בואו, יש מכות: האלק הוגאן חוזר לזירה כדי לשכוח מהגירושין שלו

הזירה כבר ממורקת, החבלים כבר מתוחים וההייפ בשיאו. בעוד 24 שעות, אם לא יהיו תקלות של הרגע האחרון, יחזור המתאבק הגדול ביותר של כל הזמנים (או, לפחות, המתאבק הכריזמטי ביותר בכל הזמנים) אל מרכז הזירה בדרך אל אירוע ההיאבקות הגדול מכולם: רסלמניה 30.

ואם לא יהיו ניסים של הרגע האחרון, זה כנראה יהיה הקאמבק העצוב ביותר בכל הזמנים.

החזרה הזו, כמובן, מלהיבה כל חובב היאבקות - או סתם כל מי שגדל בשנות התשעים - באשר הוא, אבל היום בשלוש לפנות בוקר, שעון ישראל, כשידלקו הזרקורים והמוזיקה שלא התחלפה מאז הגיח בפעם הראשונה בתחילת שנות השמונים תתחיל להתנגן, ייכנס לזירה אדם מבוגר בן שישים, עמוס בבעיות גב ולא מעט בעיות נפשיות, מפוצץ בסטרואידים, כמעט מרושש, גרוש (ונשוי שוב, וכנראה גם גרוש שוב) עם אשה שלא תשקוט עד שהיא תחריב את המעט שנשאר מתדמיתו הציבורית, וכשתביעה שהגיש בבית משפט על קלטת הסקס שלו שמסתובבת ברשת עושה רעש גדול יותר מאשר החזרה שלו.

והשדר מייקל קול יגיד שההאלקומניה שוב משתוללת בטונים המתלהבים מדי שלו, והפרשן והמתאבק לשעבר ג'רי לולר יצווח באוקטבות לא סבירות בעליל, אבל חייבים להודות - זה יהיה נס אם אף אחד בקהל לא יגיד: "טוב, שמישהו יביא לזקן הזה כסא. וקצת מים, אם לא קשה לכם".

אבל כשלרגע אחד שוב ילדקו האורות והוגאן יכנס לזירה, יקרע מעצמו את החולצה הצהובה שלו וישים את היד על האוזן כדי לסמן לקהל שעכשיו זה הזמן להריע לו, תהילת העבר הגדולה שלו שוב תנשב עליו לכמה דקות, ועם קצת מזל, אפילו לכמה חודשים. וכשמסתכלים על הצרות שמחכות להוגאן מחוץ לזירה הבטוחה מבינים לא רק למה הוא חוזר, אלא למה גם הפעם אין לו שום כוונה לעזוב בזמן הנראה לעין.

מתאבק גרוע, ווינר בנשמה

הוגאן הוא המתאבק הדומיננטי והגדול ביותר בכל הזמנים. נכון, עכשיו כל מומחי ההיאבקות יקפצו מהחורים שלהם היישר לטוקבקים ויתחילו לזרוק שמות של מתאבקים, אבל הרשו לנו קצת לפחפח עליכם (מלשון "פחחחח", כן?). אנחנו בכל זאת רואים היאבקות איזה שלושים שנה, ותסמכו עלינו, אנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים. לא היה ולא יהיה משהו שמתקרב לסטנדרטים שהציב הוגאן, וזאת למרות העובדה שמדובר בחתיכת מתאבק מחורבן.

טוב, לא מחורבן. אולי הגזמנו. אבל מוגבל. מאוד. מתאבקים ב-WWE (לשעבר WWF) צריכים שילוב של כמה דברים: כריזמה, כשרון דיבור במיקרופון, יכולות אלתור מרשימות ולקוות שהתסריטאים יתפרו להם סיפורים טובים (אנחנו כולנו סגורים על הפינה שזה הכל מבויים, כן?). יכולות טכניות הן, ובכן, יתרון, אבל לפעמים גם את זה לא צריך.

אחרי שהציל את יוג'ין, האלק הוגאן חוזר להציל את שון מייקלס. הוגאן בקאמבק הקודם שלו, ב-2005

למעשה, מיטב המתאבקים לאורך השנים היו מוגבלים מאוד טכנית. מהוגאן דרך יוקוזונה, דיזל, הרוק וג'ון סינה, כולם מתאבקים לא רעים ברמה הטכנית, אבל פשוט מלאי כריזמה. והוגאן, במובן הספציפי הזה, היה טוב יותר מכל אחד אחר. למעשה, לא נסתכן אם נגיד את המשפט הבא: קשה להגיד שההיאבקות הבידורית הייתה במקום שבו היא נמצאת כיום ללא הוגאן. אם הרוק, סטיב אוסטין, סינה, טריפל אייץ' ושון מייקלס הם כולם אבני יסוד, הוגאן הוא השלד שמחזיק את כל הבניין. כישורי המיקרופון שלו, כישורי הזירה שלו (לאו דווקא הטכניות, אלא ההופעה שלו), הפרצופים שלו, כל אלו הפכו אותו למתאבק הגדול ביותר, ולזה שהפך את ההיאבקות הבידורית ממוצר לפריקים בלבד למוצר פופולרי בכל בית. הוגאן הוא הראשון שחצה את הקווים ממתאבק לסמל מסחרי, חלק בלתי נפרד מתרבות הפופ וסמל מובהק של שנות התשעים באמריקה.

