הדפסה
לכתבה באתר
לפני כחודש הרשת החברתית רעשה וגעשה בעקבות קמפיין הפרסום המחליא
בהחלט שמטרתו (המבורכת בהחלט) הייתה להעלות את המודעות בקרב ההורים להשמנת יתר בקרב ילדים. שוב, המטרה בהחלט מופלאה, אבל היא לגמרי לא קידשה את האמצעים, בעיקר כשהאמצעים הם שלטי חוצות מבזים ומשפילים על גבול הגזעניים נגד שמנים, ונגד ילדים שמנים בפרט.
ילדים הם טיפוסים מרושעים, זה ידוע, מדובר בעניין ביולוגי התפתחותי גרידא. כלומר, הם מספיק מפותחים שכלית כדי להשפריץ שלל בלתי נתפס של נבזיות יעילה כלפי ילדים ומבוגרים אחרים, אבל עדיין לא מספיק מפותחים על מנת לתפוס את ההשלכות הרגשיות של העניין על הצד השני. זה מה שהפך את קמפיין השומן לכל כך שנוי במחלוקת: הידיעה שהוא עלול לשמש כחומר בערה נפיץ במיוחד עבור ילדים שרק מחפשים איך ובאילו אמצעים להתעלל בבני גילם העסיסיים יותר.
אז בישראל עוד קמים להם נביאים בשער שמבקשים למגר תופעות שכאלו באמצעים חינוכיים, אבל בחו"ל, הפתרון הוא לא להקים גדר בקצהו של ההר אלא להניח למטה את האמבולנס, אחרי שהילדים כבר נפלו עקב התעללות, ולאסוף אותם למשרד המנתח הפלסטי הקרוב ביותר למקום מגוריהם.
עברה לבית ספר אחר בגלל האף הגדול
הכירו את התופעה החדשה בניכר - ניתוחים פלסטיים לילדים שנדחפו לכך עקב התעללות של בני גילם בשל סיבות פיזיולוגיות שונות. וסיפור שהיה כך היה: מגזין החדשות המוערך של NBC "דייטליין" דיווח לאחרונה על סיפור בהחלט שנוי במחלוקת: ילדים שעוברים ניתוחים פלסטיים כפיתרון להטרדות של בריונים בבית ספרם.
הכתבה גוללה את סיפורה של נערה בת 15 בשם רנטה שפנתה לעמותה ניו-יורקית שמטרתה לסייע למשפחות נזקקות לטפל בפגמים קוסמטיים אצל ילדיהם שמקשים עליהם לתפקד באופן רגיל. הנערה סיפרה על היסטוריית ההתעללות שהיא עוברת בבית הספר בגלל האף הגדול שלה. הגנטיקה הבעייתית הפכה את חייה של רנטה לגיהינום עלי אדמות, עד כדי כך שהיא נאלצה לעבור למסגרת של לימודים בבית עקב עודף מודעות עצמית לבעיה ממנה היא סובלת והפחד לבוא במגע עם החברה הבוחנת של בני גילה. "הם כל הזמן קראו לי הנערה עם האף הגדול", סיפרה רנטה ל- NBC, "וזה ממש הכאיב לי, ואי אפשר היה להתגבר על זה".
העמותה החליטה שרנטה זכאית לסיוע, לאחר שאובחנה רפואית כסובלת מפגם אסתטי מובהק, שגרם לפניה להתפתח באופן לא תקין ולאפה להישען יתר על המידה לצד שמאל. נשמע לנו כמו הגדרה מחרידה במיוחד ולא ממש ברורה של עמותה שבעיקר רצתה מעט יחסי ציבור, אבל מה אנחנו יודעים, בכל זאת מדובר בארגון שמסייע ללא מעט ילדים במצוקה.
בנוסף לניתוח האף, רנטה "זכתה" גם לשתל בסנטר על מנת לאזן את פניה. אגב, לפי שפנתה לארגון, רנטה כלל לא הייתה מודעת לכך שבעיית האף שלה הייתה פגם מולד עם תעודות. מעולה, אנחנו בטוחים שזה הוסיף לה נקודות לערך העצמי, לדעת שהגדירו אותה עכשיו רפואית כפריק של הטבע.
מסר לא חינוכי?
מעבר לעובדה שהפתרון הזה מעביר מסר לא חינוכי בעליל (נתקן את הקורבן במקום את המתעלל), עצם ההתערבות הכירורגית בגופו של אדם כל כך צעיר, במקום לנסות לפתור את הבעיות הנפשיות שלו – היא שנויה במחלוקת במיוחד.
מומחים רבים, וכמובן שלא ניתן להאשים אותם, הביעו ספקות בכך שזהו הפיתרון ההגיוני לילדים שסובלים מפגמים גופניים שמעוררים את לעג חבריהם לשכבה. בנוסף, קשה להאמין שניתוח יכול לפתור את כל בעיותיו הרגשיות של הילד שהפך לקורבן. הניתוח הרי לא יכול להסיר את התעללות העבר, ובנוסף, יש גם את האופציה שהמתעללים ילעגו על עצם ההחלטה להיכנע ולעבור ניתוח, וההצקות לא יסתיימו.
