הדפסה
לכתבה באתר
אפתח בחדשות: ברחוב הקישון פינת רחוב פרנקל הוצב תמרור חדש לסימון אזור חניה של רכב דו גלגלי.
#1: חניית דו גלגליים. חמש גרסאות
התמרור החדש לא היה עניין לכתוב עליו הביתה אלמלא היה בגודל (ובנוסח) שמתאימים לשטח כינוס של כנופיית רוכבים אמריקאית, בעוד שבפינת הרחוב המסוימת הזו יכולים לחנות בסך הכל שלושה דו-גלגליים, מקסימום ארבעה. אז על מה הרעש? מה קרה פתאום? ולמה דווקא כאן? ספק אם מישהו יוכל להשיב, במיוחד שהתמרור החדש הוא רק וריאציה אחת, מתוך חמש, ברחובות שלנו. לתיחום החניה של רכב דו גלגלי (או בעברית -- אופנוע) יש אצלנו תמרורים עם מילים, בלי מילים, עם רוכב שחור, עם רוכב לבן, או בלי רוכב בכלל:
מגוון זה כנראה העניין. עובדה: גם לתמרור אחד ברחוב השוק יש וריאציות. אבל לא של הסמל המצויר עליו, אלא של שיטת הצבתו.
#2: הדואר בא היום באוטו האדום
התמרור המדובר ניצב סמוך לסניף הדואר, ואוסר על חניית כל כלי הרכב במקום עד לשעות אחר הצהריים. כל כלי הרכב חוץ מאשר האוטו של הדואר, שחייב לחנות כדי לפרוק ולאסוף חבילות ומכתבים. בפעם הראשונה צילמתי את התמרור לפני שנתיים אחרי שמכונית פגעה בו:
העמוד התעקם, אחר כך הסתובב, אבל התמרור הצליח להחזיק מעמד די הרבה זמן:
עד שנפל והפך לעוד מכשול על האספלט המכונה מדרכה:
חלפו יותר מחודשיים עד שהתמרור הושב למקומו. רק שהפעם העמוד שלו חוזק אל המדרכה, אך לא במעט בטון, אלא באלתור מקורי:
מקורי ככל שיהיה האלתור, הוא לא החזיק מעמד, וכעבור ימים אחדים התמרור שוב צנח:
כעת נותר במקום רק:
שלושה חודשים המתין החור, עד שהתמרור החיוני נתקע בו מחדש:
אבל הפעם בשיטה שונה; שיטת הפירורים:
חיזוק כל כך עלוב הבטיח את היעלמותו הוודאית והמוחלטת של התמרור כעבור זמן קצר:
מכיוון שהתפנתה חתיכת מדרכה, החליט מי שהחליט לתקוע במקום משהו אחר:
ומכיוון שלרשויות הציבוריות אין שום שיטת עבודה או תיאום בין מחלקתי, האוטו האדום של הדואר סבל עוד יותר:
אבל לא להרבה זמן. גם פח האשפה לא שרד:
הלך הפח, חזר התמרור:
ובמשך ימים אחדים אפילו הצליח לשמור על זקיפות קומתו:
נכון לשעת כתיבת שורות אלה, התמרור עדיין ניצב במקומו, אך פחות זקוף, נכנע לגורלו, כך שחייו שוב בסכנה:
#3: לאן התגלגלת יא שלט?
לבדיחה התמרורית השלישית אחראי רחוב פרנקל. ליד בית מספר 20 מוקצה שטח לחניית נכה ולצידו מוצב תמרור עם מספר הרכב היחיד הרשאי לחנות במקום. יום אחד הוסר, משום מה, התמרור והושען על הקיר, כך שיסתיר את השלט של חנות הרהיטים:
מכיוון שהתמרור הפריע, הוא הושלך על ידי יד נעלמה על המדרכה, כמה עשרות מטרים משם, בפינת רחוב שטרן:
מכיוון שהפריע גם כאן, סולק מהדרך והוצמד על ידי יד נעלמה אחרת אל חלון הראווה:
ומכיוון שברזל לסוגיו הוא חומר מבוקש, נטלה ממנו עוד יד נעלמה את העמוד, אך השאירה את השלט בפינה:
בינתיים, הנכה זכה בתמרור חדש (אם כי בשינוי של ספרה אחת במספר הרכב):
אך השלט הישן לא עבר מהעולם. כעבור חודשיים הוא עדיין בסביבה, אם כי מצא לעצמו מקום חדש:
נו, אז מה אפשר להגיד על שלושה סיפורים כאלה? הזנחה מכוערת, רשלנות מקוממת, בזבוז משווע, חלמאות מביכה. הכל נכון. חבל רק שהבדיחה על חשבוננו.