הרבי אמר: יחסים פתוחים מותר

חברים משותפים אומרים לי כבר שנים: את חייבת לכתוב על אוהד אזרחי. אז הנה, הגיע הזמן. אזרחי הוא רב, אבל הרב הכי לא דתי במובן שאנחנו מכירים דתיות; והוא המייסד של "הגן – בית הספר לאהבה וקבלה". "אהבה, חופש ואותנטיות הן גם תמצית תורת הקבלה", הוא אומר.

>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים

"זה אומר לבחור באהבה כל הזמן. לא לבחור במלחמה. לא לבחור במאבק. לא לבחור בכוח. לא לבחור באגו. לשאול את עצמך באופן עקבי, בכל אירוע ואירוע, מה הייתה האהבה אומרת בנסיבות אלה, אילו היינו מתייעצים איתה. ולהעצים את החירות, שהיא המפתח של העם העברי עוד מזמן הפרעונים, זכר ליציאת מצרים.

אנחנו צריכים לזכור שאף אחד מאיתנו לא עבד – לא למסגרת, לא להורים, לא לבני הזוג, לא לבוס, לא לבנקים. ולמרות זאת – כל אלה הפרעונים שלנו, שאנחנו נתקלים בהם יום יום".

אהבה וחופש יחד? על מה אנחנו מדברים? הרי כשאנחנו באהבה זוגית, אחד הדברים הראשונים שאנחנו מאבדים זה החופש. איך אפשר להזכיר אותם בנשימה אחת?

"אהבה וחופש הם שני כוחות שקשה מאוד לצרף יחד, למרות שמשתוקקים לשניהם. כשאנחנו זוכים באהבה, מיד אנחנו מאבדים את החופש. אנחנו מפרשים את החופש כמו בשיר 'חופשי זה לגמרי לבד'. כאילו חופשי זה אחד שבורח מקשר, אדם שפוחד לאהוב". כשאני שואלת את אוהד אזרחי "מי אתה?" הוא עונה, "אני אדם שחי בבחירה מתמדת. אני אדם יוצר – מצלם, מצייר, מלחין, שר, מנגן, כותב שירה וסיפורת, כותב ספרים ומוציא אותם לאור".

הוא בן 48, אב לשלושה ילדים מנישואים קודמים ונשוי עכשיו לדואון־שרי (Dawn Cherie), יהודייה אמריקאית שעלתה ארצה בעקבות אהבתם, וכיום מלמדת לצדו ב"בית הספר לאהבה וקבלה". השניים גרים בבית אורן.

אז אהבה וחופש יכולים לגור יחד?

"דואן ואני חיים כל השנים האלה יחד, באהבה חופשית. זה הסכם האהבה שלנו. לא אהבה כובלת. כל אחד מאיתנו רשאי ואף מתחייב לחיות באופן מלא. כל רגע הוא סוג של בחירה. יש לנו אהובים ואהובות אחרים. לכל אחד יש חופש רגשי וחופש מיני, ומכל זה האהבה שלנו רק מתעצמת. אנחנו יחד, אבל אנחנו לא סוהרים זה של זה".

אני לא מבינה. אתם לא פוחדים שתגלו פתאום גבר או אישה טובים יותר, שווים יותר, מספקים יותר? אין קנאה במה שגבר אחר עושה לאישה שלך?

"יש לנו פחדים. השאלה היא כמה אנחנו נותנים לפחדים לנהל אותנו. יש קנאה, אבל היא לא הבעיה. קנאה היא חלק מהרגשות שאנחנו חשים. אבל אנחנו לא פוחדים ממנה. אנשים נותנים לקנאה יותר מדי ערך. כמו כל מפלצת, כשמסתכלים לה בעיניים היא מתכווצת. כל סדרות הדרמה האלה המבוססות על הרעיון שאם היה לך קשר עם עוד מישהו נגמרה האהבה, נגמרה הזוגיות – הן דביליות. זה לא טבע האדם להיות מונוגמי".

אבל רוב האנשים חיים בזוגיות מונוגמית מאז ומתמיד.

