עוד תחרות אדריכלים מסתיימת בעוגמת נפש? באוגוסט 2013, ערב הבחירות המקומיות, הכריז האדריכל ישראל גודוביץ', מהנדס עיריית תל אביב לשעבר וראש רשימת "מדינת תל אביב על פי גודוביץ'", על תחרות רעיונית לתכנון כיכר אתרים. לתחרות לא הוגדרו מטרות ברורות ופרט למספר מסמכים ותצלום אוויר לא נמסר למשתתפיה מידע ממוקד.

 

מדובר היה בתחרות-בזק, שתוצאותיה היו אמורות להתפרסם כבר ב-10 באוקטובר, ימים ספורים לפני הבחירות המקומיות. בעמוד הפייסבוק של התחרות (שהוסר לאחרונה) הובטחו לזוכים שלושה פרסים, בסכום כולל של 30 אלף שקלים, מתנת בתי המלון "קרלטון", "הרודס" ו"מרינה" – כולם ממוקמים בכיכר אתרים - ושההצעה הזוכה תוצג בפני ראש העירייה ומועצת העיר הנבחרים. בעבור השתתפות במסלול אדריכלים נגבו 400 שקלים, ובעבור השתתפות במסלול סטודנטים נגבו 100 שקלים. הובטח שצוות שיפוט בינלאומי בן 12 חברים יכריע מי יזכה בתחרות.

 

אוקטובר חלף, רון חולדאי נבחר, גודוביץ' נשאר בחוץ. לפני כ-10 ימים הגיעה הודעה למשתתפי התחרות כי מארגניה גונזים אותה.

 

מפגע רב-שנים

 

כיכר אתרים, בתכנונו של אדריכל יעקב רכטר, ספגה ביקורת חריפה מיומה הראשון, אך מצבה החמיר והלך משנה לשנה. כמו התחנה המרכזית החדשה היא הפכה לחצר אחורית מצחינה, כר פורה לפרויקטי-גמר של סטודנטים לאדריכלות שמנסים לפרק בחוכמה את מוקש הבטון שהוטמן באחת הנקודות האסטרטגיות בתל אביב.

 

>> איך אפשר להפוך את כיכר אתרים לחלל מסיבות המוניות?

 

כיכר אתרים (ומלון הרודס ברקע). מה הייתה מעורבותם של בעלי עסקים בתחרות? (צילום: אמית הרמן)
כיכר אתרים (ומלון הרודס ברקע). מה הייתה מעורבותם של בעלי עסקים בתחרות? (צילום: אמית הרמן)

 

דורון רוזנבלום הגן על רעיון הקמת הכיכר ב-1971, כאשר כתב בעיתון "דבר" ש"יש תמיד המעקמים את חטמם עוד בטרם הבינו את פרטי התוכנית: מה יהיה? הורסים לנו את החוף, לוקחים לנו את חולות הזהב – אומרים הטוענים המקצועיים וחוזרים להסתגר בבית".

 

דורון רוזנבלום מתלהב. ''דבר'', 1971
דורון רוזנבלום מתלהב. ''דבר'', 1971

 

שנתיים מאוחר יותר, באותו עיתון, הכותרות כבר היו פחות מלבבות. "חומת הבטון של רחוב הירקון", התלוננה מירית שם- אור, "לפי השלטים שברחוב הירקון מסתבר שלמשהו הזה קוראים 'כיכר אתרים' או 'כיכר כלל', וכי זה יהיה מרכז שעשועים ותיירות". לימים יהפוך המבנה המרכזי בכיכר, שהחל כסניף של כל-בו שלום והמשיך כמועדון ה"קולוסיאום", למצבו הנוכחי: מועדון החשפנות פוסיקט. 

 

העירייה מנסה אך כבולה

 

בשנים האחרונות מנסה עיריית תל אביב-יפו לקדם תוכנית לשיקום הכיכר, בתכנונה של אדריכלית הנוף יעל מוריה. ואולם, ניסיונות העירייה נתקלים במהמורות, מאחר שחלקים משמעותיים מהכיכר נמצאים בבעלות פרטית. התוכנית כבר אושרה בוועדה המקומית, ואז בעלי העסקים במתחם הגישו ערר. בדיון ערר שהתקיים ב-5 באוגוסט אשתקד, הסבירה מוריה כי היא והעירייה מנסות להזריק חיים מחודשים במרחב בעייתי. דובי שיף, מבעלי מלון "מרינה", אמר בדיון שההתנגדות העיקרית אינה נוגעת לעצם השיפוץ אלא לכך ש"השינוי בכיכר הופך את כל הנכסים בצפון לבלתי נגישים לאנשים שמגיעים מהדרום".

