אייריס זנדר מסנוורת אותי בחיוכה המושלם, בעודנו עוברים לפינת הישיבה המעוצבת השנייה בווילה שלה בכפר סבא. "לא אמכור את נשמתי וגופי בשביל פראדה ושאנל. בניגוד לנשים אחרות, אני לא צריכה זקן בן 90 שיממן אותי", היא מוסיפה שמן למדורה המטאפורית.

 

בעיני רוחי זנדר החליפה את שמלת הטניס הקטנטנה בבגדי עור שיקלו עליה את הריקוד השבטי סביב הלהבות, תוך שהיא משליכה לאש בובות וודו בדמות חברותיה המעושרות.

 

>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק

 

"אל תגיד חברות", היא מתזכרת, "הן לא חברות שלי. חברות שלי הן נשים שיכולות להכיל את ההצלחה שלי, את היופי שלי, את הכישרון שלי, את שמחת החיים שלי. מי ששונאות אותי הן נשים שמנות, ממורמרות, שלא מצליחות בעסקים ולא מצליחות בזוגיות. הן שונאות אותי".

 

"עוגה?", היא מנערת אותי בחיוך ומגישה לי יצירת אמנות עמוסת פירות ובצק קראנצ'י מתפצפץ שאספה מהקונדיטוריה השכונתית. "אחר כך אומרים שאני קמצנית", היא מרפררת לפעם הידועה לשמצה כשהבנות של "מעושרות 2" נחתו אצלה בסלון ועשו לה לינץ' בסגנון הנקניקיות של אתי דודאי.

 

"אני בשלנית מעולה!", זנדר מתפייטת, "אני אוהבת להאכיל ולארח. גדלתי עם מרוקאים, אמא שלי ממצרים ואבא שלי מעיראק, המאכלים שלמדתי מאמא כל כך טעימים, ממש ללקק את האצבעות, אני מארחת כמו שהרבה אנשים אחרים היו רוצים לארח, אני פותחת שולחן עם סירים, יינות ומה לא".

 

אז למה הגשת להן רק… מה הגשת להן בכלל?

"פינגר פוד! זה מה שההפקה רצתה. זאתי לא אוכלת כבד בלילה, וזו לא נוגעת בשומן ולא בבשר, אז ההפקה אמרה לי לשמור על זה פשוט. תראה, אני בכלל בניתי על זה שאארח יפה בטלוויזיה וכולם יראו איך אני יודעת לבשל. אבל ביקשו ממני להוציא רק פינגר פוד. ואז ניקול קמה לעשות חביתה".

 

גם זנדר עשתה חביתה. יותר נכון שתי ביצי עין עם ירקות וגבינה. עוד אני מורח גבינה הישר מהמכל על הקלי שהוגש לי, יכולתי לראות את מבטי האימה של זנדר חורכים אותי. מהחרדה שמא אמה הרוחנית והמנומסת, תמי לנצוט־ליבוביץ', תשלח עליי ברק מהאולימפוס ותשמיד אותי ואת נימוסי השולחן הבהמיים שלי, עברתי לנשנש ירקות. בפה סגור.

 

"אני מלקקת את הצלחת, אתה יכול גם!" זנדר מאשרת שאשרוד את הארוחה גם אם לא אניח מפית על הברכיים ומסכמת, "כולם עושים את זה, אבל אף אחד לא מודה".

 

בכלל, נראה שאייריס זנדר, 52 וחצי, לקחה על עצמה את העול להזכיר לעולם עוד כמה דברים שכולם עושים מבלי לדבר עליהם. "סקס למשל", היא מספרת בעליצות, "כולם עושים את זה, למה לא לדבר על זה?".

 

צודקת. את עושה הרבה סקס?

"כבר שנה אף אחד לא נגע בי. מאז אותה פעם שהייתי במרתון ברלין יומיים וביליתי עם הגרמני הזה, כלום".

 

אוקיי, אז איך יצאת חולת מין ששמחה שבעלה מת?

"התוכנית היתה ערוכה באופן כזה שלא רואים מה קדם לדברים שאמרתי. סיפרתי שבספורט משתחררים אנדורפינים למוח שגורמים למצב רוח מרומם. ואז משתחררות לי פנינים מהפה ואני עושה צחוקים. בטלוויזיה זה נשמע אחרת".

 

עוד דבר שנשמע אחרת בטלוויזיה היה כשאמרת על הקבר של גדעון ז"ל, "תודה ששחררת אותי".

