בימי שבת ממלאים מטיילים את כרם מהר"ל, מושב שקט על אחד ממורדות הכרמל. המקום יפה לא רק בזכות הנוף הירוק הטבעי, אלא גם בגלל פיזור הבתים בו: אלה החדשים שנוספו בשנים האחרונות הוטמעו בין בתי הוותיקים, במקום בשכונה נפרדת, כמקובל בהרחבות. אחד מהם מושך את תשומת הלב במיוחד: בני הבית הזה, שתיכננה ורד בלטמן כהן, כבר התרגלו לתגובות שהוא מעורר בקרב עוברי אורח, שעוצרים מולו, דופקים בדלת ומבקשים לסייר בו.

 

קובייה לבנה, שנדמית כמרחפת, היא המראה שנגלה לבאי הרחוב, והשילוב בינה לבין אבן הלקט שמחפה את חלקו התחתון של הבית מעורר את סקרנותם. לאלה נוספים הנוף והטופוגרפיה הייחודית של המגרש, שממוקם על צלע הר – נתון שהוביל את תכנונו של הבית.

 

מראה הבית מהרחוב: קובייה לבנה ''מרחפת''. מימין הגשר שמוביל לדלת הכניסה ועובר מעל החצר האחורית (צילום: עמית גרון)
מראה הבית מהרחוב: קובייה לבנה ''מרחפת''. מימין הגשר שמוביל לדלת הכניסה ועובר מעל החצר האחורית (צילום: עמית גרון)

 

אם האבן נראית מוכרת, אין זה מקרה: היא נקראת אבן סינסלי, מגיעה מוואדיות ובעיקר מאזור ג'מעין שבגדה המערבית, ונחשבת לאבן קשה ועמידה. קוראים לה אבן לקט כי לא חוצבים אלא מלקטים אותה, וזו גם הסיבה למנעד הגוונים שלה ולהבדלים בין הצד שהיה חשוף לשמש וזה שהיה קרוב לאדמה. הפלשתינאים הכפריים בונים ממנה טרסות, ופעם נהגו לבנות ממנה גדרות. בלטמן כהן שילבה אותה בבית – בחוץ וגם בפנים, כדי ליצור המשכיות וקשר – בסגנון שמזכיר בתי פאר שבנו כאן בשנות ה-60 וה-70.

 

>> הנה, למשל, אחוזתו של פלאטו שרון בסביון.

  

אבן שלוקטה מהאדמה וחיפוי דק (צילום: עמית גרון)
אבן שלוקטה מהאדמה וחיפוי דק (צילום: עמית גרון)

 

הדיירים, זוג בפרק ב', התאהבו בנוף וחלמו על בית שיתאים לחייהם החדשים, הכוללים ילדים בוגרים מהנישואים הראשונים (שביקשו פרטיות מקסימלית בחדריהם) וילדה קטנה שהולידו יחד. גודל המגרש 750 מ"ר, ועליו תיכננה בלטמן כהן בית בשטח של 240 מ''ר, על שתי קומות: בתחתונה חדר משפחה, שלושה חדרי שינה ושני חדרי רחצה, והעליונה היא דווקא קומת הכניסה שבמפלס הרחוב, ובה החללים המשותפים של הסלון והמטבח. החלוקה לשני מפלסים באה לידי ביטוי גם בחוץ: כל קומה/קובייה זכתה לחיפוי אחר, והשוני מדגיש את הטופוגרפיה המיוחדת של המגרש.

 

השוני בחיפוי הקומות ובפרופורציות שלהן מדגיש את הטופוגרפיה של המגרש (צילום: עמית גרון)
השוני בחיפוי הקומות ובפרופורציות שלהן מדגיש את הטופוגרפיה של המגרש (צילום: עמית גרון)

 

הכניסה מהרחוב נעשית דרך גשר מחופה בדק, שמוקם בצד המגרש ומוביל לדלת כניסה גדולה שעשויה מזכוכית ממוסגרת בפרופיל בלגי מברזל בצבע קפה, כמו כל החלונות בבית. למרות שהדלת שקופה, פרטיותם של הדיירים נשמרת, משום שהיא ממוקמת הרחק מהרחוב, בעומק המגרש.