 

היו זמנים. כיכר אתרים (צילום:  ארכיון אדריכלות ישראל)
היו זמנים. כיכר אתרים (צילום: ארכיון אדריכלות ישראל)

 

10 ימים אחרי הדיון, הפיץ גודוביץ' הודעה לעיתונות על התחרות: "הוועדה המארגנת (מטעם "איחוד הארכיטקטים והאינג'ינרים) ערה לעובדה שמנהל ההנדסה בעיריית תל אביב הכין תוכניות בלא שיתוף בעלי הנכסים (...) אשר על כן נתקע התכנון בוועדת ערר, התנגדויות וביורוקרטיה. כל זה לא עוזר לעיר, לכיכר, לבעלים ולתושבי העיר ואורחיה (...) אנו מקווים שהתחרות תביא לסיומה של הסאגה של כיכר אתרים (...) ורעיונות יבשילו את הקונספט שיבוצע לתפארת מדינת תל אביב".

 

הכרזת התחרות נעשתה בתקופה שבה נעשו שינויים בתוכנית, כך שהיא תספק את בעלי הנכסים. התוכנית נועדה ליצור רצף בין שדרות בן גוריון לחוף הים (במצבה הנוכחי של הכיכר, הציבור נרתע מהמעבר בה), ולאפשר לעגלות תינוקות ולכיסאות גלגלים גישה נוחה לשפת הים.

 

המתכננים הציעו "לדחוף" את הרמפה הקיימת מכיוון השדרה, וההצעה הראשונה שאותה הציגו באוגוסט יצרה קפל-קרקע שפגע, לטענת אנשי העסקים, באינטרסים שלהם. ההצעה השנייה ביטלה את קפל-הקרקע והפכה אותו לטריבונות ישיבה בגובה 40 סנטימטרים, המתחברות בארבע נקודות לעסקים מסביב. הצעה זו הוצגה בינואר האחרון בוועדת ערר נוספת. לפי שעה, טרם התקבלה החלטה על התכנון הסופי.

 

''העילה לתחרות - התנגדות בעלי הנכסים''

 

לפני כשבועיים נשלח מייל למשתתפי התחרות. הוא הסביר את סיבת כינונה של התחרות: "כידוע לכם - העילה לתחרות הייתה בעיקרה התנגדות בעלי הנכסים בכיכר לתוכניות העירייה מכוח הפגיעה בהם. לאחרונה אף הגישו התנגדות לוועדת ערר מחוזית תל אביב ואפילו הצליחו להסיר את רוע הגזירה (...) בכך נשמט למעשה הרציונל של התחרות". מתברר, אפוא, שהתחרות שימשה את בעלי העסקים להכנת תוכנית חלופית לזו של העירייה, שאותה יוכלו להציג לוועדות התכנון. מצטייר כי תחרות האדריכלים החפוזה הייתה כלי להשגת מטרות אחרות של נותני החסות, מבלי שהמשתתפים יידעו זאת.

 

"למרבה הצער", נכתב במייל, "לאחר שצוות המיון המוקדם של התחרות עבר על כל 16 העבודות שהוגשו, נמצא כי רק מספר קטן מאוד עברו את רף הדרישות וההוראות כפי שפורסמו ואף חזרנו והסברנו אותם הן בסיורים, הן באתר". בפסקה נוספת נכתב: "ועם כל ההערכה לרעיונות ולעיצובים הפנטסטיים - הרי שיקשה עלינו באמצעותם לשכנע את בעלי הנכסים ונותני החסות (שלושת המלונות הנושקים לכיכר). וכך יצא שהאלטרנטיבה שחלמנו להציג למקבלי ההחלטות, לבעלי העניין ולציבור – לא קיבלה ביטוי מלא באף אחת מהעבודות שהוגשו ורק במספר קטן מאוד היו גרעיני רעיונות שיכלו להבשיל, אבל זה לא קרה".

