כמו כל דבר שקורה בלונדון, גם פסטיבל העיצוב שהתקיים בה בחודש שעבר נחגג בגדול ובשיא הרצינות. מה שהתחיל כשבוע עיצוב הפך לפסטיבל שנמשך מעבר והתפרש בכל רחבי העיר, עם מבחר כמעט אין סופי ומדריך שמן שאותו חילקו לכל מי שהתעניין.
מה לא היה שם, מי לא השתתף? ממוזיאונים וגלריות ועד חנויות ששמות שלט בכניסה והופכות לחלק מהפסטיבל, מתצוגות מסחריות ועד הרצאות ודיונים אקדמיים על מהות וקונספט. אין סיכוי לראות ולהשתתף בהכל – פשוט כי אי אפשר להיות ביותר ממקום אחד באותו הזמן. כל אחד בוחר לעצמו את רשימת המועדפים שלו, והחוויה הופכת לאישית וייחודית.
בשבילי תשעת ימי הביקור בלונדון היו חוויה מרתקת של עיצוב עכשווי במיטבו. למרות שלא מצאתי בשורות חדשניות או פורצות דרך נהניתי מכל רגע. ראיתי המשך למגמות קיימות, נחשפתי לרעיונות מעניינים וחזרתי הביתה עם רשימה ארוכה של דברים לעשות בביקור הבא בעיר. הנה כמה רשמים ומסקנות, ובעיקר תמונות – שהרי תמונה, במקרה הזה, חזקה מאלף מלים.
נדמה שרהיטים בסגנון רטרו פופולריים מתמיד, עם הרבה פריטים מודולריים וקומפקטיים, שמתאימים לחללים קטנים ועירוניים. למשל, קו רהיטים לחדר השינה, שעשויים מבד מתוח על מסגרת מתכת, בעיצוב Meike Harde הגרמנייה:
שולחן מודולרי וצבעוני שעשוי משושים-משושים, של Robert Skoczylas, מעצב פולני שחי ועובד באנגליה:
מתלה רב שימושי להרכבה עצמית, שאפשר לשנות בהתאם לצרכים, בעיצוב Ryan Harc:
מטבח בקווים מעוגלים של חברת deVOL, שמשלב סגנון כפרי ורטרו:
מערכת ריהוט מודולרית מרשת מתכת, של Bowles & Bowles:
אם יש חומר שבלט השנה יותר מכל חומר אחר, הרי זו המתכת – כל מתכת, בכל גימור ובכל צורה. למשל, אהיל של חברת Delightfull, כזה שבא לנשוף בו:
כוננית מעץ עם מתכת של Kate Noakes, בהשראת כלי אוכל מתכתיים:
ספסל של Philip Watts, האיש שיצר את המדרגות הבלתי נשכחות האלה, שנראות כמו כלוב הצלעות האנושי:
כורסה ושז-לונג קונספטואליים בהשראת המוח האנושי, שבנה מברגים ואומים Takes Fujita, איש מחשבים יפני שגם מעצב:
צלחת בעיצוב חדש עם סכו"ם בסגנון ישן, של Victoria Delany:
נמשכת המגמה המבורכת של משחקים עם נפח ועיצוב תלת ממדי, בכל חומר ובעיקר בחיפויים. למשל, אריחי תלת ממד מבטון של KAZA:
אריחים בטקסטורות שונות של סריגה – דוגמה מצוינת למעבר של קונספט מחומר אחד לשני – בעיצוב Candida Wigan:
תלת ממד שמגיע מסין ומכניס מסורת לאריח:
שטיחים תלת ממדיים של Top Floor:
כמו בכל אירוע גדול, גם כאן היו עיצובים שמשכו לי את העין ואת הלב. גם אם אפשר להגדיר ולקטלג אותם בתוך מגמה כזו או אחרת, בעיני עדיף להשאירם חפים מכל הכללה. למשל, שולחן שעיצב Alex Petunin מסן פטרבורג שברוסיה:
כוננית פורטוגזית מעץ מכופף, של חברת Picchio:
אהיל זכוכית עם נורות לד וביצי קרמיקה של V&C Design:
כלי הגשה מפורצלן עם נושאים חדשים על צורות ישנות, של Melody Rose:
