ אדום בכל מרפסת, אלא גם:
ל"מול צדק" יש אח קצת פחות מפותח לעת עתה, הממוקם מעט מאחוריו, בקצה רחוב מטלון, נושק לרחוב גבולות ולמתחם מנוקד בשרידי מוסכים וריק יחסית (לפחות בינתיים). בנייתו מתקדמת:
מצד רחוב גבולות הוא נראה לאחרונה כך:
מצד מטלון כך:
הרחוב למרגלותיו כבר מרגיש בבית:
קשה? מעייף? עוד לא הגענו לחצי הדרך. מכאן (כפי שנהגו לכתוב במדריכי הטיולים לפני שהמציאו את הג'י.פי.אס) נמשיך מזרחה על רחוב מטלון. כעבור מטרים ספורים נגיע לפינת רחוב רענן. שם ממתינה לנו מפלצת נוספת הנפרשת על בלוק שלם עד לרחוב מזרחי:
ושמה:
הרחובות סביבה פקוקים. לפעמים פחות:
ולפעמים יותר:
מצחיק שדווקא "הצמרת" מציעה כסוכרייה (בשילוט שלה) את:
אבל אולי זה מה שעושה לפועלים חשק לבוא מוקדם לעבודה:
אם יסובב הפועל החרוץ את ראשו שמאלה, הוא לא יחמיץ את:
בניין שמתקדם בקצב משלו, שזה די לאט:
בניין נוסף, בודד, מתרומם במספר 17, אבל ברחוב המקביל מרחביה. שלט ראווה לא הוצב, אבל נפרשו בו שטיחים:
כאן עובדים ממש מהר. ההריסה החלה ביום הראשון של השנה:
וכעבור חודש ומשהו, עם שלט צנוע בלבד, כבר ניכרו כאן סימני הטיפוס לגובה:
בשדרות וושינגטון 18 הקצב פחות מזורז. ההריסה היתה כבר לפני כמעט חצי שנה:
אחר כך עבדו קצת:
ובימים אלה השטח בעמדת המתנה. מה הולך לקום כאן רואים, ולא הכי אוהבים כנראה:
לא מפתיע שהתושבים משוועים לשקט, מכיוון שגם כמה צעדים מכאן, בכיוון דרום, על דרך שלמה (סלמה), יש המולה גדולה. כאן נפגשים שניים:
חלקו הקדמי של הפרויקט בעל השם היומרני "סטודיו 54":
וחלקו האחורי של זה הנקרא בפשטות:
במבט מהחצר האחורית של שני בנייני הענק האלה, ברחוב הש"ך, נראה כי הם מבטיחים לשכנים אפשרות לשוחח זה עם זה בלי להזדקק לסיוע טכנולוגי:
במרחק יריקה משם, בחזרה אל לב השכונה, ברחוב הקישון 50, הפועלים עושים מדי פעם הפסקה:
הם בונים את זה:
עובדים במרץ לתפארת מדינת:
רק שתושבי הסביבה לא הכי מרוצים:
מי שראשו סחרחר כעת לא מבין מה עוד מחכה לו. כן, יש עוד הרבה. למשל ארבעה בניינים בנחלת בנימין (בבתים מספר: 116, 124, 137 ו-147). כבר סיפרתי עליהם, אז הפעם רק עדכון בהתפתחותם:
ממש בגבו של הבניין שמוקם בנחלת בנימין 124, ברחוב השוק 47, עמד שנים שלד שבנייתו נתקעה. גם עליו כבר סיפרתי. אלא שהתנופה הכללית העירה אפילו אותו:
ברחוב הרצל, המקביל, קמים שניים. אחד, במספר 47, צומח בקצב:
והשני, בבית 62, זה שפועל נהרג במהלך הריסתו, די תקוע מאז ורק לעתים רחוקות עובדים בו:
הלאה על רחוב הרצל, כמה מאות מטרים בכיוון דרום, החלו החפירות בפרויקט "הרצל 121":
הפנטזיה הצבעונית הזו מתעלמת מהבניינים הסמוכים ובוודאי תעביר מהעולם את ציור הקיר הזה:
בוולפסון פינת צ'לנוב, הבור העמוק שנחפר לפני כשישה חודשים:
כבר התמלא והטיפוס למעלה נמשך:
אבל לאיזה גובה שלא יתנשא הבניין שיקום כאן, הוא לא יצליח להאפיל על פרויקט "שוק העליה", הפרויקט הכי גרנדיוזי בסביבה, שעתיד לקום ממש מולו. כעת זהו מגרש חניה גדול, הנפרש עד לרחוב מטלון:
והתוכניות שזכו בתחרות לתכנון המתחם מבטיחות לא רק מגדלי מגורים:
אלא גם מרכז קהילתי מיוחד במינו, הכולל בריכת שחיה:
המבנה היחיד שנותר מימיו הגדולים של השוק, בחלקו המערבי של המתחם, על רחוב העליה, מיועד לשימור. ולפי מצבו ברור שלמשמרים מחכה עבודה רבה:
סביר להניח שרבות מהדירות ההולכות ונבנות כעת יתמלאו באלפי תושבים חדשים לפני שתסתיים בנייתו של בית הספר האזורי המתוכנן לקום בגינת דרויאנוב, על חשבון השטח הציבורי הירוק היחיד בשכונה כולה:
הפיכת הגינה למרכז חינוכי תכלול, על פי התכניות הידועות, גם את הריסת בניין בית הספר הישן, ששימש במשך שנים כסדנאות אמנים, ומאז שפונה עמד ריק ברובו וסגור:
השנה מאכלס המבנה שתי כיתות גן ילדים:
מאבק התושבים העיקש נגד הריסת הגינה ועקירת העצים הרבים בה ובעד השמשת הבניין הקיים (עד לבניית בית ספר באתר חלופי) לא עלה יפה, לצערם הגדול:
לא רק כאן נפרדים מבניין ציבורי עם עבר. ברחוב הקונגרס מספר 6, על חורבותיו של:
יקום כפי שמבטיח השלט: "איסט וילג' TLV". איסט בהחלט, אבל וילג'?
ואם זה לא מספיק, שלושה בתים מזרחה, על אותו הרחוב, במספר 14, כבר החלו ההכנות להקמת:
הבניין הקיים עדיין לא נהרס, אך שיווקו הנמרץ של הפרויקט כבר החל, והוא מוצג בפתחי משרדי התיווך. חדי העין יוכלו לזהות בקלות את הבדלי המחירים בין שני השלטים:
משרדי תיווך, אגב, כאחת מתופעות הלוואי של השטפון הנדל"ני, צצים כפטריות אחרי הגשם. רק על רחוב פלורנטין יש חמישה משרדים, ובסביבה הקרובה עוד ועוד:
רשתות השיווק, שהריחו את התפוצצות האוכלוסין הקרבה, מיהרו לנעוץ שיניים, כפי שסיפרתי בעבר:
ומצוקת החניה, המחריפה גם בלי הנדל"ניאדה המשוגעת הזאת, הולידה ערוץ הכנסה חדש:
הקירות, שמבינים לאן נושבת הרוח, יותר מרומזים על עמדתם:
לטרדות יומיות כאלה אין כמובן זכר בהדמיות הבניינים החדשים. באשליות האלה הכל מצוחצח וכולם מסודרים:
לא נראים בהם:
וגם לא:
לכן ממש מתבקש לשאול שוב ושוב:
