וילה עם גג רעפים שמוקפת בדשא – כך התרגלנו לדמיין את הבתים בהתנחלויות בשטחים. נדמה שהיתרונות של החיים העירוניים מחלחלים לתכנון המקובע של ההתנחלויות, גם אם מדובר בטיפות ראשונות של שינוי: בחול המועד סוכות נחנכה בהר ברכה, הצמודה לשכם, שכונת "עלי עין" שנפרדת מרעיון הווילות ומציגה שאיפה להפוך את ההתנחלות המבודדת ליישוב עירוני.

 

עוד התנחלויות בערוץ האדריכלות של Xnet:

 

"אנחנו רוצים להיות מעלה אדומים. כשאתה בונה לגובה אתה יכול לתת יותר שירותים, תחבורה ציבורית משופרת, יותר גני ילדים ובתי ספר", מסביר יעקב וינברגר, מנהל ישיבת הר ברכה ומנהל הפרויקט, את פשר ההחלטה לנסות בנייני מגורים משותפים בהתנחלות. "נכנסנו למגמה עירונית אחרי שלפני כמה שנים עברנו לבניית מגורים דו-משפחתיים", הוא מספר, "אחר כך המשכנו למבנים מדורגים של ארבע משפחות בדונם קרקע, ועכשיו בשכונה החדשה אנחנו עם 16 משפחות בדונם".

 

בנייה לגובה מתאימה לרעיון הפוליטי?

 

החזון להיות "עיר" רחוק מהגשמתו: הבנייה לגובה, שעליה מדבר וינברגר, מסתכמת בשלב הנוכחי בבתים בני שלוש עד ארבע קומות בלבד; ואולם, המהלך הוא מהותי ומצביע על שינוי תפישה. אמנם, לא מדובר בתקדים: קריית ארבע, שהוקמה ב-1972 (תקופת ממשלת גולדה מאיר), תוכננה כיישוב עירוני והתבססה על מבנים משותפים בני ארבע קומות. אלא שמדובר ביוצא מן הכלל: מגמת הבנייה לגובה נקברה לטובת תפיסת שטח גדול ככל האפשר באמצעות בנייה נמוכה, וגם כדי לפתות ישראלים להצטרף ליישובים שמחוץ לקונסנזוס בעזרת וילות נאות.

 

עבודה אין כאן. הר ברכה (צילום: מיכאל יעקובסון)
עבודה אין כאן. הר ברכה (צילום: מיכאל יעקובסון)

 

ההחלטה לבנות לגובה אינה שייכת רק למתנחלים, אלא גם לפלסטינים ביהודה ושומרון: שכם טיפסה מזמן לגובה, ובעשור הקודם נבנו בה עשרות מגדלי מגורים המתנשאים לגובה של 14 ואף 20 קומות. הדוגמה המובהקת ביותר לשינוי היא העיר החדשה רוואבי, המוקמת מצפון לרמאללה. ברוואבי, להבדיל מיישובים פלסטיניים אחרים, הבינוי כולו מתבסס על בנייה לגובה, ובדומה לדיירים החדשים בהר ברכה, גם ברוואבי ייאלצו הדיירים ללמוד מהו ועד בית, מהו שטח משותף, וכיצד חיים בשכנות תחת קורת גג אחת ובבניין אחד.

 

דיור בשכירות לזוגות צעירים: כאן זה קורה

 

וינברגר מסביר שההחלטה לצופף את השכונה נובעת גם ממשאב השטח המוגבל, אך מדגיש שלא זו הסיבה העיקרית. לבד מהשיקול העירוני והקרקעי, הוא מציב את השיקול החברתי-כלכלי כמרכזי בשינוי תפישת התכנון: "הדגם ההיסטורי של יישובים קהילתיים הוא של גרעין שמאכלס תחילה מבנים זמניים ואז עוברים למבני קבע, כשלא קיים שלב ביניים של דירות לשכירות. כשבונים פרויקט חדש, השיווק פונה למשפחות מבוססות שיכולות להרשות לעצמן לרכוש דירה חדשה. אנחנו רצינו למשוך זוגות צעירים ולכן יזמנו את השכונה החדשה, שכוללת דירות קטנות שמאפשרות לזוג לגור במחיר נורמלי". לדבריו, דמי השכירות עומדים על 1,000 שקלים בלבד לחודש – סכום נוח מאוד לזוג צעיר שבוחר להתחיל את דרכו המשותפת ביישוב נידח ומרוחק ממקורות תעסוקה.

 

איפה הווילה? הר ברכה (צילום: מיכאל יעקובסון)
איפה הווילה? הר ברכה (צילום: מיכאל יעקובסון)

 

למרות הריחוק, נראה כי הר ברכה הצליחה להקדים את תל אביב במימוש הרעיון של דיור בשכירות לזוגות צעירים. בניגוד להתנחלויות שמפעילות ועדות קבלה כדי לסנן מצטרפים לא רצויים, כאן מופעלת "ועדת קליטה" שמטרתה הפוכה: למשוך תושבים חדשים. כך גם מבקש היישוב בן ה-30 לשמור על שכבת גיל צעירה ולמנוע את הזדקנותו. המדיניות נושאת פרי, ובשמונה השנים האחרונות מובילה הר ברכה בילודה (כ-100 תינוקות מדי שנה) ובקליטת משפחות במועצה האזורית שומרון.

