הדפסה
לכתבה באתר
בעיצוב, חוש הראייה הוא כנראה החוש המוביל במפגש הראשוני, אך מיד אחריו נמצא חוש המישוש. עיצוב טוב יפעיל אותו מיד, והרי מוצר מעוצב היטב הוא כזה שנעים לאחוז בו ונוח להשתמש בו. גם בעיצוב פנים זהו המצב, שהרי בית שמתוכנן טוב הוא כזה שנוח לנוע בו ונעים לשהות בו: עוד לא פגשתי לקוחות שביקשו ממני לעצב להם בית "מעקצץ" או "דוקרני", אבל בשמות תואר כמו "מלטף", "רך" ו"חמים" נעשה שימוש תכוף כשאנחנו שואלים "מה אני רוצה שהחלל שלי ישדר".
בכלל, כשאנחנו מתארים חלל אנחנו נוטים לחזור על מטאפורות שנשענות על אותה "מטאפורת-על", שמניחה שקרבה היא חום, ושריחוק וניכור = קור. מקום ביתי ייחשב ל"בית חם", בעוד שחלל מנוכר יוגדר "קר". כשאנחנו אומרים שטקסטיל יכול "לחמם חלל", הכוונה היא ליצור אווירה חמימה יותר בזכות המראה שלו. אבל לא מדובר במטאפורות, אלא בעובדות: טקסטיל (וילונות או שטיח) יכול באמת להפחית את הקור בתוך חלל, משום שהוא מבודד והמגע שלו רך וחם יותר מזה של רצפה חשופה או קירות עירומים. אחת התכונות של חומר היא מוליכות חום או קור. זה לא מקרי שעץ נחשב לחומר "חם" וזכוכית היא חומר קר: התחושה שהם מעבירים קשורה לטמפרטורה שלהם: עץ חם יותר מזכוכית, ומתכת תעביר קור יותר מבד.
לא רק חומרים יוצרים אווירה של קור או חום, אלא גם טקסטורות: חשבו לרגע על קיר חלק שצבוע בצבע מבריק. ועכשיו על קיר מחוספס, צבוע בצבע מגורען ולא אחיד. מה משניהם ייתן תחושת חמימות ומה ניכור? נכון: מבריק וחלק הוא קר יותר, ואילו משטח מעובד יותר, מפורט יותר, יעביר תחושה טבעית יותר, אישית יותר ולכן "חמה" יותר.בניגוד למרבית גולשי Xnet, למשל, אני לא חושבת שבטון הוא "קררררר": זה בעיקר תלוי בגימור שלו. בטון מוחלק בגוון אחיד ישדר קור, אבל בטון מעורבב או בעל גימור גס יכול בהחלט לתרום למראה "חם" של חלל. שילוב נכון בין חומרים חמים וקרים, מרקמים ומקצבים שונים ייצור חלל מעניין, נעים ונגיש.
ובאמת, כשאני מסתובבת עם לקוחות בחנויות בדים, רהיטים וטפטים, היד תמיד נשלחת ללטף. יש חומרים שממש מזמינים את זה: בדי קטיפה וקורדרוי עשירים, בדים שמשלבים אריגה של חוטים שונים ובעלי פני שטח מורכבים (כמו הבד שבתמונה) מזמינים אותנו לגעת בהם. כי איך אפשר לחיות בבית שאסור לגעת בו?
הסלון הזה, בעיצובו של ג'ארלד מלט הניו יורקי, מציע שילוב של כורסאות קטיפה עם ספה רכה ושמיכתית, ולידם שזלונג נוקשה יחסית מרופד בעור. על רצפת העץ שטיח שנראה נעים למגע.
הכי מצחיקים אותי אלה שמנסים "לשמור" על הבית: מכסים את הספה בסדין (שלא תתלכלך), ואת שולחן העץ היפה במשטח או במפה חסינת כתמים (שלא יישרט). הרי זה פועל בשני הכיוונים: אם השולחן והספה לא יחושו בנו, אנחנו לא נחוש בהם. אי אפשר לחוות את הבית שלך דרך עטיפת ניילון. כלומר ברור שאפשר, אבל זה ממש פחות כיף. גם סימני הזמן, הקמטים של הבית אם תרצו, משרים אווירה "חמה": אם תיכנסו לסלון שיש בו ספה מתוחה מבריקה כאילו הרגע יצאה מהחנות ולידה כורסה קצת מהוהה, קצת מעוכה עם טיפה חוטים שיוצאים ממנה, כזו שנראית שישבו עליה לא מעט - על מה תרגישו יותר נוח לשבת? ברור שעל הזקנה.
עד לפני כמה שנים קטיפה עוררה בי סלידה. אולי בגלל הקונוטציה הנובורישית שלה, אבל הפרשנויות העכשוויות שלה, ובעיקר המגע הנעים שלה, ניצחו. בחנויות יש עכשיו שפע בדים שמשלבים קטיפה, ולרפד בהם כורסא או ספה, או אפילו להוסיף כמה כריות כאלו על ספה - זו ממש הזמנה לשבת וללטף. יש קטיפות בדרגות שונות של ברק, כשאפשר לבחור לפי מראה עיניים בלבד, אבל כדאי להתמסר למגע. הספה בתמונה, של Osborne & Little, עושה לי חשק להירדם עליה. אם מתחשק לכם להכניס יותר ליטופים ומגע לחדר השינה שלכם, אגב, זה רעיון לא רע להכניס לשם בתור התחלה כמה בדים שמזמינים ליטוף. בראשי מיטה שאני מעצבת אני אוהבת לעשות שימוש בקטיפה או בקורדרוי, ודי לחכימא ברמיזא.
בשנים האחרונות יש גם כמה חומרים ש"מתחפשים". טקסטיל שנראה כמו אבן, עץ שמתנהג כמו טקסטיל: הפיכת חומר קשה לחומר רך ונשפך הוא חלק מניסוי שהחלה המעצבת הגרמניה אליסה סטרוזיק עם טקסטילים מעץ - המון משולשים קטנים שיוצרים שטיחים ושמיכות מחומר שהוא בכלל קשה:
(עוד על חומרים שמתנהגים שונה ממה שמצפים מהם, אפשר לקרוא בכתבה "חילוף חומרים ")
גם כיסויי הקירות מציעים לנו "לחמם" את האווירה. טפטים רבים משחקים בטקסטורות שונות, כמו שכבת קטיפה על גבי נייר, או משחקים של מבריק ולא מבריק. לא סתם האינסטינקט שלנו, כשאנחנו רואים טפט יפה, הוא ללטף אותו. הוא נעים יותר מקיר, וכמובן גם חם יותר.
בעוד שאנחנו מתארים ב"חום וקור" סגנונות שנובעים ממגע, את הדוגמאות אנחנו מתארים באסוציאציות של שמיעה: יותר מדי דוגמאות בחלל אחד ייצרו חדר "רועש" מדי, ואילו מיעוט דוגמאות וחומרים ייצרו "שקט". גם כאן אפשר לשאוף לעומס מכוון (כמו בצירוף הצבעים והדוגמאות של הקולקציה של מתיו וויליאמסון לאוזבורן אנד ליטל), אבל בדרך כלל נשאף לאיזון. שילובים פופולריים בזמן האחרון הם של חומרים טבעיים, מחוספסים יותר בגימור (כמו עץ גושני ישן או קירות בטון לא מוחלקים), עם חומרים מעובדים כמו מתכת, בטון מוחלק ומשטחי צבע (שלייפלק) מבריקים. שילוב נכון ייצור חלל מתוחכם שאינו קר ומנוכר.
תכונה נוספת שתהפוך חלל למזמין יותר היא רכות לעומת קושי. כשאתם בוחרים רהיטים לבית, חשבו מה אתם רוצים שהחדר "ישדר", לפי מידת הרכות של הרהיטים. אם בחרתם ספה קשה יחסית, תוכלו לאזן אותה עם רהיט רך יותר שמציע חלופה חמימה יותר לישיבה. כל צורת הישיבה שלנו תשתנה, וגם אנחנו נהפוך לרכים או נוקשים יותר כשאנו נמצאים באותו חדר, בהתאמה לרהיטים ולשפת הגוף שמכתיבים הרהיטים שלנו. אם בחרנו בכורסה או בספה קשים יחסית (כמעט תמיד אפשר להזמין מילוי מעט שונה לכריות של המושב או למשענת של הספה), נוכל "לחמם" את החדר בעזרת שטיח שעיר וצמרירי.
אז אחרי ששאלתם את עצמכם אם משהו יפה בעיניכם, בדקו שהוא גם נוח ונעים. כשאתם מחפשים ספה - השתרעו עליה. כשאתם מחפשים כסאות - שבו עליהם: אם הם לא נוחים לכם או לא מתאימים לסוג הישיבה שאתם רוצים - אל תקנו אותם, גם אם ככה בדיוק נראתה הפנטזיה שלכם. בפנטזיה שלכם אין כאבי גב.
עוד מטאפורה שחוקה גורסת שכהה הוא חם ובהיר הוא קר (מישהו אמר תימניה/פולניה?). גם זה נכון מבחינת החזרת האור של הצבעים: מכונית שחורה תמיד תהיה חמה יותר מלבנה, ואכן חלל כהה יצור תחושה חמימה יותר מחלל בהיר. אבל בית שכולו לבן, אם ישכיל לשלב חומרים חמים וכהים (כמו בתמונה), לא יהיה קר בכלל.
אז לא רק מראה עיניים - לכו גם עם תחושת בטן!
