הרגע הכי מפתיע בראיון עם טיילור שילינג, כוכבת הסדרה "כתום זה השחור החדש", הגיע בערך באמצע שיחת הטלפון שלנו.

 

>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק

 

זה היה כשניסיתי לשאול אותה אם גם היא, כמו כמה ממבקרי הטלוויזיה, חושבת שיש בעיה באופן שבו מוצגות הדמויות היהודיות בסדרה: בן הזוג של דמותה, לארי, אביו ואמו, סטריאוטיפים שכמו יצאו מקריקטורה בניחוח אנטישמי (וזאת למרות, ואולי בגלל, שיוצרת הסדרה ג'נג'י קוהן היא יהודייה).

 

"האמת שקצת קשה לי לענות לך על השאלה הזאת", שמעתי את שילינג מתפתלת מהצד השני של הקו. "אני אפילו לא צפיתי בסדרה, אז אני ממש לא יודעת".

 

רגע, מה? לא צפית עדיין בסדרה שאת מככבת בה?

"לא, לא צפיתי בה".

 

באמת? איך זה קרה?

"פשוט לא צפיתי בה".

 

ואת לא סקרנית לדעת איך יצא?

"תוך כדי שאני עובדת על זה, זה לא ממש עוזר לי. אנחנו מצלמים עכשיו את העונה השנייה, ואני רוצה להיות במקום שבו הדמות שלי נמצאת כרגע. אצפה בה יום אחד, ככל הנראה כשנסיים את הצילומים".

 

כדאי לך, זו סדרה טובה.

"אני יודעת, אני מאוד גאה בה".

 

ובכן, מתברר שבּוּרוּת זה השחור החדש. בניגוד לגברת שילינג, אני רוצה לקוות שרובכם כבר סיימתם את העונה הראשונה והמעולה של "כתום", הסדרה מבית נטפליקס שזמינה לחלקכם בוי.או.די של HOT.

 

באמת, אי אפשר שלא ליהנות מסדרה על אמריקאית מפונקת בשם פייפר (שילינג), שמוצאת את עצמה נכנסת לקרקס ושמו כלא הנשים ליצ'פילד בגלל איזו העברת כספים קטנה שביצעה כשהיתה צעירה ומאוהבת באלכס, ברונית סמים סקסית שמגולמת על ידי לורה פריפון. כן, ההיא ששיחקה את דונה הג'ינג'ית ב"מופע שנות ה־70". בינינו, רובכם הייתם מבצעים כמה פשעים בשבילה.

 

"אני לא חושבת שהייתי מצליחה למכור סדרה על נשים לטיניות ושחורות וזקנות שיושבות בכלא", אמרה היוצרת קוהן באחד הראיונות שהעניקה לאחרונה. ואכן, הרבה יותר קל לעשות פיצ'ינג לסדרה על בלונדה מברוקלין שמנסה להסתדר מאחורי הסורגים בזמן שהארוס הבורגני שלה (ג'ייסון ביגס מ"אמריקן פאי") מחכה לה בחוץ, במיוחד כשמוסיפים לקלחת דמויות של אסירות צבעוניות, טקסטים שנונים ומלאים ברפרנסים וכמה רומנים לסביים לוהטים.

 

אבל בעיני שילינג, לסביות על המסך זה לא דבר כזה מרגש. "זו פשוט מערכת יחסים רומנטית מלאה תשוקה וכנות", היא עונה כשאני שואלת על הזוגיות המסעירה שלה ושל הלאברית אלכס.

 

כמה פעמים כבר שאלו אותך איך זה לנשק את לורה פריפון?

"האמת שלא שאלו אותי את זה כל כך הרבה. אני חושבת שהגענו למקום בתרבות שלנו שבו מערכת יחסים בין שתי נשים זה כבר לא כזה ביג דיל. זה די מדהים. אנשים נהיו קצת יותר מתוחכמים, והבינו שמערכות יחסים בין בני אדם, גם מערכות יחסים רומנטיות, מגיעות בצורות שונות. אני חושבת שזה מאוד מרגש לגלות שזה כבר לא כזה מרגש יותר".