הרצון ליצור סביבת מגורים צפופה יותר אינו מבטיח שהר ברכה תשתחרר ממעמדה כיישוב שינה נטול מקומות עבודה. בניגוד ליישובים הפלסטיניים, שחלקם אף קטן מהר ברכה, שמצוידים ברחוב עמוס חנויות ושירותים שונים, הר ברכה - כמו כל ההתנחלויות – היא יישוב נידח עם מכולת, שהתושבים שלו מוכנים להקדיש שעות רבות לנסיעה בכבישים (או לעסוק בהוראה בהתנחלויות השכנות).

 

השכונה הבאה כבר בדרך

 

"עלי עין" כוללת 60 דירות בחמישה בנייני מגורים. בכל בניין שלוש קומות, ארבע דירות בקומה, 50 מ"ר כל דירה. הן קטנות בגלל ייעודן: כולן מיועדות לשכירות של זוגות צעירים, שבהן אבי המשפחה משלב לימודים בישיבה המקומית עם לימודים אקדמיים, בעיקר באוניברסיטת אריאל או בר אילן ("תוכנית שילובים"). ישיבת הר ברכה, הפועלת כאן מאז 1993, היא שיזמה את הפרויקט וניהלה אותו ללא התערבות של חברות בנייה חיצוניות, במטרה לצמצם עלויות.

בשכונה הזו יוצעו למכירה 48 דירות גדולות בנות 130 מ"ר במחיר של 600 עד 650 אלף שקלים, העתידות להתאכלס בקיץ הבא

 

60 המשפחות, שחלקן כבר מאכלס את הבתים החדשים, מצטרפות ל-302 המשפחות המתגוררות בהר ברכה. שעה שחלק מהמבנים עדיין מצוי בשלבי פיתוח מתקדמים, צומחת מעברו השני של הכביש שכונה נוספת, שמציעה חידוש אחד לפחות: מעליות. בשכונה הזו יוצעו למכירה 48 דירות גדולות בנות 130 מ"ר במחיר של 600 עד 650 אלף שקלים, העתידות להתאכלס בקיץ הבא. בינתיים, בדירות הראשונות שהתאכלסו ב"עלי עין", נקלטו תושבים שעקרו לכאן ממקומות כמו רעננה, מבשרת ציון, בת ים, בית שאן, בית שמש, מעלה אפרים ושילה.

 

אדריכלות שמרנית ומקובעת

 

מעלה אדומים היא אולי המודל לחיקוי של מנהל הפרויקט, אך אותה תיכננו אדריכלים מנוסים שניסו ליצור סביבות מגורים חדשניות, ואילו כאן בחרו באדריכל אלמוני, יעקב חבר (47), שעיקר פעילותו בהתנחלויות (כגון תכנון פנימיות לאולפנת צביה בכוכב יעקב ותוכנית מתאר מקומית לגבעת הראל). דגם מגורים חדשני אין כאן, והבניינים מסתפקים בחיפוי "אבן ירושלמית" צפוי, כמו שאר מבני הישיבה הסמוכה.

 

"את השכונה תיכננתי כמו גל נוסף במבנה הכללי שקיים באזור", מסביר חבר. "הגל הראשון הוא בניין הישיבה ובניין חדר האוכל שנמצא בנקודה הגבוהה והמרכזית בסביבה, משם יורדים לגל השני שבו מצויים מגורי תלמידי הישיבה, והגל השלישי הוא השכונה המיועדת לזוגות צעירים שגם הם חלק מהישיבה". הגל הרביעי והאחרון הוא גינה מרכזית שנמצאת בפיתוח, ושנעטפת בבתי השכונה החדשה המאורגנים סביבה בחצי גורן. הדופן השנייה של הגינה תורכב ממוסדות חינוך (מעון וגן ילדים, הראשון עדיין בתכנון והשני בשלב היסודות).

 

"עלי עין" היא המשך רציף למפעל ההתנחלויות שהשיקו אנשי "גוש אמונים" באמצע שנות ה-70, מפעל שהצליח לפרוץ מסגרות ולרשת את לפיד החלוציות וההתיישבות היהודית המתחדשת. ואולם, במבט לאחור, הוא לא השכיל ללמוד מהחלוצים שקדמו לו - מייסדי המושבות, הקיבוצים והערים העבריות החדשות – שלא הסתפקו בבניית יישובים אלא יצקו להם בהיבט הפיזי ערכים חדשניים. בהתנחלויות לא השכילו להמציא מודל מגורים חדש: המודל ההתנחלותי הוא ההיפך מצניעות, מפשטות ומחסכנות - בתים צמודי קרקע מוקפים גינות, זוללי תשתיות ומשאבים. הבנייה לגובה יכולה אולי לתקן חלק מהמשגים התכנוניים-ערכיים, אך נראה שהפתרון שנמצא בהר ברכה כמו בהתנחלויות אחרות הוא פשטני וממחזר רעיונות ישנים. למתנחלים עצמם, על כל פנים, מדובר בחידוש מרענן.