וכל זה לא משנה כהוא זה את העובדה שאם תשוו את הוגאן מבחינת יכולות לאנדרטייקר, שון מייקלס הענק, או הכשרונות של היום כמו דניאל בריאן, רנדי אורטון, רומאן ריינס או האחים אוזו, כשרונות ההיאבקות של הוגאן, גם בימיו הגדולים, יראו מגוחכים ממש לעומת החבר'ה האלה. תרגיל הסיום שלו, שבו הוא מנחית ירך על יריביו, נראה עלוב בסטנדרטים של היום (וגם, האמת, בסטנדרטים של אז) ואת עיקר הקריירה שלו עשה הוגאן מכוחו הטהור: הוא הרים את אנדרה הענק, ניצח את יוקוזונה העצום וידע לעשות אחלה פוזות למצלמה.

וכן, הוא גם היה ווינר בנשמה, ושכנע אותנו שהוא לקח כל הפסד ללב. בתעשיה שכולה זיוף אחד גדול, הוגאן הרגיש אמיתי לגמרי. ולמעריצים זה הספיק כדי להחשיב אותו כגדול מכולם.

אבל להוגאן יש פרסונה גם מחוץ לזירה. וכשהוא לא האלק הוגאן האגדי, הוא טרי ג'ין בוליאה, והסיפור שלו כבר עצוב ומסובך הרבה יותר. למעשה, לא פלא שהאלטר אגו של בוליאה חוזר לזירה. בכל זאת, המוניטין של בוליאה כבר שחוק ונגמר ממזמן.

תיכף נחזור להתחלה, אבל בואו נתחיל מהסוף: החזרה של הוגאן היא לא מקרית, ומשתי סיבות עיקריות שאף אחת מהן לא גדולה יותר מהשנייה. הראשונה, ה-WWE התחיל מהלך שבו הוא מעביר את כל אירועי ההיאבקות שלו מפיי-פר-ויו לערוץ ייעודי שיעלה עשרה דולר לחודש. הם צריכים את הכסף הזה, והם צריכים הייפ. הוגאן הוא ההייפ הטוב ביותר שאפשר לבקש. מי שהיה הכוכב של רסלמניה 1 יחזור "להנחות" (שם קוד שרומז לנו שהוגאן יהיה מעורב בקרב כזה או אחר, בדיוק כמו כל המנחים לפניו) את רסלמניה 30 שתיערך בעוד קצת יותר מחודש, ואין רעש ציבורי חינמי טוב יותר מזה.

הסיבה השנייה: בעוד קצת יותר משבוע, ב-3.3, ישב בוליאה על כסא בית המשפט בתביעה שהוא עצמו הגיש נגד אתר גוקר על סכום דמיוני של מאה מיליון דולר, על כך שהפיצו את קלטת הסקס שלו, שצולמה לפני שש שנים. בוליאה יטען לחדירה לפרטיות, גוקר יטענו שזו זכות הציבור לדעת. אבל שני הצדדים, וגם בית המשפט, יודעים את האמת: לבוליאה לא ממש אכפת מקלטת הסקס. הוא בעיקר צריך את הכסף. על יחסי הציבור למהלך הזה, כמו שאולי אפשר להבין, הוא עובד ממש כרגע והוא מוכן לעשות הכל עבור קצת יחסי ציבור טובים.

כן, גם אם זה אומר לחזור לזירה בגיל שישים.

אין אישה, אין כסף

בואו נבהיר משהו, לפני שאנחנו ממשיכים: הוגאן ממש לא יהיה המתאבק המזדקן הראשון שיחזור לזירה. ריק פלייר האגדי פרש בקרב ענק נגד שון מייקלס בגיל 59, ראודי ראודי פייפר (יריבו של הוגאן בקרב הזוגות ברסלמניה 1) עדיין עושה הופעות אורח בגיל 59, האנדרטייקר מתקרב לגיל 50 ועדיין מופיע ובכל זאת, הוגאן לא אמור למצוא את עצמו בזירה. לא בגיל הזה, לא במצבו הפיזי הנוכחי והשבור, לא במצבו הנפשי הרעוע. כן במצבו הכלכלי והתדמיתי, שמעולם לא היה גרוע יותר.