"זה לא נכון. העם היהודי לא היה מונוגמי. לדוד המלך היו 18 נשים, לשלמה המלך היו אלף. את הנשים כבלו כי אנחנו חברה פטריארכלית. אף פעם לא קראנו על נסיכה שאהבה שני נסיכים. למרות שזה טבע האדם, כדי לקיים יחסים לא מונוגמיים בני האדם צריכים ללמוד. להשתחרר מכל הסטריאוטיפים והדעות הקדומות שספגו מילדות.

צריכים לעשות עבודה רגשית וחווייתית. לפגוש אנשים אחרים. לדבר. זה מחייב רמת תקשורת טובה מאוד בין בני הזוג ובין האהובים האחרים. זה מה שאני מלמד – איך לעשות את המעבר ממונוגמיה לקשרים עם אוהבים רבים. להיכנס למערכות כאלה ללא למידה קודמת, זה כמו לנסות לנהוג ברכב בלי ללמוד נהיגה. בטח תהיה תאונה. הסכנה היא התרסקות מערכת היחסים ופגיעה במקומות הכי עמוקים בלב. זה גורם לסגירות הלב, שהיא נכות לכל החיים. זה עלול להיות מסוכן. אבל גם נישואים מונוגמיים זה מסוכן".

חתונה ליד המעיין

אזרחי הגיע לחסידות בגיל 18, אחרי שאת מרבית נעוריו העביר במדבר, בלימוד אקולוגיה, בודהיזם ומדיטציה. במשך שנים למד בישיבות חסידיות חרדיות בירושלים, ולמד גם קבלה, מחשבת ישראל, פילוסופיה, ספרות ומדע הדתות באוניברסיטה העברית. הוא לימד במוסדות תורניים רבים כמו גם במסגרות אקדמיות, והיה חוקר מטעם קרן רוקפלר באוניברסיטת יוג'ין שבאורגון, במסגרת המחלקה לחקר האישה.

בסוף שנות ה־90 הניח מאחור את העולם האורתודוקסי, הוסמך על ידי רבי זלמן שחטר־שלומי כרבי וכמדריך רוחני, והקים את הישיבאשראם הראשון בעולם, במצוקי דרגות שבמדבר יהודה, שם גר עד קיץ 2005. הוא חבר ב"רבנים למען זכויות אדם" ובתנועה להתחדשות יהודית בארה"ב, ובמסגרת זו גם הכיר את דואון־שרי.

הוא מתחזק שיתוף פעולה עמוק עם מורים רוחניים ברחבי העולם, יהודים, אינדיאנים, שמאנים, מורי זן ומורים להארה רוחנית ולאהבה מקודשת. פרסם ספרים אחדים בהגות קבלית חדשה. ספרו החדש, "חגיגה – מבט חדש לחכמת הלוח העברי ומשמעות חגי ישראל" הופיע ממש באחרונה. מלבד ההוראה במסגרת "הגן", הוא גם מטפל אישי.

עם אשתו, דואון־שרי, הוא חי כבר 11 שנה. דואן באה מתחום המשחק – במה וטלוויזיה. כיום היא מלמדת תנועה וריקוד כדרכים מדיטטיביות אל הקודש, ומנחה סדנאות בארץ, באירופה ובארה"ב. "למדתי ממנה כל כך הרבה", אומר אוהד. "היא אחת המורות שלי לחיים".

לפני שש שנים הם התחתנו. החתונה התקיימה בשני טקסים: האחד בארץ, השני בארה"ב. אזרחי: "את הטקס בארץ עיצבנו בעצמנו והוא היה יהודי־שמאני. ניהלה אותו חברה שלנו שהיא מין כוהנת, יחד עם חבר שלנו שהוא שמאן אינדיאני. האירוע התנהל ליד מעיין, נמשך שלוש שעות וחצי בהשתתפות כשבעים איש, רק בני משפחה, חברים ותלמידים קרובים ביותר. אפילו קרובים בדרגת בן דוד לא הוזמנו. האירוע השני היה טקס נישואים אזרחיים בארה"ב".

לאזרחי יש תפיסת עולם מגובשת מאוד על הנושא של גבר־אישה והדינמיקה שביניהם. את התפיסה הזאת הוא מלמד במסגרות השונות. "בקוסמוס יש כוח זכרי וכוח נקבי", הוא אומר, "ובכל אחד מאיתנו יש משניהם. חשוב להכיר את שני הכוחות שבנו בצורה מובחנת, אחרת נוצר בלגן. העבודה שלי בקבוצות זה לגלות את הכוח הזכרי בגבר, את הכוח הנשי באישה, לבודד אותם ולהעצים אותם. לגלות את הכוח הנשי בגבר, את הכוח הגברי באישה ולהכיר בהם".

לדברי אזרחי, גבר ואישה יכולים להימצא בשלושה שלבי התפתחות שונים, שאותם הוא מגדיר כך:

• שלב 1: בשלב הלא מפותח שלהם, הגבר הוא מאצ'ו והאישה היא נסיכה על עדשה. הוא לא מחובר לרגשות שלו, מנסה להשיג מטרות. היא כנועה ותלותית. הגבר זקוק לאישה, אבל לא פותח את הלב כי הוא לא מכיר את הלב של עצמו. את כל האנרגיות הנשיות של רגש הוא מצפה לקבל מהאישה ("בלעדייך אני חצי בן אדם"). ועוד הוא מצפה שהאישה תעריץ אותו, תתמסר לו, תהיה "הפרח בגנו", תבשל לו ותעשה במיטה את מה שהוא אוהב. האישה מצפה שהוא ייתן לה הגנה וביטחון, ויוליד איתה צאצאים.
  

• שלב 2: הגבר מגלה את הלב שלו. האישה מגלה את הגבריות שבה. הוא מתחיל לשאול את עצמו: למה לעבוד כל כך קשה? למה לא להתחבר לרגש? הוא בוכה בסרטים, מחליף חיתולים לילדים, מגלה את הכיף של הצד הנשי שבו. גבר דור 2 מאבד את העוצמה שלו. האישה של שלב 2 היא אשת קריירה. היא לא צריכה גבר לא בשביל הביטחון ולא בשביל הפרנסה. לעתים אפילו לא כדי לעשות ילדים. "כל מה שאתה יכול לעשות, אני עושה טוב יותר". זהו שלב שאין בו הרבה תשוקה.
  

ההתפתחות האמיתית של שניהם תתרחש אם יעברו ל:

• שלב 3: האישה העוצמתית כבר לא מנסה להוכיח לכל העולם שהיא יכולה, שהיא עצמאית, שהיא שוות זכויות. זה כבר מובן מאליו. היא נרגעה בתוך הטבע העמוק שלה ויודעת שבכל רגע היא יכולה להיות משהו אחר. היא יכולה לנהל חברת ענק, לבוא הביתה ולהיות מאהבת מתמסרת שאין לה שריון סביב הלב. היא יכולה להרשות לעצמה להיות עדינה, חושנית ומלאת אור. הגבר נרגע מהצורך להחליף חיתולים ולבכות. הוא חוזר אל העצמי שלו. מפסיק להיבהל מהרכות שלו. הוא גם רגיש וספונטני, וגם לא מבוהל מהעוצמה שלו. הוא יודע מה הוא רוצה. יש לו מטרות בחיים, והוא מחובר לאלמנט החופש. הוא בן חורין לאהוב. היא מחוברת לאישה שבה.
  

לדברי אזרחי, שלב 3 הוא השלב המופלא ביותר בהתפתחות הגבר והאישה. זה אומר להכיר ולייצר את הקיטוב (הזכריות שלו מול הנשיות שלה) שגורם למתח מיני, וגם את החברות (הזכריות שלה מול הזכריות שלו, או הנשיות שלה מול הנשיות שלו). תשוקה צריכה קיטוב. חברות צריכה שיתוף פעולה בין תכונות דומות. זהו שלב שבו אנחנו חופשיים לעבור מהצד הגברי לצד הנשי שבנו, ולהפך. זהו חופש ממטלות וממחויבויות.

כוהני אהבה

איך מיתרגם עניין האהבה והחופש לחיים בזוג?

"לאדם חופשי אין בעיה להיות מחויב, כי הוא לא מרגיש בכלא. הוא מחויב כי הוא רוצה, לא כי הוא מוכרח. את יכולה לאהוב את בן זוגך עד כלות ולהיות עם גברים אחרים. והגבר שלך ישכב עם אחרות ויחזור אלייך כי הוא רוצה, לא כי הוא חייב. יש לך את החופש לאהוב גברים אחרים משום שבן הזוג שלך לא מפרש את הערך שלו לפי השאלה אם את 'נאמנה' או לא. הוא אוהב אותך, לכן הוא מפרגן לך שתעשי מה שטוב לך. יש גם חופש לבחור במונוגמיה אם זה מה שמתאים לך, או לו, או לשניכם. זו בחירה לגיטימית לגמרי. יש זמנים שגם אנשים חופשיים רוצים להיות רק עם גבר או אישה אחת. מנגד, בשביל הרבה אנשים מונוגמיה היא כלא".

אולי הנוסחה הזו טובה אחרי גיל הפוריות, כשאין סכנה שייוולד לך ילד מגבר שאינו בן זוגך. ויש גם סכנה להביא הביתה מחלות מין.

"אלה בעיות פתירות, כל עוד יש כנות מלאה בין בני הזוג. אין כנות של 98 אחוז, כי זה הופך את החיים לזוועה. הכנות המלאה כוללת גם את האהובים האחרים שלה ואת האהובות האחרות שלו. כולם אמורים לדעת הכל על כולם. לא, אין אפשרות שרק אחד מבני הזוג יאמץ לעצמו את האהבה החופשית. אנחנו מדברים כאן על מסע משותף. אולי אחד מבני הזוג יחליט בשלב מסוים שהוא לא רוצה אהובים אחרים. אבל זה לא מחייב את השני. הכל בתנאי של שקיפות מלאה. אין סודות. מספרים הכל".

זה פתרון מפחיד מאוד.

"מניסיוני אני יודע את הפחדים הללו, ומניסיוני אני יודע גם עד כמה הם אשלייתיים. במובן מסוים העולם מחכה לכל אחד מאיתנו, שרק יעז כבר לחיות. והחברים שיעזבו אותך כשתעז להיות מי שאתה באמת – ובכן – של מי הם חברים? שלך? או של איזו מסכה שאיננה אתה? אני העדפתי פעמים רבות בחיי לוותר על חברים שרצו להיות חברים של המסכה שהיו מעוניינים שאחבוש, אבל לא רצו להיות חברים של מי שאני באמת. ומצאתי תמיד חברים חדשים, עמוקים יותר, טובים יותר, פתוחים יותר, חשופים יותר, נאמנים יותר. וגם החברים שלא עזבו, הפכו להיות חברים קרובים יותר. הלבבות שלנו נפגשים זה עם זה ומהדהדים אמת. המפגש שלנו איננו מפגש של מסכה אל מסכה".

"אנשים באים אלינו ללמוד משום שאין עם מי להתייעץ בנושאים אלה. הם מרגישים שהיו רוצים לפתוח את הזוגיות, אבל לא יודעים איך. אנחנו מאפשרים ללמוד. אנחנו מכשירים כוהני וכוהנות אהבה לעבודה עם יחידים ועם קבוצות. אבל הייעוץ בתחום האהבה החופשית הוא רק סעיף אחד ממה שאנחנו מלמדים".

"אנחנו עוזרים לאנשים להביא את הרוחניות למיניות. לחיות בצורה אותנטית, ללמוד להיות הם עצמם. להעז לחיות. להעז לגעת ברטט החי של זרימת החיים המקודשת, שרבים מפחדים לגשת אליה, ועוברים משום כך את ימיהם בסבל קיומי מתמשך, הממוסך מן ההכרה על ידי הסחות דעת רבות. במילים ברורות יותר, אנחנו מלמדים אהבה".