השבוע האחרון של 2013 היה טוב לעיצוב הישראלי הצעיר, אם לשפוט לפי החשיפה באתר העיצוב הבינלאומי "דיזיינבום". ב-29 בדצמבר הכירו חובבי העיצוב את המנגל הנייד של רועי מגדסי, סטודנט שנה ד' בבצלאל; יומיים אחר כך הציג הבלוג רב התפוצה את גופי התאורה הסרוגים של עודד ספיר ואריאל צוקרמן; ובפרויקט סיכום השנה שלו אפשר היה למצוא בעשירייה הנבחרת בקטגוריית "המעצבים-שהעבודות-ששלחו-נבחרו-לעלות-לאתר" שלוש (!) עבודות של ישראלים צעירים: ''I Used To Be a Washing Machine'' – סדרת המושבים שעיצבה טוני גרגוריאן מחלקי מכונת הכביסה הישנה שלה במסגרת פרויקט גמר בבצלאל; "Side by Side" - ידית הולכה לכיסא גלגלים, המאפשרת למוביל הכיסא לצעוד לצד היושב בו ולא מאחוריו - פרויקט הגמר של תמי קלינסקי במכון הטכנולוגי חולון; ו-"LIGHTLY", הפרויקט הטרי של עידן נויברג וגל בולקא, שמכה גלים ברשת.

 

בולקא ונויברג הם סטודנטים שנה ד' בבצלאל. הם חברו לקראת סוף שנה א', כשגילו שהם משלימים זה את זה. "אני הגעתי מצד טכני מאוד חזק", מספר נויברג, "וגל, שהתחנך בישיבה, הגיע מעולם דימויים מאוד חזק". החיבור היה מיידי – אישית ומקצועית.

 

אחד הקורסים היה "כולל מע"מ" בהנחייתו של עודד פרידלנד, האיש מאחורי "מונקי ביזנס", המותג שמייצר ומשווק שוברי קופות עיצוביים לבית. בין הידועים בהם אפשר להזכיר את "מוריס", החמור החינני שמאחסן פתקאות ממו (עיצוב: יעקב קאופמן), או "סאני סייד", מסגרת סיליקון שמאפשרת לבשל ביצת עין בצורת ענן שבקצהו זורחת השמש (עיצוב: אביחי שורין).

 

בקורס למדו הסטודנטים על תהליך ייצורו של מוצר והפיכתו לחפץ נחשק, משלב הרעיון הראשוני ועד למכירתו. את הידע התיאורטי הם הוזמנו לבחון בעולם האמיתי, אם כי בתנאי חממה: לקראת סוף הקורס הם מייצרים מוצר לפי בחירתם, ומעמידים אותו למכירה באירוע שהפך למסורת בבצלאל. מדי שנה, בהפסקת הצהריים של יום הלימודים הראשון של הסמסטר השני, מתמלאת רחבת הכניסה של האקדמיה הירושלמית בשולחנות עמוסי מוצרים קורצים, ותוך דקות קשה עד בלתי אפשרי להשתחל לרחבה ההומה.  

 

בכל התרגילים בקורס, אומרים בולקא ונויברג, "בחרנו להתמקד במוצרי יומיום שהשדה שלהם רווי למדי מצד אחד, ומצד שני היה לנו משהו להגיד עליהם. מחזיק מפתחות, סט כוסות, אביזר לשקע חשמל". למרות ניסיונם המועט, הם לא נרתעים לשגר רעיונות אל העולם הגדול, גם אם מדובר בתרגיל מהיר באקדמיה: מסחטת פרי הדר (יריעת ברזל מצופה כרום, שחתכו בלייזר ויצרו ממנה קונסטרוקציה תלת-ממדית חזקה) הם הציעו ל"אלסי" האיטלקית, ומחכים לתגובתה.

  

כשצץ במוחם הרעיון לאטבי כביסה מאירים, הם בחנו את ההיתכנות הטכנולוגית ומצאו שהיא קיימת: תאים סולאריים קטנים יכולים להפיק מספיק אנרגיה לתאורת לד, וניתן לשלב באטב חיישן שישמש כמפסק. הוא "ידליק" את האטב עם רדת הלילה ויכבה אותו עם זריחת השמש. הייצור ייעשה בהזרקת פלסטיק.

  

מבנה האטב הסולארי (צילום: עידן נויברג וגל בולקא)
מבנה האטב הסולארי (צילום: עידן נויברג וגל בולקא)

 

כשהגיעו עם הפרויקט לכיתה, גילו נויברג ובולקא שחבריהם שותפים להתלהבותם. נרגשים מהתגובות החליטו לבחון כמה רחוק הם יכולים ללכת עם הרעיון. בתום השיעור מיהרו לשאול מצלמה, ועוד באותו ערב צילמו את האטב ועבדו על ההדמיות המציגות את פעולתו. עכשיו כבר היה לו שם - LIGHTLY - ובשעות הקטנות של הלילה שלחו את החומרים ל"דיזיינבום". זו לא הפעם הראשונה שפנו לאתר, אבל מעולם לא קיבלו תשובה חיובית.

 

"ופתאום גילינו שזה באתר. הם לא מודיעים לך שהחומר ששלחת עומד להתפרסם, זה פשוט מופיע. נורא שמחנו והתחלנו לעקוב ולראות מה קורה. ומה שקרה הוא שתוך 24 שעות היו לנו כמעט אלף לייקים, ואחרי יומיים כבר היו 1,500 שיתופים, וזה נורא החמיא לנו. ואז, לאט לאט, ראינו שזה מתחיל להתפרסם בהמון אתרים ובהמון שפות: באיטליה, בקרואטיה, במנילה, בסין. זה תפס תאוצה, מבלי שיש לנו שליטה על מה שמתפרסם או המקום שבו זה מתפרסם".

  

ואתם לא חוששים שיגנבו לכם את הרעיון? 

 

"אדרבה, לכבוד לנו. כל עוד אנחנו עושים את הרעש, אין לנו בעיה עם חיקויים. בתור שני סטודנטים, ללכת עכשיו לרישום פטנט זה מעבר ליכולת שלנו. מה שכן, פנינו לחברות רציניות והצענו להן לקחת את זה על עצמן. היום העיקר מבחינתנו הוא לייצר חשיפה".

 

החשיפה הושגה. האם "לייטלי" יצליח להפוך למוצר? נראה שקהל אוהדים כבר יש, בימים האחרונים נרשמה התעניינות גם מצד יצרנים, וימים יגידו.

  

עוד עבודות מרתקות של סטודנטים לעיצוב:

>> למה לא אוגנדה? פרויקט הגמר של יואב גתי

>> מעיין פסח עיצבה כלי אוכל משאריות של חיות

>> דפנה אייזנברג יצרה את האטלס של האינטרנט

>> ומה חשבו בלוגרים בינלאומיים מובילים על העיצוב הישראלי?