הרב ישראל צבי נוימן היה חייל מילואים צעיר במלחמת יום הכיפורים, שהיתה – כמו עבור ישראלים רבים, נקודת מפנה מרכזית בחייו. הוא היה אז נשוי ואב לשניים, רב ברבנות הראשית של תל אביב האחראי על נושא השעטנז – איסור הלכתי על שילוב בין צמר לפשתן. בדומה לחיילי מילואים אחרים שלחמו ביום הכיפורים, הוא קיבל מלגת לימודים שאפשרה לו ללמוד על חשבון המדינה. הפור נפל על לימודי עיצוב ופיתוח טקסטיל בשנקר, שם למד במשך ארבע שנים ייצור, עיצוב ובקרת איכות של טקסטיל.

 

"הייתי חוצן במסדרונות המחלקה", הוא מספר ל-Xnet בראיון ראשון וצוחק. "כחלק מהעבודה ברבנות, היינו מסתובבים בין חנויות הבדים והחייטים בנחלת בנימין, ומסבירים מה מותר ומה אסור. רצינו שיהודים יוכלו לרכוש חליפה מבלי חשש לשעטנז. כשהבנו שהתחום יגדל לתעשייה, ניצלתי את ההזדמנות שהיתה לי ללמוד ונרשמתי לשנקר. כבר אז הייתי עוף מוזר בשטח – גבר חרדי, נשוי, עם שני ילדים בבית. אבל הייתי מרוכז כל כולי במטרה".

 

עוד בערוץ האופנה

 

הוא בסוף שנות ה-60 לחייו, אב לחמישה וסב ל-22 נכדים, שהמבוגר בהם נכנס מתחת לחופה לפני חודש. נושא הטקסטיל העסיק אותו מגיל צעיר. "אני רואה בטקסטיל אמנות", מספר הרב נוימן בלשון ציורית. "כשאני מבקר במפעל טקסטיל, אני חש כאילו אני נמצא בתזמורת הרמונית. אני מאזין למכונות התפירה, ומאוד אוהב את קול מכונת הלולאות, שנשמעת כמו פאם פאם פאמממם".

 

 

החליפה המתכבסת של בגיר, ללא שעטנז (צילום: זיו שדה)
החליפה המתכבסת של בגיר, ללא שעטנז (צילום: זיו שדה)

 

 

עבודת הגמר שלו בנושא שעטנז הרשימה מאוד את קברניטי חברת בגיר הישראלית, שקטפה אותו אל שורותיה לפני 40 שנה בדיוק. מאז הוא משמש כמבקר איכות ואחראי על תחום השעטנז של החברה, שאחד הקהלם הגדולים שלה הוא גברים דתיים. מדובר במעין משגיח כשרות של בגדים – ג'וב ייחודי שאין שני לו בתעשיית האופנה הישראלית והבינלאומית כאחד. "המטרה היחידה שלי היא לסייע ליהודים שומרי מצוות ללבוש אופנה שומרת מצוות", הוא אומר. "אם תשאל היום את עובדי בגיר מה היא מצוות שעטנז, הם יספרו לך שהיא המצווה ה-550 בתרי"ג (613) המצוות. וכמה זה 550 בגימטרייה?", הוא מפלפל ומקשה, "זהו תקן. אני עושה תקן לשעטנז".

 

שעטנז הוא איסור הלכתי מדאורייתא – כלומר, מהתורה – והוא אחד מאיסורי כלאיים, האוסר ללבוש בגד אשר עשוי משילוב של אריג צמר ופשתן. הרב קוק, מגדולי ההוגים של ההלכה היהודית, הסביר כי האיסור רומז למחאה של ההלכה על ניצול בעלי החיים לצרכינו. בסדרת מאמרים בשם "טללי אורות", כתב הרב קוק כי אין זה מוסרי להתייחס לצמר שנגזל מן החיה והותיר אותה עירומה, באותו אופן כמו לפשתן שנלקח מן הצומח אותו גידל האדם. במילים אחרות, הצמר הוא סימן גנאי לאדם הלא מוסרי שפוגע בחיה, ואילו פשתן מסמל שימוש לגיטימי במשאבי הטבע. כדי להבחין בין לבישת הצמר הלא מוסרית לבין הפשתן – אסרה התורה ללובשם יחד. לדברי הרב נוימן, שאלת השעטנז מורכבת פחות. "אתה יודע מה זה הוראות יצרן?", הוא שואל ועונה: "זה איסור מהתורה. למה כן, או למה לא, זה מה שאלוהים קבע".

 

על אף שמדובר באיסור הלכתי, החשש משעטנז עדיין מקשה על צרכני האופנה שומרי המצוות. אחת הבעיות הסמויות שנתקלים בהם יהודים דתיים, היא השימוש של חברות אופנה בטקסטיל ממוחזר שלא ניתן לעקוב אחר החומר שממנו היה עשוי תחילה. למשל, כריות כתפיים של ז'קטים, אשר כיום עשויות ברובן מפסולת טקסטילית. כאן נכנס לתמונה הרב נוימן. לכל החליפות אשר עוברות תחת ידיו במפעלי בגיר מוצמדת תווית המאשרת כי החליפה כשרה ואין בה חשש לשעטנז.

 

 

קורנליאני. במחיר של 4,000 דולר לחליפה, משתלם לפעמים להשקיע בכשרות (צילום: gettyimages)
קורנליאני. במחיר של 4,000 דולר לחליפה, משתלם לפעמים להשקיע בכשרות (צילום: gettyimages)

 

 

תפקידו של נוימן הוא לפתח את תוכניות הייצור של החברה מול מנהלי הייצור ולפקח על תהליך העבודה במפעלי בגיר בטורקיה ובמזרח אסיה. לדבריו, הוא מתקבל שם בכבוד לו זוכים אישים חשובים. בזמן התקררות היחסים בין ישראל לטורקיה, לדוגמה, הוא הוזמן לארוחת סיום הרמדאן החגיגית של נשיא טורקיה ארדואן, בעוד שגריר ישראל בטורקיה נותר בחוץ. בשנת 2002 השתתף הרב נוימן בצוות הפיתוח של החליפה המתכבסת של בגיר – פטנט בינלאומי של החברה, עליו קיבלה פרס מיוחד לחדשנות ממלכת אנגליה.

 

מלבד העבודה בבגיר, הוא עובד לפרקים גם עם יצרנית החליפות האיטלקית קורנליאני, שמחירי מוצריה יכולים להאמיר לאלפי דולרים. "הם עושים חליפות יוצאות מן הכלל. הקשר שלי איתם התחיל לאחר שלקוח אמריקאי הזמין מהם 216 חליפות וביקש ממני לפקח על השעטנז מול החברה", מספר הרב נוימן. "במחיר של 4,000 דולר לחליפה, העסקה הזאת היתה שווה להם. מאז אני עושה להם עבודות נוספות מדי פעם".

 

 

החשש משעטנז עדיין מקשה על צרכני האופנה שומרי המצוות. בגיר (צילום: זיו שדה)
החשש משעטנז עדיין מקשה על צרכני האופנה שומרי המצוות. בגיר (צילום: זיו שדה)

 

האם גם בתי יוקרה אחרים לגברים כמו הוגו בוס או ג'ורג'יו ארמאני קורצים אל שוק החליפות החרדי? לא אם שואלים את כבוד הרב. "כמעט בכל חליפה של הוגו בוס וג'ורג'יו ארמאני יש שעטנז. אני יודע, כי אני נפגש במפעלים עם האנשים של ארמאני. בזמנו, היה יזם שרצה להקים קו אופנה ייעודי ליהודים אצל ארמאני. כבר היו דיבורים, פגישות ונכונות מצד ארמאני, אבל בסופו של דבר המשקיע החליט לרדת מזה".

 

"שאלת החיבור בין אופנה והלכה לא משפיעה על תהליך העיצוב", מוסיפה מעצבת בגיר ענת ביטמן, העובדת בצמוד לרב נוימן מזה חמש שנים. "הנושא כבר בדי.אן.איי של החברה, ומראש אני בוחרת חומרים שאין בהם חשש שעטנז". האם אי פעם נאלצה לוותר על בד בגלל וטו של הרב? "המערכת כבר מיומנת מאוד, כך שמראש הבדים שמגיעים אליי עוברים סוג של סינון".

 

ומה המצב ברשתות אחרות? בדיקה שערכנו לא מצאה כי במותגי אופנה מקומיים יש דגש על "כשרות" הבגד. הרב נוימן מצר על כך שהוא רואה בחנויות מסוימות בישראל בגדי שעטנז, העלולים להכשיל את הלקוח. במרכזי קהילות אורתודוכסית אומנם קיימות מעבדות לבדיקת שעטנז, אליהן מגיעים גברים שרכשו חליפה וחוששים כי ייתכן ויש בה חשש לערבוב חומרים לא כשר, אבל גם דור זה עלול להיעלם. לדברי הרב נוימן, קיים דור של צעירים "שקונים ולא בודקים", הוא אומר בחצי פה ונשמע מעט מאוכזב.