למעשה, כבר כמה שנים טובות שאשתו לשעבר, לינדה הוגאן, עושה לו את המוות. השניים אמנם הגישו בקשה לגירושין עוד ב-2007 ונפרדו ב-2005 בגלל רומן שניהל, אבל לא עובר חודש מבלי שלינדה תתמרמר באיזשהו עיתון או אתר על משהו אחר. פעם היא משוכנעת שמצאה עוד נשים שאיתן בגד בה בוליאה, פעם היא טוענת שהיא לא קיבלה ממנו את כל הכסף, פעם היא חושפת עוד ועוד פרטים מעברו ופעם היא גם טוענת שהכה אותה במהלך 23 שנות נישואיהם המשותפות. שלא לדבר בכלל על הפעם שבה, אחרי הגירושין, החלה לצאת עם חברו של בנה בן ה-19 למרות שהיו ביניהם 30 שנות הפרש. היחסים הסתיימו ממש לא מזמן, אחרי שהשניים הודיעו על אירוסיהם וביטלו אותם. אם אתם חושבים שמשפחת קרדישיאן המציאה את הטראש, משפחת הוגאן עשתה את זה הרבה לפניה.

האלק הוגאן מציל את ברט הארט, וזוכה באליפות על הדרך

משפט הגירושין של הוגאן לא היטיב עימו, בלשון המעטה. הוא הפסיד, על פי מסמכי בית המשפט, יותר מ-70% אחוז מנכסיו לטובת לינדה ואת השאר איבד בסגנון חיים ראוותני ומטופש. ביתו השווה 16 מיליון דולר נמכר ב-3.5, בסופו של דבר, כי הוגאן היה זקוק לכסף נואשות. היום הוא גר בשכירות.

ב-2009, כך חשף בביוגרפיה שלו, ניסה להתאבד. ידידתו, לילה עלי (בתו של מוחמד עלי), מנעה זאת ממנו ברגע האחרון. הוא עבר 16 ניתוחי גב שלא רק שלא הועילו לו, אלא גם ממש הזיקו, כפי שהוכיחה התביעה שבה ניצח את החברה הרפואית שהמליצה לו על זה.

בין לבין היו שורת עסקים כושלים (כולל ניסיון להקים ארגון היאבקות מתחרה, שכשל כשלון חרוץ ומביך), וכל זה באמת רק קצה הקרחון כדי ללמדכם: האיש הזה, שיחטוף מכות מזוייפות בקרוב על מסך הטלוויזיה הקרוב לביתכם, חוטף יותר מדי כאפות אמיתיות בשנים האחרונות.

ועוד לא דיברנו אפילו על קלטת הסקס עם אשתו של חברו הטוב (ובהסכמתו, יש לציין) שהופצה בכל מקום, הנישואין לג'ניפר מקדניאל הצעירה שאתר הרכילות טיאמזי טען שהם לפני סיום (מקדניאל תהיה היום ליד הזירה ותמחא לו כפיים, אבל כבר אמרנו לכם שהכל מזוייף שם), בנו הצעיר בן ה-20, ניק, שנכנס ויוצא ממעצר כל הזמן, הריב עם הבעלים של ה-WWE, וינס מקמהון, שמנע ממנו לחזור עד עכשיו ובגללו הוגאן בילה בגלות, בארגון TNA, שרחוק שנות דור מהפופולריות של הארגון אליו הוא חוזר עכשיו. 

על פי דיווחים באתרי היאבקות הוגאן יקבל לא מעט כסף, אבל רחוק מהסכומים אותם היה צפוי שירוויח. מקמהון, למרות הפרסונה הטלוויזיונית הדוחה שלו, הוא איש עסקים קר ומחושב. הוא יודע שהליגה שלו צריכה קצת אבק כוכבים מהעבר עד שכוכבי העתיד יתמקמו במשבצות שלהם, אבל הוא גם יודע שפעם הוגאן היה מחוץ לטווח ההשגה שלו עם רשימת תנאים בלתי סבירה בעליל, כולל מיליון דולר לכל הופעה (גם אם היא לא היאבקות, אלא סתם דיבור במיקרופון) ונצחון בכל קרב שבו הוא משתתף, כפי שאכן קרה בקרב נגד שון מייקלס ב-2005. התנאים הללו כבר לא קיימים.

הלילה אמריקה תריע לאול אמריקן שלה, לאמריקאי האמיתי, להוליווד הוגאן, האלק הוגאן הבלתי מנוצח, האגדי, הנצחי וכל שאר הכינויים להם זכה בקריירה שלו. אולי הוא אפילו יעשה את המהלך המוכר שלו שבו הוא נראה מובס וגמור, ואז, ברגע פלאי, הוא קם, המכות שהוא חוטף מיריביו לא מזיזות לו והוא מצביע עליהם כשכל הקהל צועק "אתה!" ובסוף, כמובן, מצמיד את היריב למזרן כשהשופט סופר עד 3 והפעמון מצלצל.

טרי בוליאה, לעומתם, מובס וגמור ובלי הרבה סיכויים להתואשש. למעשה, הוא רק ישמח לפתוח מחר את האינטרנט ולקרוא קצת חדשות טובות על שם הבמה שלו ועל הדמות המיתולוגית שאותה יצר. בלי מאבקי גירושין מהעבר, בלי שמועות על גירושין בהווה. סתם לקרוא על הדבר היחיד שהוא פעם היה באמת טוב בו, וירצה לחוש עוד פעם, גם בעשור השביעי בחייו: לנצח.