הדפסה
לכתבה באתר
בבתים רבים מוגשות אל שולחן ארוחת ערב, יחד עם שאר מרכיבי הארוחה המשפחתית, גם מנות הגונות של תסכול, שכנוע ודאגה. הסיבה לכך לרוב מוגדרת בעזרת משפטים דוגמת "מאז שנולד הוא לא אוכל כמו שצריך" או בקטלוגו המוטעה של הילד כ"סרבן אכילה". עדי הרפז, מאמנת משפחתית, פועלת לתיקון הנחות מוטעות אלה בנוגע לסוגיית הרגלי האכילה של ילדים. ברגע שהזכרתי באוזניה את המושג "סרבני אכילה", אפשר היה לחוש שהיא מוכנה לפעולה.
"הדבר הראשון שצריך לבדוק בכל הנושא הזה, לפני שמגדירים את הילד כ'סרבן אכילה', הוא האם יש בעיה פיזיולוגית או בריאותית שמונעת ממנו לאכול", היא מבקשת להבהיר. "מדובר באמירה גורפת שלא בטוח תופסת לגבי הילד, לרוב מקורה בנקודת המבט של ההורים ולא משהו שטבוע בילד.
צריך לשים סימן שאלה אחרי הגדרה שכזאת. צריך לבדוק אותה היטב, ילד יכול לברור את האוכל שהוא בוחר לאכול וזה עדיין לא הופך אותו לסרבן אכילה. רוב הזמן מקור הבעיה הוא ביחסים בין ההורים לילד".
מהן הסיבות שמובילות לבעיה? "מהרגע שילד נולד אוכל הוא המקום בו הורים מפגינים את הדאגה שלהם, הם מגדירים את טיב ההורות שלהם דרך זה. עם זאת, חייבים להבין שהילד נולד עם מנגנון שובע ורעב טבעי ונכון, הוא יודע לעשות את זה מגיל אפס.
מי שמחבל במנגנון, עם כל הכוונות הטובות, הם אנחנו ההורים. ההתערבות במנגנון הטבעי מייצרת בלבול בתפקוד הטבעי. על הורים להבין שמרכיב התזונה אינו שייך להם, אלא לילד. בדיוק כמו שאי אפשר להכריח אדם לישון או לעשות צרכים, כך אי אפשר להכריח ילד לא רעב לאכול.
"התפקיד שלנו כהורים הוא לייצר היצע ושפע תזונתי, ממנו יוכל הילד לעשות את הבחירות שלו ובקצב שלו - ערב אחד הוא יאכל רק פיתה, יום למחרת אל הפיתה יתווספו כמה חתיכות של חביתה ובהמשך גם ירקות. השליטה של ההורים צריכה להיות על ההיצע שעומד בפני הילד, לדאוג שיהיה כמה שיותר בריא ומזין, ולא על הבחירות שהילד עושה".
היכן מתבצעות הטעויות שמובילות לתסכול ולריבים בין הורים לילדים? "תפקידנו הוא לא לנסות לשכנע, לדחוק את הילד לפינה ולהציע לו פרסים או לאיים בעונשים בכדי שיאכל. תפקידנו לייצר סדר ביום שלו, להניח מגוון בריא וטוב על השולחן, מתוכו נזמין את הילד לבחור. עלינו לעודד אותו על בחירה טובה ולא להשפיל אותו אם בחר בחירה רעה או החליט לא לאכול.
שבחו והדגישו בחירות טובות שהילדים עושים
"אם נקטלג אותו כבעייתי בכל פעם שלא יאכל או לא יאכל מספיק, אנחנו בעצם מלהקים אותו ואת עצמנו לתפקיד בהצגה שאנחנו לא רוצים לקחת בה חלק. גם אם היום החליט הילד שלא בא לו, מחר הוא עשוי להחליט שכן בא לו לאכול. חשוב להיות רגועים ולהבין שטעם הוא דבר נרכש. פיתוחו אצל הילד לוקח זמן ויש לשמור על פרופורציות", ממשיכה הרפז.
"תהליך ההתפתחות הוא משהו שדורש סבלנות, למידה, ביטחון. אנחנו כהורים צריכים לחשוב מתי יותר נוח לנו לטעום משהו חדש או כזה שאנחנו לא אוהבים: כשלוחצים עלינו או כשנותנים לנו זכות בחירה? אם זה לא עובד עבורכם, אין סיבה שזה יעבוד באותה סיטואציה עם הילד שלכם".
אחד הטיפים החשובים שהרפז מדגישה קשור לעידוד ולטיפוח עצמאותו התזונתית של הילד: "כשהוא עושה בחירה טובה, אפילו אם התקדם בצעד קטן, תעודדו. תראו את מה שיש ולא את מה שאין. כל התקדמות קטנה מוסיפה אצל ילדים מוטיבציה לעוד התקדמות מחר, זה מה שאנחנו כהורים רוצים לעודד אצל ילדים".
שתפו את הילדים בהכנות
כשהתבקשה הרפז לספק מתכון שתמיד קוצר הצלחה עם שני ילדיה היא זיהתה הזדמנות להדגיש את אחד הטיפים החשובים ביותר שלה": ילדים לא רוצים להיות נטל, הם רוצים להרגיש חלק מהנעשה בבית.
יש סבירות גבוהה שכל מתכון שתשתפו בו את הילדים - החל מהבחירה ועד ההכנה - יוביל לארוחת ערב מוצלחת יותר מכל הבחינות. בחרו את מה שמתאים לאופי התזונתי של הבית שלכם ותנו להם לקחת חלק, סביר להניח שהם ירצו לטעום את מה שהכינו או סייעו להכין".
• עדי הרפז - חלק מצוות חיים בריאים של אסם, מאמנת ליחסים, הורות ומשפחה ומתמחה בהנחיית קבוצות הורים, מוסמכת מכון אדלר באימון יחסים. מנחה סדנאות ומרצה לקהל הרחב ובחברות וארגונים, ומאמנת אישית. בעלים שותפה של MOMDAY - אימון אימהות. נשואה ואמא ל-2.
