לשלי דביר, מיה כץ, איה אבן, דפנה פרופטה, גור אילני, יותם שפריר ויסמין וקשטיין, מובילי ועד הפעולה למען הפיכת "בית צעירות מזרחי" ברחוב דב הוז בתל אביב למבנה קהילתי, היו סיבות טובות לחייך ביום שישי האחרון. זה קרה כאשר הגינה הנטושה סביב הבניין המוזנח התמלאה בעשרות פעוטות וילדים, הורים, צעירים ומבוגרים, במסגרת הפנינג שאירגנה העירייה. מה לעשות עם אחד מסמלי המחאה החברתית של קיץ 2011, שסוף-סוף הוחלט לשקמו ולהפוך למבנה קהילתי? במהלך יוצא דופן בתל אביב-יפו, הציבור הוזמן להציע רעיונות.

 

פצע אורבני מתחיל להגליד. המסיבה ביום שישי (צילום : כפיר סיוון)
פצע אורבני מתחיל להגליד. המסיבה ביום שישי (צילום : כפיר סיוון)

 

וכך, על הרחבה המוזנחת הונחו בצהרי שישי כריות ענק צבעוניות ושטיחים ססגוניים, ומוזיקה ישראלית הרקידה את הקהל. לוח ירוק איפשר לצייר עליו ולכתוב עליו רעיונות, ו"סימני שאלה אנושיים" - כלומר עובדי עירייה בחולצות מאוירות ומצוידים באייפדים – הקשיבו לרחשי הלב של התושבים השכנים ורשמו הצעות. חולקו גם שטרות כסף פיקטיביים של "קפה דב הוז" המדומיין, שאיתם אפשר היה לרכוש שתייה, גלידה, פופקורן ותירס חם. ולרגע היה נדמה שהאוזניים והידיים המוניציפליות יודעות להקשיב ולתת.

 

מפנימייה לסמל המחאה החברתית

 

הבניין הוותיק, שפעילים חברתיים השתלטו עליו בקיץ 2011 והפכו אותו לאחת האכסניות השמחות-והזועמות של המחאה, ניצב על אחת הקרקעות האחרונות במרכז תל אביב שמסומנת כייעוד ציבורי – ושנותרה ללא שימוש. צורתו כאות ר', שטחו 3,000 מטרים רבועים והוא מונח על מגרש בן 3 דונם. הוא נבנה בשנות ה-40 בסגנון הבינלאומי, פרי שרטוטו של יעקב בן סירה, מהנדס העיר דאז. בתחילת דרכו שימש כפנימייה ובית ספר מקצועי לבנות, מטעם ארגון ההסתדרות "נשות מזרחי". מאוחר יותר, בין שנות ה-70 לשנות ה-90, התארח כאן סמינר המורות "תלפיות". בהמשך ננטש המבנה. ייעודו נותר ציבורי, לא פרטי.

 

כחצי שנה לאחר שפונו האוהלים משדרות רוטשילד, החל ועד המחאה להעמיק את פעילותו כדי להשמיש את הבניין. איה אבן, אחת הפעילות המרכזיות, מספרת: "נמאס לי שמול הבית שלי יש בניין נטוש ומסריח. בהתחלה היה קשה הביא אנשים למפגשים, כשחצר הבניין מפיצה ריחות של צואת אדם וכלבים, ומזרקים פזורים מתחת לספסלים. לפעמים היינו ארבע-חמש משפחות, ובמפגשים ההמוניים היינו 50 איש". אחת לשבוע, מדי יום חמישי, הפעילים אירגנו כאן פעילויות לילדי השכונה: פינת איפור, פינת יצירה, בועות סבון, שעת סיפור ומוזיקה, וגם שיעור יוגה.

 

בזמן שהמחירים בעיר עולים, מאות בניינים נשארים נטושים. המאהל ברוטשילד (צילום: אמית הרמן)
בזמן שהמחירים בעיר עולים, מאות בניינים נשארים נטושים. המאהל ברוטשילד (צילום: אמית הרמן)

 

ההתעקשות השתלמה. שלי דביר, שבינתיים נבחרה לחברת מועצה מטעם סיעת "עיר לכולנו"), מציינת ש"כנראה גם בזכות העובדה שנפלנו על שנת בחירות, שבה ההבטחות לתושבים רבות, התבשרנו שהעירייה עשתה סיבוב פרסה מכוונתה הראשונה". המשמעות היא שהמבנה לא יועבר ליזם פרטי, אלא יישאר בבעלות העירייה, יעבור שיפוץ ויהפוך למרכז קהילתי. האקדמיה הירושלמית "בצלאל", שהייתה אמורה לשכור את המבנה, חזרה בה מהחלטתה וכך אפשר להשתמש במלוא השטח לטובת המרכז הקהילתי.

 

מבית להומלסים ועד טלסקופ

 

מיכאל וולה, מנהל תחום הצעירים בעירייה, אומר שגיבוש הפרוגרמה אמור להסתיים עד פברואר או מארס הקרובים. ב"זירת ההתייעצויות" שנפתחה באינטרנט, התקבלו כבר מאות תגובות והצעות של תושבים. "סלון עם אפשרות לקפה, חוגים למבוגרים, מקום למפגשים ולהרצאות", מציעה מורין בירן; "שירותים שאינם בתשלום, על הגג גינה אקולוגית מטופחת, טלסקופ לצפייה בכוכבים בלילה", מציע גור אילני; "שיהיה מרכז להומלסים, כמו שהוא למעלה משלוש שנים", הציע תל אביבי 2481; "היכל תהילה של התרבות התל אביבית והישראלית כולה, ארכיון משותף לכל מוסדות התרבות, תיעוד לחייהם וליצירתם של דמויות מופת, מאלתרמן ועד דמארי, מרובינא ועד אריק איינשטיין", הציע יוני.

 

עם קבלת ההחלטה במסדרונות העירייה והעברת האחריות הביצועית לחברת "עזרה וביצרון", הופקדה מלאכת התכנון בידי האדריכלים מוטי בודק ודנה אוברזון, שממתינים למסקנות שיתוף הציבור. בודק, שקידם את הפרויקט בחודשים האחרונים, מאמין שאפשר לתכנן כאן מיזם יוצא דופן: "זו הזדמנות לפרויקט של עירוב שימושים, שמשלב גני ילדים בקומת הקרקע, שטחי ציבור בקומות העליונות ותוספת של קומות למגורים".

 

בודק סבור שלאחר בדיקת התשתיות הקיימות, אפשר יהיה להשמיש את המקום בשלבים כדי לפתוח אותו לציבור באופן מודולרי: "אין סיבה שהמקום יגודר ויהפוך לאתר בנייה לאורך זמן. ניתן לתכנן, לשפץ ולבנות חלקים חלקים. אפשר להפעיל בכל פעם אזור נוסף, 100 מטרים ואז 500 מטרים, וכך הלאה". הוא מציע לבחון את סוגיית תוספת הקומות למגורים (נושא שהעלה גם האדריכל ישראל גודוביץ', מהנדס העיר בעבר), משום שממילא הפרויקט צריך לקבל היתר בנייה.

 

מאבקי תושבים זוכים להצלחה

 

הפרויקט, שנולד בעקבות מאבק תושבים, מצטרף למאבקים נוספים שמתרחשים בשנים האחרונות בתל אביב. המאבק הממושך על הקמתה של גינת קרית ספר הסתיים באופן מוצלח, והוליד את אחד השטחים הירוקים המוצלחים בעיר – במקום הקמת מגדל. המאבק למען גינת דרויאנוב בפלורנטין צבר לאחרונה נקודת זכות לטובת הפעילים, לאחר שפקיד היערות ביטל את רישיון כריתת העצים במתחם. אלה הצלחות נקודתיות אך משמעותיות, משום שהן משפרות את החיים בעיר, מחזקות את הקהילה, ומסמנות למקבלי ההחלטות שכדאי לשתף את הציבור בהחלטות התכנוניות: הן מביאות לתוצאות טובות יותר. ואכן, הפרויקט מצטרף להליכי שיתוף ציבור נוספים שהעירייה עורכת במרכזים הקהילתיים ברמת אביב וביפו. "זה כלי שצריך להתעצם", אומר וולה, "תוך התחשבות במגבלות זמן ותקציב".

 

גינת קרית ספר. הציבור נאבק - ומצליח (צילום: אביעד בר נס)
גינת קרית ספר. הציבור נאבק - ומצליח (צילום: אביעד בר נס)

 

"השלב הקשה מאחורינו", מסכמת דביר. "אנחנו לא מחזיקות בכל הידע, וגם לא העירייה. הידע נמצא אצל הציבור, וחוכמת ההמונים תתן את התוצאה הטובה ביותר". בשבועיים הקרובים אפשר להמשיך ולתרום רעיונות באתר האינטרנט של הפרויקט. וולה מבטיח שכל הרעיונות ייבחנו, ושכל מי שהשאיר פרטים באתר העירייה יקבל התייחסות.

 

עדכון:

 

לאחר פרסום הכתבה התקבלה הודעה מהעירייה, ולפיה האדריכלים מוטי בודק ודנה אוברזון לא יתכננו בסופו של דבר את הפרויקט, וכי הוא נמסר לצמד האדריכלים ליאור ציונוב וליאור ויתקון (שזכו לאחרונה בתחרות לתכנון המרכז הקהילתי בשוק העלייה).

 

עוד הובהר מהעירייה, כי אין כוונה להוסיף קומות או לצאת למהלך תכנוני נרחב, אלא לשמר את גבולות המבנה הקיים. מסתמן שהליך שיתוף הציבור יסתיים בהחלטות שוליות יחסית - האם יהיו בבניין ספרייה, מרכז חוגים, או חדרי הרצאות - שלא כפי שהתרחש בגינת קרית ספר, שבה התושבים היו שותפים פעילים לתכנון. יותר מזה, אין כוונה לעשות שינוי נועז בבינוי או בשימוש של המקום, ולאפשר עירוב שימושים אמיתי בין מגורים, פנאי ותרבות.