הדפסה
לכתבה באתר
אריאל שרון נפטר, אבל כבר שמונה שנים שהוא מת בזירה הציבורית - תקופה שבה הרשת הפכה לבמת המרכזית לניגוח פוליטיקאים, בוודאי בכל מה שנוגע לדימויים חזותיים. מי שהיה אחראי במידה רבה על גורלה של המדינה וטבע את חותמו על המציאות הישראלית, דמות פוליטית שעד יומה האחרון הייתה שנויה במחלוקת - כזו שקיבלה גם הערצה ואהבה גדולה ל״סבא של המדינה״ וגם גלי שנאה עזים על פשעי מלחמה - דווקא הוא נפקד מזירת ההיאבקות הפייסבוקית. ובכל זאת, עד ימי ההתנתקות מרצועת עזה בחרו מעצבים ואמנים פוליטים להילחם בו בנשק שלהם. קווים לאייקון שהלך לעולמו:
הבלורית הלבנה, תחבושת הראש ממלחמת יום כיפור, הגוף הגדול וחצי החיוך החברמני - כל אלה הפכו את אריאל שרון לאייקון חזותי זכיר מאוד, כזה שכיכב בעשרות קריקטורות וכרזות במשך השנים. האישיות הדומיננטית שלו היתה זו שהפכה את העיסוק בו לנגיש כל כך. האסופה כאן מהווה מקבץ שרירותי של דימויים שונים, שמהווה פסיפס מעניין של טכניקות שונות, מאיורים, צילומים ועד קולאז׳ים או עבודות שמתבססות על ססמאות. כמו שרון עצמו, שעבר מהפך מסוים בתדמיתו הפוליטית בסוף ימיו, כך גם ההתייחסות הוויזואלית אליו עברה תהפוכות; ממחאות השמאל להפגנות הימין - הוא הצליח לקומם, להכעיס, אף אחד לא נשאר אדיש.
