"במסגרת עבודתי אני מגיע לא פעם לפסנתרים שננטשו במחסנים או נשכחו בבית, כאלה שלא ראו אור יום הרבה שנים ולא הרגישו מגע יד אוהבת, וזה תמיד ממלא אותי עצב גדול. הרי בכלי הזה הושקעו כל כך הרבה אהבה מחשבה ניסיון, דיוק וכישרון, והזנחה שלו גובלת בפשע בעיניי.

 

>> לעוד כתבות בערוץ אנשים, לחצו כאן

 

"יום אחד הגיעו אליי אם ובת שביקשו ממני לכוון פסנתר ישן של סבתא שהלכה לא מזמן לעולמה. הגעתי למחסן ישן בתל אביב, ולעיניי נגלה פסנתר קטן, תוצרת אוסטריה, מבית ייצור נדיר, עטוף בשמיכות ובעיתונים ישנים, שהתאריך שהוטבע עליהם היה‭,1945‬ קצת לפני תום מלחמת העולם השנייה.

 

"אני סקרן. רוצה תמיד לדעת על ההיסטוריה של הפסנתר שאני מכוון. שאלתי את האישה מה עומד מאחוריו, והיא סיפרה לי שזה היה הפסנתר של משפחתה בברלין. אמה נהגה לנגן בו בכל הזדמנות. הוא ניצב בסלון ביתם הגדול וקיבץ סביבו את המשפחה בעתות שמחה ובימי חגיגות.

 

"כשהתחילה לנשוב רוח רעה בברלין, הבינה האם כי יש לברוח, אבל לא הסכימה להיפרד מן הפסנתר היקר. וכך, עטוף בעיתונים ובשמיכות ומוחבא בתוך קרון של צוענים פן ייפול לידיהם של חמדנים ותאבי בצע, היא ליווה אותה, את בעלה ואת ילדיה הקטנים בכל רחבי אירופה, כאשר חצו גבולות ועברו סכנות אין קץ, עד שהגיעו לחופי הים השחור ומשם הפליגו לארץ ישראל. כאן, עם הזמן, רכשו פסנתר גדול וחדש יותר, והפסנתר הישן ננעל במחסן ישן. איש לא נגע בו יותר. אחרי שהיא נפטרה, החליטה בתה לשחזר אותו ולטפל בו.

 

"הפסנתר היה במצב כמעט סופני. הכול היה חלוד, שבור, שרוט. חלקים רבים היו חסרים ואלו שנמצאו לא עבדו כלל. במקרים מעין אלה אני אומר ללקוחות שלי שירחמו על הפסנתר ויניחו לו למות. גם מבחינה כלכלית כדאי יותר לקנות פסנתר חדש. ערכו של פסנתר כזה, כשהוא מושלם, הוא‭8,000‬ שקל. עלות השיפוץ הגיעה ל-14 אלף שקל. ובכל זאת, הלקוחה החליטה שהיא רוצה לחדש אותו. היא אמרה לי כי זה אחד החפצים הבודדים שנותרו לה מאמה, שעברה איתו את כל תלאות המלחמה.

 

"שלב אחרי שלב עשיתי את עבודתי. הדבקתי פורניר חדש, החלפתי את מיתרי הבס שהיו גמורים לחלוטין וגם מיתרים נוספים. שחזרתי חלק מהפטישים ואפילו בניתי בעבודת יד חלקים חסרים. לאט לאט, מיום ליום, הפסנתר התחיל לקבל צורה של ממש. הוא ריגש אותי. זה תמיד כך אצלי: כשאני פוגש פסנתר אילם ופצוע, ואני מוצא את קולו ומשיב לו אותו, אני מרגיש כאילו הענקתי לו מחדש את נשמתו והשבתי לו את הכתר. אם מישהו יעמוד לידי ברגע הקסם הזה, בו הפסנתר חוזר לדבר אליי, הוא יראה אותי זורח. כאילו החזרתי מת לחיים. זה רגע גדול מבחינתי.

 

"כמה ימים אחרי שהתחלתי לפרק את הפסנתר מצאתי בחלקו הפנימי, המוסתר יותר, שקית עור עם שרוך מודבקת לדופן. בפנים גיליתי חופן של תכשיטי זהב, יהלומים ואבנים טובות, שבמרכזן משכית מזהב עם תמונותיהם של גבר ואישה מבוגרים. הבנתי שהסבתא החביאה שם את כל אוצרות המשפחה. כמובן, לא ידעתי אם שכחה אותם או לא סיפרה עליהם בכוונה. בכל מקרה, בשלב זה עדיין לא אמרתי דבר ללקוחות שלי. רציתי לחכות עד שהפסנתר יהיה מוכן.

 

"עבודת השיפוץ ארכה כארבעה חודשים. כשהפסנתר היה כמעט גמור, מורכב ומנגן, ביקשתי מהלקוחה לבוא עם בתה כדי לראות את התוצאה. השתיים התפעלו מאוד, התרגשו ולא חדלו ללטף את הפסנתר. האישה סיפרה לי בדמעות שהיא זוכרת את אמה מנגנת בפסנתר, לבושה בפאר ועונדת תמיד סיכה משובצת באבנים קטנות ובתוכה תמונות הוריה.

 

"לא התאפקתי יותר. הוצאתי את המשכית מכיסי והגשתי לה. היא הסתכלה, נדמה לרגע, ואז פרצה בבכי. אחרי כן הוצאתי את השקית, וכל תכשיטי המשפחה נגלו לפניה. היא פשוט לא יכלה להאמין. הפסנתר הובל אחר כבוד אל ביתה, ומאז אני בא אליה מדי כמה חודשים כדי ללטף אותו‭."‬

 

השורה התחתונה:

 

"מבחינתי, פסנתר הוא יצור חי. אם משקיעים בו אהבה, הוא מחזיר אהבה. אותם אנשים שבאו אליי הגנו עליו כל כך הרבה שנים, שמרו עליו מכל משמר ולא חסכו בשיפוץ שלו – והוא השיב להם בגדול.

 

"אם מישהו קורא את הכתבה ויש ברשותו פסנתר שאיש אינו נוגע בו, אני מבקש ממנו: אנא, מכור אותו למי שרוצה לנגן, כי פסנתר – מגיע לו שינגנו עליו".

____________________________________________________________________________________________________________________________________________

 

 

ומה הסיפור שלכם?

 

אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו- צלצלו אלינו ל- 03-6386951 או שלחו מייל: farkash33@gmail.com

___________________________________________________________________________________________________________________________________________

 

 

לכל אדם יש סיפור: