המעצמה שמובילה את העולם המערבי בתחומים רבים, מובילה אותו, כמה עצוב, גם בשיעור ההשמנה של האוכלוסייה. ארה"ב עומדת במקום הראשון והמפוקפק בצריכת ג'אנק פוד ומחזיקה בשיא של אנשים החולים במחלות הקשורות בהשמנה.

 

>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק

>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים

 

ממחקר חדש, שפורסם בכתב העת American Journal of Public Health עולה כי השמנת יתר קשורה במותו של אחד מכל חמישה אמריקאים. מדובר במחקר מקיף מאוד שסקר נתונים ממחקרים רבים שנעשו על יותר מ־700 אלף נבדקים, נשים וגברים בגילאי ארבעים עד שמונים וחמש.

 

אבל האמת היא שגם בלי מחקרים רבי משתתפים אפשר להגיע לאותה מסקנה: בעיית ההשמנה חמורה מאי בפעם בהיקפה, בחומרתה ובגיל הצעיר שבו מתחילים האמריקאים לסבול ממנה. כל מי שמטייל במדינות היבשת הצפונית לא יכול להתעלם מהתופעה. אי אפשר שלא לראות. ואני, כדיאטנית העוסקת בתחום, ידעתי את כל הנתונים האלה. ובכל זאת נדהמתי. נדהמתי ממה שראיתי כתיירת בערים, בעיירות ובשכונות.

 

אחרי שנדהמתי, ולמרות שהייתי בחופשה ("את לא עובדת עכשיו" הזכרתי לעצמי), הרגשתי שאני מוכרחה לפצח את התעלומה הזו. להבין למה מעצמה כזו, שמתנהלת בסדר מופתי, שמתמודדת בהצלחה לא מבוטלת עם בעיות גדולות מבית ומחוץ, לא מצליחה להתמודד עם מגיפת ההשמנה.

 

הבטתי באמריקאים התבוננות חוקרת, צפיתי בתוכניות טלוויזיה, ביקרתי בחנויות מזון, במסעדות, שוחחתי עם אנשים וגם קראתי הרבה חומר מחקרי עדכני. ויש לי תובנות שכדאי לאמץ גם אצלנו. כי למרות שאנחנו עדיין לא כאלה (וטוב שכך), אנחנו עלולים להגיע לשם די מהר, הרי אנחנו מצטיינים בחיקוי החלום האמריקאי. אז בואו ניזהר מחלום הבלהות הזה.

 

10 סיבות לכך שאמריקה ממשיכה להשמין:

 

1. הכל נמכר באריזות ענק זולות

באמריקה כמו באמריקה, הכל גדול. גם אריזות המזון. וככל שהאריזה גדולה יותר היא זולה יותר. לא משתלם לקנות אריזות קטנות. והאזרח האמריקאי, גם אם אינו סובל מחיסרון כיס, מתנהל בחישוב כלכלי מדוד מאוד. אז הוא קונה אריזת ממתקים או חטיפים גדולה מאוד, מגיע הביתה, פותח ואוכל, אוכל ואוכל עד שהיא נגמרת.

 

2. כי זול יותר לקנות משקה ממותק מאשר חלב

אם לא הייתי רואה לא הייתי מאמינה. גלון משקה ממותק עולה כשני דולר ואילו גלון חלב עולה כשלושה דולר וחצי. ועכשיו

שאלה: מה תקנה אמא, שבקושי מצליחה לגמור את החודש, לילדים שלה?

 

3. כי יש ברזי חמאה לפופקורן בבתי קולנוע

כן, מה ששמעתם. לא מספיק השומן הרב שמוסיפים לפופקורן בתהליך הכנתו (דלי פופקורן בינוני עלול להכיל אפילו אלף קלוריות) לאחר קנייתו יכול כל אחד להניח את הדלי על מגש ולפתוח את ברז החמאה כדי להוסיף עוד קצת שומן. אגב, גם מוכרי התירס ברחובות מצוידים במתקן דומה, שמתיז חמאה מומסת (או אולי מרגרינה) על מוט מסתובב עם תירס.

 

4. כי המנות במסעדות גדולות באופן לא הגיוני

המנה הכי קטנה או ספל הקפה הכי קטן שווים בגודלם למנות הכי גדולות בישראל. האמריקאים מתרגלים במשך השנים למנות גדולות ומגדילים עוד ועוד את קיבולת הקיבה שלהם.