 

בסוף ההודעה, מנסה הלנה פרנק, מנכ"ל "אחוד הארכיטקטים והאינג'ינרים בישראל" (עמותה שאינה מייצגת את האדריכלים הישראלים, ורשומה תחת כתובת דירתו הפרטית של גודוביץ') ומספר 8 ברשימתו למועצת העיר, לנחם את המשתתפים: "אנחנו עדיין שוקלים האם כדאי להציג את התוצאות ללא דירוג באכסניה ראויה ובמסגרת פתיחת דיון ציבורי נוקב 'כיכר אתרים לאן'. זאת במידה ונקבל לכך מימון מנותני החסות מחד, ומאידך נפנה אליכם לקבל את הסכמתכם".

 

אדריכלים שהשתתפו בתחרות מביעים כעס. האדריכל ברק הררי טוען ש"עצם העובדה שרק 16 הגישו (המארגנים לא דיווחו כמה אנשים שילמו על ערכת התחרות, נ"ר) אומר הרבה על התחרות, שהייתה מאוד בעייתית. ההגדרות היו מעורפלות ולא היה ברור מה היה צריך לעשות. הכללים היו מאוד פתוחים, לא היו ציפיות, לא נתנו פרוגרמה". לאור התנאים האמורפיים הללו, טוען הררי, אי-אפשר לומר שאיש מהמתמודדים לא עמד בדרישות. "לא היו דרישות לתחרות", הוא אומר.

 

דמי ההרשמה אינם מוחזרים למתמודדים. הררי אינו מתלונן על כך: "זה הכסף הקטן", הוא אומר, "אבל איפה כל שעות העבודה שהתנדפו? הזמן של לרוץ, לצלם, להיות בשטח, לחקור - שעות שלא ניתנות לכימות". כמה מהמתמודדים התאגדו והגישו מכתב משותף למארגנים, בדרישה לכבד את התחרות ולהכריז על הזוכים בה. הם לא זכו לקבל מענה. "זהו עוד מקרה שמעיד על מעמד האדריכל וגורם לאנשים להתרחק מתחרויות", מתרגז הררי.

 

משתתפת נוספת, האדריכלית יערה קפלן צייטלין, אומרת ש"לכל אורך הדרך היה ברור שמדובר בתחרות רעיונית, חתרנית, לא ממוסדת, אך המקום נוגע לי אישית ולכן החלטתי להגיש הצעה לתכנון". בשלב מסוים היא החלה לחוש אי-נוחות: "ההתנהלות הלא רצינית של המארגנים, חוסר השקיפות, דחיית התוצאות והחיסיון על הרכב השופטים עירערו לי את הביטחון בדבר מימוש התחרות, מה שהתגלה, בסופו של דבר, פשוט כהונאה. שבועות של עבודה והשקעה כספית ירדו לטמיון".

 

תגובות

 

ישראל גודוביץ' טוען כי "התחרות לא בוטלה ואני לא מתראיין על התחרות ברגעים קריטיים אלו. הייתה בעיה עם התוצאות שלה ובקרוב תצא תגובה רשמית. מעבר לזה אין לי מה להוסיף".

 

מהעירייה נמסר, כי "הנושא אינו מוכר לעירייה, וכי התוכנית (בתכנון יעל מוריה, נ"ר) בדיונים בוועדה המחוזית".

 

ממלון קרלטון נמסר: "כמלון עסקי מוביל על רצועת החוף, אנו מביעים דאגה לאור מצבה המוזנח של כיכר אתרים בתל אביב. אנו מקווים כי עיריית תל אביב תיקח את נושא שיפוץ הכיכר תחת אחריותה ובכך תעזור להתחדשות האזור כולו (...) המלון לא הצהיר על תמיכה כספית בתחרות".

 

ממלון הרודס נמסר כי "לא ידוע על מה מדובר".

 

דובי שיף, בעלי מלון מרינה, מסר: "אכן הייתה נכונות להעניק פרס בגובה אלפי שקלים, אך לא הייתה מעורבות נוספת. ואני מקווה שהמצב בכיכר אתרים יגיע לפתרון".

 

עדכון (20.3):

 

בניגוד לתשובתו של ישראל גודוביץ', שלפיה התחרות לא בוטלה, עברו שבועיים והמשתתפים בתחרות קיבלו הודעה רשמית על הביטול.  הנה נוסח ההודעה:

 

הזדמנות להפקרות. מנימוקי המארגנים לביטול התחרות
הזדמנות להפקרות. מנימוקי המארגנים לביטול התחרות