  

מלמעלה אפשר לראות את פינת המשפחה שלמטה (צילום: עמית גרון)
מלמעלה אפשר לראות את פינת המשפחה שלמטה (צילום: עמית גרון)

 

הנכנס לבית ניצב על גשר פנימי, מעל חלל שנמתח למלוא גובה שתי הקומות. ממול, בצדה השני של הקומה, משתרעת מול הנוף מרפסת גדולה מחופה בדק, עם כסאות נוחים. מעקה הזכוכית מאפשר זווית ראייה כלפי מטה, אל עבר חדר המשפחה, שנמצא בקומה שמתחת. מימין מוביל הגשר לכיוון החלל הפתוח של המטבח והסלון. משמאל חדר השינה היחיד בקומה (עם חדר רחצה צמוד), שבו גר הבן הבוגר, כבר אחרי צבא. במרכז גרם המדרגות הרחב, שיורד לצד קיר האבן המרשים.

 

קומה הכניסה חופתה בבטון מוחלק. המטבח תוכנן כשני קווים מקבילים: קיר של ארונות גבוהים ולבנים מקביל לקיר האבן שמלווה את המדרגות. מולו הוצב "אי" שבו הכיור והכיריים, ושנבנה מעץ אגוז עם משטח עבודה מאבן קיסר דמוית בזלת.

 

הרהיטים מעטים והבמה כולה של הנוף (צילום: עמית גרון)
הרהיטים מעטים והבמה כולה של הנוף (צילום: עמית גרון)

 

הסלון מוקף בחלונות זכוכית שנמתחים מהרצפה עד לתקרה ומכניסים את הנוף פנימה. הוא יוצא אל מרפסת שחופתה בדק, עם מעקה ממוטות דקים, שמדף עץ סוגר עליהם מעל. פינת הישיבה מינימלית: ספה, זוג כסאות חבל, כיסא "butterfly" מעור כתמתם, שולחנות צד צבעוניים ושטיח מרוקאי בצבעים נייטרליים וטבעיים ("ג'וזפון"). גם פינת האוכל פשוטה למראה: שולחן אוכל שחור עגול, ארבעה כסאות ברזל דקים ("as is") ומנורה בצורה ביצה של המותג "flos" מעל. ספריית עץ שנבנתה לפי מידה ונצבעה בלבן מפרידה בין שתי המרפסות בקומה.

 

גרם המדרגות שמחבר בין שתי הקומות עשוי מקונסטרוקציית מתכת שאליה חוברו מדרכים קלילים מעץ אלון. מעל נתלתה עוד מנורה דמוית ביצה וברום קיר האבן שמלווה את המדרגות פס של חרכי המזגן, שמצנן את החלל הגדול. מעקה המדרגות מזכיר את מעקה מרפסת הסלון למעלה.

 

המדרגות מסתיימות בחדר המשפחה. מאחורי קיר האבן מוקמו שני חדרי שינה לבנות – הקטנה ואחותה הגדולה, שעומדת להתגייס. בצד אחד של חדר המשפחה נמצא הממ"ד, שמשמש כחדר שירות, ובצד השני סוויטת הורים.

 

בהשראת הנוף ואבני הלקט שמחפות את הקומה מבחוץ עיצבה בלטמן כהן לוח מתכת בגוון חלודה, שמחפה את הנישות של החלונות.

 

נישות החלונות חופו בלוח מתכת בגוון חלודה (צילום: עמית גרון)
נישות החלונות חופו בלוח מתכת בגוון חלודה (צילום: עמית גרון)

 

חדרי השינה חופו בפרקט מעץ אלון, ומכל אחד מהם אפשר לצאת החוצה. חדרי הבנות פונים לכיוון ההר ויוצאים לחצר שנוצרה בחפירה של הקומה בצלע ההר, ושבה נבנו טרסות מחופות באבן. מחדר ההורים ופינת המשפחה אפשר לצאת אל הגינה האחורית של הבית, שפונה אל הנוף. על פינת הישיבה בחוץ מצלה הקובייה המרחפת, שנשענת על שני עמודים תומכים.

 

פינת הישיבה המוצלת בחוץ (עדיין בלי רהיטים) (צילום: עמית גרון)
פינת הישיבה המוצלת בחוץ (עדיין בלי רהיטים) (צילום: עמית גרון)

 

בחדר ההורים, כמו בסלון, הקירות לבנים והרהיטים מועטים: מיטה שמעליה חלונות "סרט" ומולה ארון בגוון הקיר.

 

חדר שינה מינימליסטי (צילום: עמית גרון)
חדר שינה מינימליסטי (צילום: עמית גרון)

 

>> ואיך נראה בית סוכנות ישן בכרמל, ששופץ והפך לבית משפחתי עדכני ונוח?

 

  • קבלן: שי יזמות ובנייה.
  • סטיילינג לצילומים: מאירה סיטון.
  • חלונות בלגיים: עוז גלעדי.
  • רצפת בטון: אבן גן.
  • גופי תאורה: STOR.

 

>> לאתר של ורד בלטמן כהן.

>> לאתר של עמית גרון.