"לכל ירושלמי זכורה התמונה של מתחם בית החולים למצורעים: מקום שמוקף בגדר גבוהה ושער סגור, שאגדות אורבניות סופרו עליו, ושאף אחד לא נכנס אליו פנימה", מספר מתכנן הערים רן וולף, שניהל את פרויקט שיקומו של המבנה המרתיע והפיכתו למרכז עיצוב, מדיה וטכנולוגיה עכשווי. המתחם המחודש, שנמצא כעת בהליכי שיפוץ סופיים, ייפתח למבקרים במסגרת אירועי "בתים מבפנים" בבירה, בסוף השבוע הקרוב .

 

 

 

בית החולים למצורעים נחנך ב-1887 בשכונת טלביה, במגרש שיימצא לימים בין הרחובות דובנוב, כ"ט בנובמבר וגדליה אלון, באזור שבו יוקמו תיאטרון ירושלים, משכן הנשיא ושלל הווילות הענקיות שמקיפות אותם. את סיפורו של הבניין, שתיכנן האדריכל האגדי קונרד שיק, מגולל האדריכל והחוקר הירושלמי דוד קרויאנקר, שערך את תיק התיעוד לאתר ואף היה מעורב בכמה ניסיונות לשקמו לאורך השנים. המתחם נראה כיום כחלק בלתי נפרד מרקמת השכונה, אך קרויאנקר מדגיש שמיקומו המקורי נבחר בגלל ריחוקו מהבתים הקיימים אז, שהרי מדובר במצורעים. קירות האבן העבים (3,169 מטרים רבועים שטחו של המתחם, וכשמחסירים את הקירות נותרים רק 2,375 מ"ר) החרישו בהצלחה את המתרחש בתוך המוסד הסגור.

 

עכשיו שקט כאן. מיטה בבית החולים (צילום: איל תגר)
עכשיו שקט כאן. מיטה בבית החולים (צילום: איל תגר)

 

החללים המרשימים, שמקיפים חצר פנימית גדולה, מונחים על שטח ירוק בן 7.5 דונמים. ברחבי הבוסתן שבקדמת המבנה שרדו עצים ותיקים רבים - אורנים, ברושים, חרובים, שקדים, תמרים, תאנים, רימונים וזיתים – ורק ארז הלבנון לא שרד ונגדע לפני כמה שנים; שלט קטן מנציח אותו. זה היה משק אוטרקי, ובארות המים בגינה מעידות על העבודה החקלאית שבה עסקו החולים כחלק מתוכנית הריפוי והעיסוק שנועדה להם.

 

במרכז הגן שביל כורכר המוביל לבניין המרכזי, שתוכנן לאכלס 60 חולים. גובהו שתי קומות, והוא כולל גם עליית גג וקומת מרתף. חזיתו הקדמית ייצוגית, עם גמלון מסוגנן עשוי עץ, כשמעל לכניסה חקוקות באבן המלים "jesus hilfe" (בעזרת ישו). אגפים נוספים במבנה הם בית הרופא (שישמש כבית קפה), בניין חדרי הבידוד ומגדלי השירותים הדרומי והצפוני.

 

בית החולים, שעבר מידיים גרמניות לידיים בריטיות, נמסר ב-1950 לידי הקרן הקיימת לישראל. רק אז הוענק לו השם "הנסן", על שם הרופא גרהרד הנסן, שגילה ב-1879 את החיידק שגורם לצרעת. המוסד פעל עד שנת 2000, אז הועברו ממנו קומץ החולים האחרונים. האחות הראשית של בית החולים מאז 1988, רות וכסלר, אצרה תערוכה היסטורית של המקום ופתחה אותו לציבור הרחב כבר ב-2009. בתערוכה מוצגים רהיטים מקוריים, כלי טיפול רפואיים, מיטת ניתוחים, שחזור מלא של בית החולים וגם צילומים מסמרי שיער של חולי צרעת.

 

החזית. כתובת ''בעזרת ישו' מתנוססת מעליה (צילום: איל תגר)
החזית. כתובת ''בעזרת ישו' מתנוססת מעליה (צילום: איל תגר)

 

אולמרט נכשל, נתניהו הצליח

 

לדברי קרויאנקר, בשלושת העשורים האחרונים הוכנו תוכניות לשיקום ולשימור המתחם. בשנות ה-80 הוא עצמו תיכנן להסב את בית החולים לאכסניית אמנים שמגיעים מחוץ לירושלים, אך סירובם של תורמים לשאת בשיקום הממושך סיכל את יישום התוכנית; ב-1996 פנה ראש העירייה אהוד אולמרט למיליארדר שאול אייזנברג, כדי שיממן הצעה נוספת של קרויאנקר, מפוארת מקודמתה. הרעיון נגנז עם מותו של אייזנברג; ב-1997 יזמה הרשות לפיתוח ירושלים תוכנית להסבת הבניין למלון נוסטלגי, ברוח "אמריקן קולוני". קרויאנקר עמל על התכנון יחד עם האדריכל דן פיקר, והשניים הציעו להוסיף מבנה בקרחת יער האורנים שממזרח למתחם, אך גם תוכנית זו ירדה מן הפרק.