גייל שולץ, פסיכיאטרית ניו יורקית, אמרה ל-NBC שניתוח הוא לא בהכרח הפיתרון, שכן התעללות בידי ביריונים היא נושא הרבה יותר מורכב מסתם צורת אף: יש ילדים ארוכי אף, שמנים ונמוכים שלא סובלים משום בעיות חברתיות, ומאידך ילדים נאים שנופלים קורבן להתעללות. הפסיכולוגית ויויאן דילר הוסיפה שיש כאן מסר לא הגיוני עבור הבריונים והקורבנות. "האם אנחנו אומרים שזוהי האחריות של הקורבן שהתעללו בו לשנות את עצמו באמצעות ניתוח?". כן, באיזשהו מקום מרגיש כאילו הפיתרון הנ"ל רק מחזק את עצם העובדה שהבריון הוא זה שניצח.
ד"ר סוזי קגן, יועצת ופסיכולוגית בכירה באוניברסיטת בר אילן, מסבירה שאצל ילדים מתבגרים, החל מגיל 10, כל תפיסת הגוף מתחילה להתעורר וגם להשתבש. "ברגע שיש התבוננות בגוף אצל הילד, הוא או היא מתחילים למצוא פגמים ואין להם את היכולת לשפוט אם מדובר במשהו שאפשר לחיות איתו או לא. ההורים שמיד מאוד רוצים להקל על הילד פונים לניתוחים פלסטיים. אבל תחושה לא טובה של ילד לגבי עצמו או הערה בודדת בכיתה לא מצדיקה התערבות כירורגית לדעתי, אך ורק מקרים מגמתיים וסדרתיים של דחייה חברתית והצקות שמשבשים לחלוטין את חייו של הילד".
בישראל נתקלת כבר בתופעות של ילדים שפונים לפיתרון של ניתוחים פלסטיים עקב הצקות חברתיות ובריונות?
אני מטפלת בילדה בת 10, מאוד שמנה, שהכיתה התחילה לדחות אותה. קוראים לה "שמנה", ו"מסריחה" ומנדים אותה. היא בדקה באינטרנט והחליטה שהיא רוצה לעשות ניתוח לקיצור קיבה. ההורים הסכימו, והרופאים כמובן לא הסכימו. כרגע ההורים מנסים למצוא פיתרון בחו"ל. בארה"ב לא מצאו והם מחפשים באסיה. מקרה נוסף שאני מטפלת בו הוא של ילד שמן שצוחקים על השדיים שלו והוא רוצה לעשות ניתוח, והוא הולך לעשות את זה, יש לו כבר תאריך. אני חושבת שבשני המקרים הרפואה עצמה הצליחה לשים גבול בין מה מקובל ללא מקובל. עובדה שהילדה לא מצליחה למצוא מישהו בעולם המערבי שינתח אותה. קיצור קיבה לילדה בת 10, זה באמת קיצוני"
את לא חושבת מאמינה שיש בעיה במסדר הזה, שאומר לומר לקורבן שהוא זה שצריך להשתנות?
"מה שקובע בעיניי אם מדובר בטיפול כירורגי לגיטימי או לא באמת נקבע על ידי הרפואה. העצירה צריכה להיות איפה שהרפואה אומרת די. אבל מדובר בדילמה גדולה: מצד אחד אתה רוצה להגן על הילד מלעבור גיל התבגרות שלם של דחייה חברתית ובעיות דימוי עצמי ומצד שני אתה לא רוצה ללמד אותו שכל בעיה ניתן לפתור עם ניתוח. מה שאני כן ממליצה הוא שאם ההורה בוחר לפנות לפתרונות כירורגיים, יש ליצור תיווך, להתנות את התהליך מול הילד בייעוץ צמוד, על מנת שיבין שלא מדובר בפתרון קסם אלא כטיפול כולל בבעיה".
אם חשבתם שההתעללות בילדים בעלי פגמים גופניים מסויימים שמורה לילדים בריונים בלבד, אתם טועים, הם בסך הכל תפוחים שהתגלגלו לא רחוק מהעץ. ממש לאחרונה עשתה המון רעש שוטרת האופנה הידועה לשמצה ג'ואן ריברס כשהעזה לכנות את בתם של קניה ווסט וקים קרדשיאן "מכוערת". ריברס, שפגשה את התינוקת במסדרונות ערוץ E הוסיפה שהיא מעולם לא ראתה תינוקת כל כך צעירה שכבר זקוקה לשעווה. וריברס לא לבד: בפייסבוק רצה בשנה האחרונה קבוצת אימהות שמעבירות ביקורת על תינוקות של אימהות אחרות. לאחר שהורים לילדים שחברות הקבוצה לעגו לתמונותיהם גילו את דבר קיומה, הקבוצה נחשפה בדיווחים ברשתות החדשות האמרקאיות והוסרה.