פסנתר שקוף של חברת 1066Pianos:
כיסא שעומד יפה ברוח, בעיצוב VM Design:
כלים משיש בשחור-לבן, של חברת השיש והאבן הבינלאומית Lapicida:
ואי אפשר בלי שנדלייר קלאסית, אבל הפעם בגרסה מוקטנת, של Mine Hear, חברה שמעצבת עם הרבה חוש הומור בריטי ומשתמשת באייקונים אנגליים:
מספר עצום של דוכנים במתחמי התצוגה השונים משכו את העין דווקא בזכות עיצוב הדוכן. למשל, Front הציגו קולקציה חדשה של שטיחים בהשראת עיצוב רוסי-מסורתי (וכמובן נתנו לה את השם "מרוסיה באהבה") בביתן קטן שהפכו לגדול בזכות טריק פשוט – הם ציפו את התקרה הנמוכה במראה:
Ruckstuhl, חברת השטיחים השווייצית הוותיקה שהוקמה במאה ה-19, בחרה להציג דוגמיות במכונה לחטיפים:
צמידים של חברת De Galluchat, שמיצרת אביזרים יוקרתיים מעור, הוצגו בצורה דרמטית על קיר שחור עם גריד שנמתח מכבלי מתכת ותאורה:
גם גלריות, אולמות תצוגה של יצרנים וחנויות לעיצוב שמשו אכסניה למיצגים. למשל, גלריה Greek Street19 לבשה חג בזכות יריעות ניילון צבעוניות:
והציגה תערוכה בשם "ארץ הפלאות", שהורכבה מאוסף עבודות על הגבול שבין אמנות לעיצוב, כמו כמו מנורות קרמיקה בצורת רובוטים של Matias Liimatainen:
וכלי חרס של Christina Schou Christensen:
בית העיצוב Established & Sons אירח מיצג של Faye Toogood, שהורכב מ-160 מנורות ניאון שנשלטו דרך מרכזייה של מתגים אנלוגיים, שממנה יצאו כבלים חשופים (באחת התמונות הגדולות למעלה).
Habitat הציגה תערוכה של 16 מעצבים אפריקאים, עם עבודות עכשוויות והשפעות מסורתיות:
בתערוכה המסחרית המרכזית של הפסטיבל, "100% Design" , כיכב שולחן שעיצב Atmos Studio בדמות פני השטח של כדור הארץ.
מסביב לשולחן 80 מקומות ישיבה והוא נודד בין תערוכות וירידים. אם בא לכם, הוא גם עומד למכירה.
מוזיאון ויקטוריה ואלברט, שהיה מוקד הפסטיבל, הציע פעילות לאורך כל היום, יחד עם מיצגים מיוחדים. בחצר ריחפו רקדניות עם כנפיים, שנראו מצוין על רקע הבניין (באחת התמונות הגדולות למעלה) וליד מוצגים קבועים של המוזיאון הוצבו משקפות וזכוכיות מגדלת, כדי לאפשר למבקרים לבחון מקרוב את סוגיית ה"אלוהים נמצא בפרטים הקטנים":
החגיגה עסקה במה שקורה כאן ועכשיו. ומה לגבי העתיד? קודם כל, נראה שהפנינים חוזרות לאופנה ובגדול: מוזיאון ויקטוריה ואלברט פתח תערוכת פנינים, שמציגה את המיטב של עיצוב בפנינים במשך הדורות. לעתיד הרחוק יותר הקדיש המוזיאון יום שלם של הרצאות, למשל על אמנות עם חומרי מאכל (בעיקר סוכר) ומזון שמשנה את צורתו בצלחת ובפה. הסרטון הוא עבודת אמנות שמבוססת על מחקרים מדעיים:
Living Food by Minsu Kim from Dezeen on Vimeo.
נסיים בקצת מחשבות על עתיד העיצוב הדיגיטלי, והמקום שלו בחיי היום יום שלנו:
Connecting from Bassett & Partners on Vimeo.
>> לבתים מעניינים מכל העולם לחצו כאן