הדפסה
לכתבה באתר
הכותרות בעיתון מדווחת על סתיו חם ויבש, ואחת מאיתנו, שחזרה משבוע באירופה, עדיין מתאוששת מההפרש - יותר מ-20 מעלות.
כמות המשקעים הדלילה בתחילת החורף לאו דווקא מעידה על המשך העונה, אבל תחושת היובש מעוררת מחשבה על ניהול מאזן המים. האם אנחנו עושים מספיק כדי לנצל את המים שעומדים לרשותנו? רשימת הסוגיות הקשורות לנושא ארוכה, מורכבת ובהחלט לא מעודדת, כפי שאפשר ללמוד מהאתר של עמותת צלול.
היא כוללת בן היתר את צמצום הצריכה במגזר החקלאי והמגזר הפרטי, פיתוח מתקני התפלה, טיוב הבארות והנחלים המזוהמים, אגירת מי-נגר עילי ועידוד בנייה משמרת-מים להגברת החלחול, מתוך מטרה להעשיר את מי התהום. בכל הנושאים האלה נראה שלא נעשה מספיק, ומתוכם בחרנו להתמקד בשני נושאים: הפעם נעסוק בתיקון עוולות העבר ובטיהור מי נחלים, ובפוסט הבא - על התחום האפור של טיהור מים אפורים בבית.
בישראל, כמה טיפוסי, נדרש אסון כדי לעורר שינוי, וגם אז ההיקף שלו מוגבל. באמצע שנות ה-50, בעיצומה של תנופת ההתיישבות בנגב, החליטה הממשלה ללכוד את מעיינות ראש העין ולשלוח את מי הירקון להשקיית השדות החקלאיים של הנגב. עד מהרה חרב אפיק הנחל, והחי והצומח בו הושמדו. בשנות ה-70-80 הפך הירקון למובל ביוב שאליו הוזרמו חומרים רעילים, פסולת בניין, עצמות ואשפה. ב-1997 התרחש אסון המכבייה - גשר זמני שהוקם מעל הנחל למעבר של משתתפי המשחקים קרס, ולמים המזוהמים נפלו קרוב ל-400 ספורטאי המשלחת האוסטרלית. ארבעה מהם קיפחו את חייהם, ו-69 ספורטאים נוספים נפצעו, חלקם קשה.
כשנה לאחר האסון הוקמה רשות נחל, שכללה ראשי רשויות, אנשי סביבה ואנשי מדע, שהתחייבו להפסיק בהדרגה את הזיהום, לנקות ולשקם חלקים ממנו ולהשיב לו חלק מערכי הטבע וההיסטוריה. רק ב-2003 , שש שנים אחרי האסון, התקבלה החלטת ממשלה על שיקום הנחל בתקציב כולל של 85 מיליון שקל. על "מקורות" הוטל להשיב מים לנחל באיכות גבוהה.
לפי דוח עמותת צלול, רוב ההחלטות טרם יושמו. חלקו העליון של הנחל משוקם, חלקו המערבי מהול במי ים וסובל מזיהומים תקופתיים, ולחלקו המרכזי של הירקון - מנחל קנה עד אזור שבע טחנות - זורמים קולחי כפר סבא, הוד השרון ורמת השרון, ברמת טיהור טובה, לאחר שעברו באגנים המטהרים באופן ביולוגי את הזיהום בקטע זה, דרך שורשי הצמחים. הירקון הוא אפוא אחד הנחלים המטופלים בארץ, אבל מי שנמצא לצד הנחל יתקשה לאמוד את איכות המים באותו מקטע. גם באזורים המטוהרים אנו למדים על כך משלט מקומי לצד הדרך.
"Between the waters" הוא מרכז טיהור מי נהר ב-Emscher Island במערב גרמניה. הוא לא מסתפק בטיהור מי הנהר, אלא הופך את המתחם כולו לפארק מים קטן ומרכז חינוכי.
הפרויקט, שהקמתו הושלמה לפני כשלוש שנים, ממוקם בין נהר Emscher המזוהם והמגודר, לתעלת הריין-הרן. תיכנן אותו המשרד הצרפתי-הולנדי OOZE בשיתוף האמנית Marjetica Potrc, ומדובר במערכת מים בת-קיימא המשתמשת רק במים מהאזור הקרוב. מי הנהר המזוהמים נשאבים ומטופלים, יחד עם מים הנאספים משני תאי השירותים התלויים מעל הנהר.
מערכת הטיהור הביולוגית מבוססת על צמחים, בדומה לזו שבשבע טחנות, בארבע מכולות ממוחזרות.
אל המים המטוהרים מתוספים מי גשמים, הנאספים על גג משופע, וכל המים שאיכותם תתאים למי שתייה נשמרים בשקיות אחסון גדולות.
בחודשי הקיץ החמים, השקיות דמויות הכריות הענקיות הופכות למזרקות משחק. כמעט מתבקש לשאול: למה אין שם עדיין משחקי מים?
המערכת מספקת גם מים להשקיית הגינה הקהילתית שבמתחם, עם ברזיית שתייה לרווחת המבקרים, כשעודפי המים המטוהרים מנותבים לתעלת הריין-הרן.
היופי הוא שהמבקרים נחשפים לתהליכים המוסתרים על פי רוב מתחת לאדמה, והם לומדים על השלבים השונים של מערכת אספקת מים, שימור, טיפול וטיהור.
אנחנו מאמינות שיש כוח אדיר לכך שלא רק עושים ירוק ובר קיימא, אלא גם מאפשרים לציבור ללמוד, להבין ולהכיר את העשייה מקרוב. ברגע שהחוויה אסתטית ומהנה, אין טוב מזה!
בקרוב: 50 גוונים של אפור, גרסאת טיהור המים הביתית...