 

כמעט בכל מקום, ובעיקר מחוץ לערים הגדולות וברשתות המזון המהיר, מוגשות מנות יחיד שאפשר לאכול מהן בזוג ולצאת שבעים. גם כאן המחיר משחק תפקיד משמעותי. כמה תידרשו, למשל, לשלם על ארוחה הכוללת: שתי ביצים עם גבינה צהובה ובייקון, שני סנדוויצ'ים משולשים גדולים, מנת חמאה וכוס משקה קל גדולה – חמישה דולר בלבד, פחות מעשרים שקלים. תודו שזה שא אפשר לעמוד בפני המחיר.

 

אפילו קפה נמכר בכוסות ענק ואפשר להוסיף לו באופן חופשי (לאחר התשלום) סירופים ממותקים למיניהם מברזים ענקיים.

 

5. כי בארוחות הבוקר לא מגישים ירקות

אבל ממש, שום ירק אפילו לא בדל של מלפפון. אני, שהתמחיתי באכילת ירקות שמשמשים לקישוט מגשי הגבינות בבתי מלון באירופה, ממש חיפשתי בנרות חתיכת ירק, ללא הועיל. כלומר, מי שאוכל בחוץ יתקשה למצוא ארוחה שמכילה ירקות.

 

6. כי האמריקאים אוכלים המון בחוץ

לאור שני הסעיפים הקודמים בנוסף לנתון לפיו 70% מהארוחות של האמריקאים נאכלות מחוץ לבית - ברור שבסופו של חשבון האמריקאי הממוצע, שכאמור רוצה לאכול בחוץ ובזול, נחשף כמעט מדי יום לארוחות ענק עתירות שומן, סוכר וקלוריות.

 

7. כי החקיקה מתקדמת בצעדים קטנים מדי

האמריקאים משקיעים הון עתק ומשאבי ענק בתוכניות ממשלתיות לחינוך לבריאות בבתי הספר וגם בתוכניות טלוויזיה שמוקדשות להרזיה או באתרי אינטרנט טובים וחשובים, אבל יש הסבורים שהבעיה נעוצה דווקא בחקיקה - שיתוף פעולה בין תעשיית המזון אדירת הממדים לבין מוסדות הבריאות לוקה בחסר. בעבר נעשו ניסיונות שנכשלו להטיל מסים על מזון עתיר שומן או להקטין את המנות הנמכרות מתוקף החוק. עם זאת יש לציין לטובה את החוק האוסר על שימוש בשומן טראנס שחוקק לאחרונה.

 

8. כי התירס מסובסד

בספרו "דילמת השפע" מתאר העיתונאי האמריקאי מייקל פולמן, את השפעת הסובסידיות שניתנות לתירס על הרכב התפריט הלאומי. התירס משמש מזון לפרות (מהן מופק חלב ובשר). הוא מהווה גם בסיס לייצור מוצרים רבים החל מסירופ תירס המשמש לייצור ממתקים, שתייה מתוקה וחטיפים וכלה בקטשופ ורטבים לסלטים. שמן התירס מככב ברשתות המזון המהיר, כולל חטיפי עוף המכילים עמילן תירס ושומן תירס מוקשה וגם מוצרי המאפה מכילים קמח תירס. כך, שבסופו של יום אותן סובסידיות מוזילות מאוד חטיפים, ממתקים ואוכל מהיר.

 

9. כי מגוון המוצרים הדיאטטיים דל

המרכולים ורשתות המזון הגדולות והזולות שממוקמים באזורים הכפריים של אמריקה, בשכונות הקטנות והעניות לעתים קרובות, מציעים היצע דל ביותר של מוצרי בריאות, מוצרים דלי שומן או דלי סוכר. לאוכלוסייה באזורים אלה יש אפשרויות בחירה מצומצמות מאוד, מה שמביא אותה למלא את המזווה במוצרים עתירי שומן וסוכר. רשתות של מזון בריא ואיכותי כמו whole food מצויות רק בערים גדולות והמחירים בהם אינם שווים לכל נפש.

 

10. כי לא עושים מספיק ספורט

בשכונות העוני המודעות לחשיבותה של פעילות גופנית נמוכה מאוד, אבל גם כשבודקים את רמת הפעילות של האמריקאי הממוצע - אין בשורות מרנינות. רק 15% עד 25% מבני הנוער עוסקים בספורט בקביעות ורק 30% מהמבוגרים. יש קורלציה ברורה בין מצב סוציו־אקונומי נמוך לבין מודעות לחשיבות הספורט ולביצוע פעילות גופנית.

 

אז אם אתם מתכננים חופשה באמריקה בקיץ הקרוב, שימו לב והיזהרו ממשקל עודף שתחזירו אתכם לארץ,  ולא כזה של מזוודות מתפקעות משופינג.