 

בתחילת 2009 פנה ראש העירייה הנוכחי, ניר ברקת, לראש הממשלה, בנימין נתניהו, בבקשה להעביר את המתחם לבעלותה של העירייה כדי שישמש את הציבור; ביום ירושלים אותה שנה הכריז נתניהו על העברת הבעלות, והרשות לפיתוח ירושלים הופקדה על הביצוע. המתחם יועד במקור לצרכים רפואיים, אך המשנה למנכ"ל הרשות, ענת צור, מסבירה שסעיף בתוכנית בניין העיר מאפשר להשמיש את המתחם לצרכי תרבות. כך התאפשר להגשים את הפרויקט בהליך מזורז, בסכום של כ-10 מיליון שקלים מתקציבי משרד ראש הממשלה, ירושלים והתפוצות, ועיריית ירושלים. אדריכל השימור בפועל היה נחום מלצר.

 

שיפוץ, לא פיחלוץ

 

"חיפשנו פעילות שתנצל את האדריכלות של המקום, שגם תשבור את הקדרות שלו ושגם לא תתחרה בשום מוסד בעיר", מסביר וולף בסיור שערכנו במתחם. לאחר ההחלטה על הגדרת הייעוד (מקום של עיצוב, מדיה וטכנולוגיה), החלו לחפש גופים שייכנסו לכאן ושיוכלו לייצר סינרגיה ביניהם. תלמידי התואר השני לעיצוב וטכנולוגיה מבצלאל כבר כאן: הם ילמדו פה וגם יציגו שש תערוכות מדי שנה. בשעות אחרות של היממה, החללים ישמשו את תושבי העיר: אולם קולנוע בן 55 מושבים, סדנת אנימציה, סאונד ווידאו, ומעבדת פאב-לאב בשיתוף MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס). במעבדה יופעלו מדפסות תלת-ממד וכרסמות, שישרתו הן את תלמידי בצלאל והן את הקהל הרחב. בקומת המרתף תפעל קבוצת "סלמנקה", שתציג ארבע תערוכות במהלך השנה. רצפת עליית הגג, שתשמש לפעילויות מתחלפות, שוקמה וחוזקה, והיא תאויש כאשר יסתיים שיפוצה בשנה הבאה.

 

בניגוד למבנים לשימור שהוחזרו למצבם המקורי ונראים כפוחלצים, נראה שהמקום לא מזיע ממאמץ-יתר. "איפה שיכולנו לא נגענו, הכול סודר ותוקן באופן הכי עדין שיש", אומר וולף, שתיכנן את מתחמי התחנה בתל אביב ובירושלים. "לא פירקנו אבנים והרכבנו מחדש, ולא חידשנו את ה'כוחלה' (צמנט) בין האבנים. צריך לפעמים להשאיר את ה'חלודה' שמראה את השנים שעברו על הבניין". המעט שנוסף הוא גופי תאורה עדינים וקיר אקוסטי, אלמנטי תצוגה וריהוט. האריחים, המעקות, הדלתות, הנמכת העץ הירקרקה ורעפי החימר – כולם נשמרו או שוחזרו.

 

המייל התרבותי

 

צור אומרת שחידוש מתחם הנסן הוא חלק ממהלך התחדשות עירונית בתחום התרבות והפנאי, לצד מתחם התחנה ופארק המסילה הסמוכים. "אנחנו רוצים אוכלוסייה צעירה ויצרנית בעיר, כזו שצורכת תרבות ומעוניינת בבילויים", היא אומרת. "אחרי התלבטויות, אם להפוך את בית המצורעים למתחם ספא או מלון, חיפשנו פרוגרמה שתהפוך למגנט לתושבי העיר, לתיירים ישראלים ולתיירים מחו"ל. התערוכות ייפתחו ללא תמורה וימשכו, אנחנו מאמינים, קהל רב".

 

הרשות לפיתוח ירושלים מתכננת, בשיתוף אדריכל העיר, לחבר את כל נקודות הציון החדשות בעיר במסגרת מה שצור מכנה "המייל התרבותי". לדבריה, "המרחב כולו ישולט וימותג, כך שהמבקרים יבינו שהם נמצאים במרחב אחד, שאפשר ללכת לאורכו ברגל".

 

עוד בבתים מבפנים:

>> מנהרת הזמן: מה נחשף מתחת לקישלה, סמוך למגדל דוד

>> איך נשמעת דירה מוזיקלית? ג'ז, קלאסי ועוד ועוד