 

אוקיי. אז מי מנשק יותר טוב, לורה או ג'ייסון ביגס?

"שניהם מדהימים".

 

השמועות ברשת הן שלורה תהיה רק כוכבת אורחת בעונה השנייה. זה נכון?

"האמת שאין לי מושג. אני יודעת שאני מאוד אוהבת לעבוד עם לורה, ואני מתרגשת לראות לאן הכותבים ייקחו את מערכת היחסים הזאת".

 

את מקבלת מכתבי מעריצים מנשים? את מרגישה שאת בדרך להפוך לאייקון לסבי?

"האמת שלא קיבלתי כל כך מכתבים ממעריצים, אז אני לא ממש יודעת מה התשובה לזה".

 

הדמות של פייפר צ'פמן - ששילינג מגלמת בכישרון גדול הרבה יותר מכישוריה כמרואיינת, זה בטוח - מבוססת על פייפר קרמן, שכתבה את הספר "כתום זה השחור החדש" שעליו מבוססת הסדרה. כחלק מהתחקיר שלה לפני הצילומים, נפגשה שילינג עם קרמן, כדי לשמוע ממנה קצת על חיי הכלא מלאי הפטריות במקלחת והמכורות לקראק שגונבות לך את הסדינים.

 

"להכיר את פייפר היה חלק נורא מגניב מכל החוויה הזאת", מספרת שילינג. "מעולם לא גילמתי דמות שהתבססה על מישהו שיכולתי לפגוש אותו. זה פשוט היה כזה טריפ. אני מגלמת דמות בדיונית, פייפר צ'פמן היא שונה מפייפר קרמן, אבל זה היה נהדר לשאול אותה שאלות".

 

מה למדת ממנה?

"דבר אחד שממש הפתיע אותי זה כמה החיים בכלא רועשים. כשדיברתי עם פייפר הבנתי שאין שום דבר שיספוג את הרעש בכלא, אז מאוד רועש שם כל הזמן, וגם פלטת הצבעים משעממת נורא. אין צבעים, כולם במדים והקירות אפורים או בגוון בז', וגם המצעים למיטה, אין שום צבע. דיברתי על זה עם פייפר והיא אמרה לי שצבע היה אחד הדברים שהיא הכי התגעגעה אליהם בעולם שבחוץ. זה משהו שבחיים לא הייתי חושבת עליו בעצמי".

 

ביקרתן גם בכלא אמיתי?

"אחרי שסיימנו לצלם את העונה הראשונה, פייפר האמיתית ואני הלכנו לבקר ברייקרס איילנד (כלא בניו יורק - ש.א). לעונה הראשונה העדפתי להיכנס עם הרפרנסים והמידע שבאמת היו לפייפר כשהיא נכנסה לכלא. היא היתה במקום שבו הכי קרוב שהיא הגיעה לכלא זה לקרוא עליו בספר. כשהתחלנו לצלם, זה המקום שרציתי להיות בו".

 

אם את היית הולכת לשנה בכלא, היית מתמודדת עם זה כמו פייפר?

"אני רוצה לחשוב שכן, אבל... זו באמת שאלה טובה, אני לא יודעת. אני רואה את עצמי כאדם שמתרגל למצבים מהר ומתאושש מהר, אז בטח הייתי מסתדרת איכשהו".

 

מי מהקאסט הכי מצחיקה על הסט?

"זה בלתי אפשרי לבחור, כי כולם כל כך מצחיקים ומוכשרים בצורה בלתי רגילה. כל הבנות תמיד מדברות, צועקות, צוחקות, רוקדות, עושות ראפ. אני מרגישה מאוד לבנה".

