הדפסה
לכתבה באתר
כמקור השראה שהשפיע על דרכו, נוקב המעצב והמרצה דב גנשרוא
דווקא בשמו של הפסל הבריטי ריצ'רד דיקון,
יליד 1949. הוא לא זוכר בדיוק מתי ראה לראשונה את עבודותיו: "הוא נכנס לי לתודעה כשהתחלתי ללמוד עיצוב, הייתי בערך בן 18. אני מעריך שראיתי דברים שלו בתערוכה במוזיאון. אני זוכר פסלים ציבוריים שלו בטורונטו, ובמשך השנים קניתי גם ספר מאוד יפה שלו, מאלה שחשובים לי.
"אני מסתכל על העבודות שלו, שאותן אני גם מראה לסטודנטים שלי בבצלאל, בעיניים של מעצב שמסתכל על חפצים. הביוגרפיה של האמן והקונטקסט מנוטרלים אצלי. אני מסתכל על החומר ועל הקומפוזיציות ועל הטכנולוגיה, על האופן שבו הוא הוליד צורה. דיקון יוצר מערכות: פרט שמשכפל את עצמו ויוצר מארג כללי, נפח חדש, כמו לבנה שמתפתחת לקיר או למבנה. שכפול עם תפרים שיוצר מאסות חדשות.
"בהרבה מהעבודות שלו התפרים בולטים: עבודות מתכת עם תפרי ריתוך. עץ עם דבק אדום. התפר הוא חלק מהעבודה. מה שבדרך כלל מנסים להעלים ממונף פה לצורך העיצוב. לרבות מעבודות העץ שלו הוא מחזיר צורה אורגנית בזה שהוא מעוות אותן בכל מיני צורות. הן כמו מתפתחות בחלל.
"אני זוכר את עצמי, בגיל 18, מודע לכך שאני צריך ללמוד ולהבין יותר טוב איך העולם מסביבי בנוי. למשש ולהבין איך הרגל של השולחן נפגשת עם השולחן. בעבודות של דיקון הקרביים בחוץ. רואים את הטכניקות. זה לא כמו בקבוצות "אלכימיה" או "ממפיס" האיטלקיות, ששם לך תדע מה קורה מתחת לשכבות הפורמייקה, ששם העבודות לא חושפות איך החפץ נעשה. פה הדברים היו בחוץ. זה חלק מחינוך של מעצב – להבין ולדעת מה אפשר לעשות עם טכנולוגיה וחומר. ברגע שאתה מבין אתה יכול לפתח עשייה חדשה, אחרת, עשייה 'שלך'.
"יש פרויקטים שעמי ואני עשינו, שיש בהם אותו סוג של הגיון. כמו העבודה עם הדיקט הגמיש: חומר שאנחנו רגילים לקבל אותו כקשיח, ואפשר, בלי טכנולוגיה נוספת, לעוות אותו ולשחק איתו. אתה שם אותו במסגרת ומקבל קומפוזיציה של קשתות שהחומר עורך בעצמו.
"היתה גם תערוכה שעשינו במוזיאון חיפה, שנקראה 'מיצב-מצב'. לקחנו תהליכים שעשינו עם חומרים וניסינו להגיע לא למצב של מוצר אלא למצב של זיכוך של רעיון חומרי".
לעבודות של המעצב הגרמני הצעיר מרקוס קייזר,
יליד 1983, התוודע גנשרוא באמצעות הרשת. קייזר צילם בכישרון רב שני סרטונים, שבהם הוא משתמש באנרגיית השמש ליצירת אובייקטים. למעשה, הוא יוצר דברים שיוצרים דברים – למשל, קערות שמודפסות בתלת-ממד מחול המדבר, ובעזרת מיקוד קרני השמש. גם הוא, כמו דיקן, חוקר את השאלה מה אפשר לעשות עם טכנולוגיה וחומר.
"קייזר הוא פרפורמר אדיר", אומר גנשרוא, "מאוד עכשווי. האופן שבו הוא אורז את הפרויקט שלו, למשל. יש לזה המון משמעות היום. מכיוון שהמדיה היא כמו שהיא – הכל זורם והנוכחות של הפרויקטים האלה היא בעיקר אינטרנטית – צריך שהם יהיו ארוזים היטב. הוא כמו במאי שמתזמר הצגה, והוא עושה זאת עם הרבה דיוק, תיעוד והומור".
אבל לא מדובר רק באריזה ובהפצה, לדבריו, אלא גם בנושאים: "קייזר נוגע בנושאי ליבה בעולם העיצוב היום: הדפסה תלת ממדית, הדמוקרטיזציה של הייצור, עיצוב בר קיימא, מודע לסביבה ולקהילה. חול ושמש, באזורים כמו המזרח התיכון, הם חומרי גלם שיש בשפע, ובזול. האם יום אחד יהיה אפשר להדפיס בעזרת הטכנולוגיה שמדגים קייזר מבנים מדבריים? אני רוצה להאמין שכן. זה פרויקט שדוחף את הגבול של ההיתכנות".
עוד ''כלי עבודה'' שהמציא קייזר:
>> תחנות בדרכם המשותפת של גנשרוא ועמי דרך, שנפטר במפתיע לפני שנה
>> מי המאסטר של אלכס פדואה, ואיך כבשו השעונים של ברנקו לוקיץ' את ליבו? הכתבה הראשונה בסדרה על השראה
