הדפסה
לכתבה באתר
עכשיו זה מוכח מדעית, או לפחות נבדק מחקרית: החלל הפתוח (Open space), סביבת העבודה שמגדירה את תקופתנו, יוצר חוסר שביעות רצון בקרב העובדים. את הממצא הזה הסיקו הפרופסור ריצ'ארד דה-דיר (Richard de Dear)
וג'אנגסו קים (Jungsoo Kim) בתום מחקר שנערך בפקולטה לאדריכלות באוניברסיטת
סידני, אוסטרליה.
ההנחה שעל בסיסה נוצר החלל הפתוח, שמאכלס עובדים רבים בחלל אחד, היא שעבודה משותפת ללא חציצה תקל על התקשורת בין העובדים ותייעל את עבודת הצוות. יש גם יתרון כלכלי למעסיק: החלל הפתוח חוסך שטח, הקמתו זולה יותר, והוא גמיש לשינויים מיידיים. האלטרנטיבה היא חלוקה לחדרים המחוברים במסדרון משותף, כאשר בכל חדר עובד אדם אחד או שניים. הביקורת על שיטה זו היא שאנשים יכולים לעבוד שנה שלמה, ואולי אפילו חיים שלמים, בלי לדעת מה עושה עמיתם בחדר הסמוך. מצד שני, כפי שיודע כל מי שעבד בחלל פתוח, פרטיותו של האדם מתבטלת בשעות העבודה - והרעש מקשה על הריכוז, בעיקר בעבודות שכרוכות בלחץ.
מה קורה כששני עובדים מחליטים לנהל שיחה בקול, או מתקשים להתרכז בזמן שעובד אחר מתווכח בטלפון עם לקוח או עם הבן שלו? מה קורה כשהתריס הצמוד לעמדת העבודה הסמוכה מורם והשמש מסנוורת לעובד השני את המסך? מה קורה כשרוצים לכבות את המזגן המקפיא שהעובדת ממול הדליקה, לבדוק את המייל הפרטי בלי עיניים חודרניות מאחור, או לברר מה חדש בחדשות מבלי להיתפס על חם? הרעש וחוסר השליטה על הפרטיות עומדים בעוכרי שיטת העיצוב הזו, שמעדיפה יעילות על חשבון החיים האישיים והופכת את העבודה במשרד לפחות נעימה.
לאורך השנים נערכו מחקרים שבחנו את החלל הפתוח, ובכולם נמצאו שלל השפעות שליליות, אך עד עתה לא נעשה מחקר השוואתי שהציג מספרים מובהקים המבוססים על חוות דעתם של אלפי עובדים. זה מה שנעשה במחקר האחרון, שבדק לא רק את שביעות רצונם של העובדים בחלל פתוח גנרי, אלא הציג חלוקה לחמש קטגוריות של סביבות עבודה – החל מהחדר הסגור של העובד הבודד או של כמה עובדים, דרך תאי עבודה עם מחיצות גבוהות או נמוכות, וכלה בחלל הפתוח. בין השאלות שהחוקרים ביקשו לבדוק: האם שביעות רצונם של העובדים עולה או יורדת בסביבות עבודה שונות; האם יתרונות החלל הפתוח, כמו תקשורת טובה בין עובדים, יכולים להפיג את החסרונות, כמו הסחת דעת הנובעת מרעש ואובדן הפרטיות?
איך נאספו הנתונים
הנתונים נאספו מתוך סקר נרחב שנערך ב"מרכז לסביבה הבנויה" באוניברסיטת
קליפורניה בברקלי, שנועד להגדיר תקני LEED לבנייה ירוקה. הסקר האינטרנטי הכיל סדרה של כ-20 שאלות, שעליהן ענו לא פחות מ-42,764 עובדים ב-303 בנייני משרדים שונים בארצות הברית. 66% מהם עובדים בחללים פתוחים לסוגיהם השונים, כולל אופן-ספייס שמחולק למחיצות. מבין התצורות הנפוצות של חללים פתוחים, ההפרדה במחיצות גבוהות (מעל 1.5 מטר) היא מודל סביבת העבודה הנפוץ ביותר בקרב המשיבים (37%). העובדים השיבו על שאלות שעסקו בין השאר בנוחות תרמית ("עד כמה אתה מרוצה מהטמפרטורה במקום עבודתך?"), תאורה ("עד כמה את מרוצה מכמות האור במקום עבודתך?"), איכות אוויר, אקוסטיקה ("עד כמה אתה מרוצה מהיכולת לנהל שיחה פרטית מבלי שעמיתך יאזין?"), ריהוט משרדי וניקיון.
המסקנות העיקריות: פער משמעותי בין שביעות הרצון של העובדים במשרד סגור לבין עמיתיהם חסרי המזל שעובדים בחלל פתוח. אלה שעובדים בחלל פתוח עם מחיצות גבוהות התגלו כמובילים בחוסר שביעות הרצון, במחצית מהפרמטרים שנבדקו במחקר. ביותר ממחצית הפרמטרים שנבדקו, העובדים בחללים פתוחים ללא מחיצות היו מרוצים יותר מעמיתיהם שמועסקים בחלל פתוח עם מחיצות. הפערים נחשפו בעיקר בסוגיות הרעש, הפרטיות וגודל השטח שמוקצה לעובד. חוסר שביעות הרצון החריף ביותר נמצא בבעיית הפרטיות בדיבור: כמעט 60% מהעובדים בחלל פתוח עם מחיצות התלוננו על כך, לעומת 50% בחלל פתוח ללא מחיצות ו-20% בלבד בקרב אלה העובדים בחדר סגור. הנוחות התרמית, הפרטיות החזותית ורמת הרעש התבלטו אף הם בשיעור גבוה של חוסר שביעות רצון, ומתקרבים ל-30% בקרב העובדים בחללים פתוחים לסוגיהם, לעומת 5% בלבד בקרב העובדים במשרד סגור. למעשה, בכל סוגייה שנבדקה, הביעו העובדים בחדרים הסגורים שביעות רצון גבוהה יותר מעמיתיהם באופן-ספייס - אפילו בנוגע לתקשורת בין העובדים.
האם יש קשר בין שביעות רצון של עובדים לבין התפוקה הארגונית? המחקר הנוכחי מתייחס, בין השאר, לסדרת מחקרים פורצי הדרך של מייקל בריל וסו ווידמן מבית הספר לאדריכלות ותכנון באוניברסיטת בפאלו, שעסקה ביחסים בין מאפייני התנהגות העובדים לבין הסביבה הבנויה שבה הם שוהים. אחד המחקרים שלהם בחן את שביעות הרצון ותפוקות העבודה בקרב 13 אלף עובדים, בחלוקה לשלוש קבוצות: עובדים בחדר פרטי, עובדים בחדר משותף של שני עובדים, ועובדים בחלל פתוח. שני החוקרים מצאו קשר הדוק בין שביעות רצון העובד לתפוקת העבודה: בחלל הפתוח נמצאו שביעות הרצון הנמוכה ביותר והתפוקה הנמוכה ביותר.
אולי זה כן טוב?
"אני רואה ב-open space יתרון", מתעקש עמית האס (36), אדריכל שעבד בשני משרדים (מן-שנער אדריכלים וישר אדריכלים) שעוצבו עם חלל עבודה פתוח. "במן-שנער החלל מחולק לארבעה עד שישה עובדים החולקים שולחן היקפי רציף, כשבין העובדים מפרידות מחיצות נמוכות ומחורצות", הוא מספר. לדעתו, היתרון העיקרי טמון ביכולת לתקשר בקלות עם העמיתים לעבודה, כך שנוצרת הפריה הדדית ברמה המקצועית. "חיי החברה בעבודה הם חלק עיקרי מחיי החברה בחיי היום-יום, והקשר בין העובדים יכול להחזיק אותך במשרד גם אם העבודה חרא", הוא אומר. יתרון נוסף שהמנהלים משיגים, לדעתו של האס, הוא השליטה בעובדים.
מקבלי ההחלטות, שימו לב
האם מקבלי ההחלטות בארגונים ישנו את דעתם בעקבות הממצאים? סביר להניח שזה לא יקרה במהרה, משום שהתפישה בארגונים גדולים מקובעת, אך מוטב שמקבלי ההחלטות הללו יקראו בעיון את המחקר המלא בטרם יתכננו את סביבת העבודה העתידית של הארגון: עובדים מרוצים יוצרים ארגון טוב, יציב והישגי יותר. מעסיקים שמתמודדים עם בעיות שליטה וזקוקים לעליונות על העובדים, כמו גם כאלה שרואים לנגד עיניהם רק חיסכון קצר-מועד בהשקעה הכספית, ימשיכו כנראה להזמין אצל המעצבים והאדריכלים חללים פתוחים.
המחקר אינו מושלם: הנתונים המפורטים מתייחסים לסביבת העבודה המיידית בלבד – חלל העבודה - בעוד שמקום העבודה כולל גם את הסביבה החיצונית: המטבחון, פינת האוכל, סביבת הבניין, הבניינים הסמוכים לו והנגישות – כולם חלק בלתי נפרד מהמרכיבים של שביעות רצונו של העובד (מי שנתקע כל בוקר שעה וחצי בפקקים יהיה פחות מרוצה ממקום העבודה שלו). לכן, ראוי להתפרסם מחקר שלא רק מתגאה במספר משתתפים עצום, אלא בפריסה רחבה של מרכיבי סביבות העבודה, וגם יציע דרכים לשיפור.