 

לא פלא שטיילור כל כך מאושרת. או כפי שהיא מתארת את זה: "אני מרגישה כל כך בת מזל כשאומרים לי כמה הסדרה שלנו מצוינת, שבכל פעם שאני שומעת את זה בא לי לשיר ולרקוד". היא נולדה בבוסטון והתחילה לשחק כבר כילדה, ורק עכשיו, בגיל 29, זה למעשה התפקיד הראשון שלה בפרויקט שבאמת מצליח וזוכה לביקורות משתפכות.

 

אם תציצו בעמוד שלה ב־IMDB, תגלו שהתפקיד הגדול הראשון שלה היה ב־2007 בסרט בשם "Dark Matter" עם מריל סטריפ, שיצא לאקרנים באיחור של שנה משום שעלילתו היתה דומה מדי לטבח באוניברסיטה בווירג'יניה, שהתרחש סמוך למועד יציאתו המקורי ("כל כך התרגשתי, 'ווהו, אני הולכת לשחק בסרט עם מריל סטריפ'", אמרה בראיון לאתר thedailybeast מבית "ניוזוויק", "ובסוף יצא שהעבודה הראשונה שלי היא הסרט היחיד של מריל סטריפ שנשאר על המדף").

 

וכאן חוסר המזל רק מתחיל: היא כיכבה בסדרת בית חולים בשם "Mercy" שבוטלה אחרי עונה אחת, בסרט "Atlas Shrugged: Part I" לפי ספרה של איין ראנד שזכה לביקורות איומות וכשל בקופות, ועד שכבר זכתה בתפקיד בהפקה מצליחה - אשתו של בן אפלק ב"ארגו" זוכה האוסקר - הדמות שלה קוצצה כמעט לחלוטין מהקאט הסופי של הסרט, ונשארו ממנה בקושי כמה שניות ("התפקיד היה הרבה יותר גדול בתסריט", סיפרה ל-thedailybeast, "נקווה שהיא תזכה לזמן מסך בתוספות של הדי.וי.די").

 

הג'וב היחיד שלה שזכה להכרה מסוימת היה בסרט "בר מזל", שבו גילמה את אהובתו של זאק אפרון.

 

"חשבתי שלעולם לא אעבוד שוב", אמרה שילינג. "זה מצב כזה שבו את לוקחת עבודות בגלל שאת כל כך צעירה וחדשה בעסק, ושואלת את עצמך אם בכלל תצליחי לשלם שכר דירה. מזל שאני לא במצב הזה יותר".

 

ועכשיו את סוף סוף מככבת בסדרה שכולם מתלהבים ממנה.

"נכון. זו סדרה שכולנו יכולים להזדהות איתה ברמה מסוימת, כי יש בה את האלמנט של להיות דג מחוץ למים, של להיות בסיטואציה כל כך מפחידה, שזה מפחיד רק לדמיין להיות בסיטואציה כזאת. הכל כל כך מחוץ לשליטה שלך. זה בהחלט מה שאני הכי מתחברת אליו".

 

הכי הזדהיתי עם הקטע שפייפר מבקשת מלארי לא לראות "מד מן" עד שהיא יוצאת מהכלא. זה בדיוק מה שאני הייתי אומרת במצב הזה.

"כן, לגמרי. ג'נג'י קוהאן וכל הכותבים מגישים כאן חומר כל כך עשיר ומלא בתובנות קטנות, מדויקות, לגבי איך בני אנוש באמת מתנהגים. זה כזה מרגש לעבוד עם חומרים כאלה, יש שם כל כך הרבה כנות. זה כל כך אמיתי".

 

זו ההזדמנות הגדולה שלך, אחרי הרבה פרויקטים פחות מוצלחים. מלחיץ קצת, לא?

"אני בעיקר מרגישה מאוד אסירת תודה על איפה שאני, ומאוד אסירת תודה על כל עבודה שהיתה לי עד כה, כי כל זה הוביל אותי למקום שבו אני נמצאת כרגע".

___________________________________________________________________________________________________________________________________________

 

 

עוד בפנאי פלוס: