הדפסה
לכתבה באתר
אשת יחסי הציבור ממשרדו של רני רהב, שמייצג את בעלי ה"סינמה סיטי" בירושלים, האחים אדרי, לא היססה לענות על השאלה מי הוא מעצב הפנים של המתחם. "זה לאון אדרי", היא פסקה, "כל הרעיונות, הכל שלו". האדריכלים של הפרויקט, המשרד הגדול "קולקר-קולקר-אפשטיין", לא
הוזמנו למסיבת העיתונאים שבה הוכרז על השקת בתי הקולנוע. נראה שהאדריכלים היו אחראים רק למעטפת של מתחם הבידור והפנאי, שכמעט נוגע בבית המשפט העליון.
זהו מוחו הקודח והיצירתי של לאון אדרי, אם כן, שהביא למתחם החדיש (הקמתו עלתה כרבע מיליארד שקלים) את העיצוב המסנוור הבא: לוחות זהב על הגג, נצנצים, נברשות, תאורה שמגיחה מכל כיוון אפשרי – מהתקרה, מהרצפה, מהקירות, מהמעקות, מהמדרגות ומהתמונות - בשילוב מניפת הצבעים המלאה של "טמבור" ופסיפס חומרים ללא גבולות: זכוכית, אבן, פלסטיק, מתכת, דק-עץ, סילוני מים, בובה של נשיא ארצות הברית ברק אובמה לצד שלל דמויות אגדיות, כורסאות בצורת מכונית ודשא מלאכותי. השירותים נצבעו בוורוד בזוקה.
כל זה משתרע על פני שמונה קומות, 20 אלף מטרים רבועים ו-19 אולמות קולנוע, המציעים לירושלמים 3,000 מושבים בסך הכל. הצופים יזכו להתרווח במושבים מצועצעים חדישים, וייהנו ממעברים נדיבים של 1.25 מטרים בין השורות, שלא יגרמו להם לכופף ברכיים ולהצטופף כאשר מישהו מחפש את מקומו. אולם הקולנוע הגדול ביותר במתחם, המכיל 600 מושבים, ישמש גם כתיאטרון. זה לא רק קולנוע: המבקרים יוכלו לאכול ולקנות ב-54 מסעדות וחנויות, כש-2,000 מקומות חניה ממתינים לרכביהם.
>> אגף האיקסים: איך עוצב ותוכנן יס פלאנט בראשון לציון?
>> המגדיל לצרכן: הקניונפלצת של באר שבעמחניון לאום למתחם צריכה
מה שכבר עורר זעקה בחוגים מסוימים הוא עצם ההחלטה להקים "סינמה סיטי" בלב ליבו של האזור הממלכתי ביותר במדינה, כשהוא נטוע בין מוסדות השלטון והחוק – בית המשפט העליון, משרדי החוץ והאוצר, בנק ישראל, ולא רחוק ממשכן הכנסת. כאן גם יוקמו בניין ראש הממשלה ובניין מבקר המדינה - כולם היכלים ציבוריים כנגזרת של תוכנית-האב לקריית הלאום, שתיכננו עמישר-ספקטור אדריכלים לפני כ-20 שנה.
כובע הזהב שמזדקר מהגג של המתחם החדש, ושמזכיר בצורניותו את גג היכל התרבות התל אביבי (שמשרדם של הקולקרים שיפץ לאחרונה), ניצב ממש מול בית המשפט העליון כשגשר מחבר בין הרצינות הצוננת של עדה כרמי-מלמד לבין הדיסנילנד של אדרי.
מצד שני, יש הגיון רב בהקמתו של פרויקט שיזריק חיים למתחם הלאומי המנוכר, שכבישיו הרחבים ריקים ומאיימים, ובני אדם נעדרים ממנו כל שעות היממה. היומרה לפתח קרית לאום ראויה בירושלים נכשלה במבחן המעשה: זהו אזור מת. האדריכל עופר קולקר לא מבין את פשר ההתקפה על הקמתו של מתחם בידור באזור, ומציע "לפוצץ את הבועה הזו. העיר מתפתחת לכיוון מערב. ברומא ובפריז מוסדות הציבור הם חלק מהעיר ולא נישאים מעל גבעה". הוא מציין שהמתחם יחובר בציר הולכי רגל לכיוון רחוב יפו, כדי להבטיח רצף תנועה להולכי רגל דרך עד העיר העתיקה.
את "חניון הלאום" הפעילה חברת "שפיר" במסגרת עסקת BOT שהחלה בתחילת העשור הקודם. עקב חוסר כדאיותו הכלכלית, עלה בסוף תקופת כהונתו של ראש העירייה הקודם, אורי לופוליאנסקי, הרעיון להסב את הכיכר לבית קולנוע ולמרכז מסחרי. בהמשך שונתה התב"ע (תוכנית בניין עיר) בהתאם. וכך, גג-המתיחה שמאפשר את הפעלת המתחם בחורף מבטל את ייעודו המקורי של המרחב שנמצא תחתיו, והופך את הכיכר העירונית הציבורית לשטח פרטי. היריעה בכחול-לבן נוספה בשלב מאוחר יותר של התכנון, וכך היא גם נראית: תוספת נטולת פשר והקשר.
האם המתחם יחליש את מרכז העיר, שמאמצים עצומים נעשים בשנים האחרונות כדי לשקם אותו? קולקר לא חושב שיש סתירה בין השניים: "זה שאני מעדיף את קולנוע 'סמדר' לא אומר שהתרבות שלי היא הדבר הנכון. אני פחות מזדהה עם חווית הסינמה סיטי, אבל בעולם הפוסט-מודרני יש מקום להרבה חיות בגן החיות". הפנינו את אותה שאלה לראש העירייה, ניר ברקת. הוא השיב כי בעירייה "עובדים לטווח הרחוק. יכול להיות שבטווח הקצר יהיו שינויים בדפוסי ההתנהגות, אבל זה לא משחק סכום אפס. זו חוויה מסוג אחד, ובמתחמים אחרים יש חוויה מסוג אחר. כשמישהו רוצה לפתוח מקום חדש בעיר, אנחנו בודקים את ההיתכנות שלו".
מותגים, מותגים, מותגים
במסיבת העיתונאים דיברו בעלי המתחם, ראש העירייה והזמר יהורם גאון על תרבות ועל קולנוע ישראלי. הם הפליגו בסיפורים נוסטלגיים על בתי הקולנוע הישנים של ירושלים - אדיסון, חן ועדן - ועל הפלאפל שהיו הולכים אליו ברגל אחרי רדת המסך. בתום הנוסטלגיה נשאר העתיד הקרוב: 19 אולמות שעוטפים שטחי מסחר עצומים, כתירוץ תרבותי לחגיגת צריכה של מותגים מקסטרו ועד לנדוור, ממוזס ועד סטימצקי. חנויות ירושלמיות קטנות לא נראה כאן.
גולת הכותרת נמצאת על הגג: "עיר התנ"ך" היא גיבוב אלמנטים שמשתרע על פני 4400 מ"ר וכולל 62 מיצגים מבריאת העולם, דרך עקידת יצחק, סולם יעקב ומשה רבנו, שכולם ניצבים בתוך פטריות מחופות בטפטים דמויי אבן ירושלמית (או שמא מדובר באבני הכותל). "תיבת נח הגדולה בעולם", לא פחות, גם היא נמצאת על הגג. שטחה 300 מ"ר וגובהה 6 מטרים. "זו ממש תיבת נוח עצמה", התבדח ראש העירייה עם האחים אדרי כשנתקל בה. לא רחוק מכל החיות והדמויות השמיימיות ניצב כפר הדרדסים, ודרדסבא, דרדסית וקונדסון משקיפים ממנו על היכל הצדק. הרבה ירושלמים ייהנו מהדמויות המצוירות התכולות; אדריכלית בית המשפט העליון, עדה כרמי-מלמד, תחייך פחות. זהו מחזה גרוטסקי וקשה לעיכול.
האדריכלית ארנה אנג'ל, שכיהנה כסגנית מתכננת מחוז ירושלים והתפטרה על רקע פרשת הולילנד, כועסת על המתחם החדש. "אנחנו מעלים את ירושלים על ראש שמחתנו, ונשבעים לה לנצח 'אם תשכח ירושלים תשכח ימיני'. ובכן, לידיעת כל הנשבעים, ירושלים נשכחת", היא אומרת, וטוענת שמתייחסים לירושלים כמו אל אשה מכוערת שמחפשים לה חתן. "כבר שנים, שכל מי שעומדים בראש ועדות התכנון (שמאשרות את הפרויקטים בעיר, נ"ר) לא יודעים שארכיטקטורה היא חלק מתרבות. מוסיפים לה עוד אטרקציה ועוד אטרקציה, ויש אפס מחשבה על כך שירושלים היא אטרקציה בפני עצמה. אני לא הסכמתי לדברים האלה".
בערים רבות בעולם מתקיימים שילובים בלתי הגיוניים: מבני ציבור לצד מבני מסחר, מבני דת לצד בתי מלון, וחדש מול ישן. השוק הססגוני שתיכנן אנריק מיראלס בבארי גותיק בברצלונה הוא דוגמה מוצלחת לגג חריג מעל רקמה היסטורית, שמצליחה לאגד את כל הפונקציות. אלא ש"סינמה סיטי" הוא בית קולנוע בתחפושת: הוא אינו מודה בתפקודו הבידורי, אלא מוקף חומת אריחי אבן ומתחזה למבנה ממשל, כאילו היה משרד ממשלה או בית משפט. מתחם צריכה נוצץ ומזויף הוא האריזה התרבותית-לכאורה למרחב ששואף לייצר בעיקר רווח כספי. את הרצון להתפרנס אפשר להבין; על חוסר הטעם המשווע קשה יותר לסלוח.
>> ובינתיים בתל אביב: איך קיבלה סמסונג את כיכר רבין לשבועיים?