"אני לא שמחה שבעלי מת. חיינו עם אהבה גדולה, היו בינינו יחסים נדירים, הרבה זוגות היו רוצים זוגיות כמו שהיתה לנו, עשינו הכל ביחד: צללנו, גם צלילות אקסטרים, התאמנו לטריאתלון, עשינו סקי, טיולים בחו"ל, טיולי מטיבי לכת ואפילו נסענו יחד למשחק של מנצ׳סטר יונייטד. כל הזמן ביחד. תמיד החברים של גדעון קינאו בו ואמרו שהנשים שלהם פדלאות ולא אוהבת את התחביבים שלהם".

 

ואז מה קרה?

"גדעון חלה לפני שלוש וחצי שנים בגיליאן ברה, מחלה שפגעה לו בגזע המוח. טיפלתי בו, דאגתי לו, לא זזתי מהמיטה שלו, כל הזמן ליטפתי, חיבקתי, נישקתי את כל גופו. שכבתי לידו במיטה בבית החולים, אירחתי את מאות המבקרים וכולם קיבלו ממני יחס מחבק ואוהב. ככה במשך כמה חודשים.

 

"כשגדעון הבריא הוא לא היה אותו בן אדם, הוא השתנה, הוא הזדקן מאד, הוא דיבר המון על זה שהוא ימות צעיר ושהוא לא רוצה להיות כמו אבא שלו שהפך לסיעודי וטופל על ידי המשפחה ועל ידי פיליפיני צמוד שהאכיל אותו, רחץ אותו, הלביש והחליף לו.

 

"גדעון אהב אותי מאוד ואת הילדים, רצה לראות אותנו שמחים ומאושרים. הוא נפטר בשנתו מדום לב מבלי לסבול ומבלי להיות נטל על אהוביו. מרוב שהוא דיבר איתנו על זה, חייתי בפחד יומיומי שהוא יהפוך לסיעודי. שיהיה ברור, אם חס וחלילה זה היה קורה, הייתי מטפלת בו במסירות ואהבה עד סוף ימי חיי.

 

"כשאמרתי שגדעון שחרר אותי זה בגלל שהוא השתנה אחרי המחלה, רצה לישון, לא רצה לצאת, הוא תמיד התנצל שהוא לא יוכל לבוא ולהיות שותף לרצון שלי ליהנות, לבלות ולטייל. הוא היה שולח אותי לצאת עם חברות, תמיד רצה לראות אותי צוחקת ונהנית. הוא הרגיש שאני בודדה ועצובה. במותו הוא בעיקר הציל את עצמו, הדבר האחרון שהוא רצה זה שיטפלו בו".

 

יש לך מחשבות על חתונה נוספת?

"הייתי נשואה 30 שנה לאותו בעל. היום, כשהמציאות זימנה לי להיות לבד ומכיוון שאני לא צריכה גבר שיפרנס אותי או יגדל את ילדיי, אני לא רוצה מערכת יחסים כובלת. רוצה לצאת עם מי שבא לי כל עוד טוב לי, כל עוד אני מאוהבת ויש לי תשוקה ואושר. אבל אני אומרת Never say never".

 

"אף אחת לא מצליחה בזכות עצמה"

 

לכאורה לא ממש ברור מדוע זנדר, קוסמטיקאית האלפיון, היתה צריכה את כל הבלגן הזה על הראש. "אני חולמת בגדול", היא מסבירה לי בין זינוקים על הספה כמו בת טיפש עשרה, "יש לי חלומות על עולם הזוהר מאז שאני קטנה. אני רוצה שחיי יהיו מלאי חוויות, לדעת שהעברתי אותם באומץ, בהנאה וריגושים. שביום מן הימים, כשאסתכל אחורה, לא ארגיש פספוס.

 

"כשהציעו לי להשתתף בתוכנית התלבטתי. התוכנית הראשונה היתה בזמן המחאה החברתית ויצרה אנטגוניזם, ולא רציתי לקחת חלק בזה כי לעולם לא אשוויץ בכסף או אנקר עיניים. אני לא שוכחת שיש אנשים שאין להם מה לאכול וכסף לקנות תרופות. גם ידעתי שאני שונה מהמשתתפות הקודמות".

 

ראית את העונה הקודמת?

"לא, אבל ראיתי פרק לפני שהתחלנו לצלם. ראיתי שם את טלי סיני־ריקליס. נו באמת, היא יוצאת עם גבר בן 89, אין ביניהם יחסי אישות, זה לא משהו נורמלי. זאת אומרת שהמערכת יחסים שלהם מבוססת על אינטרס כלכלי" (תגובת משרד יחסי הציבור של סיני־ריקליס, בשמה: "אין לנו שום כוונה להתייחס לטמטום ורשעות של מישהי אנונימית שזכתה בזמן מסך יקר ומנסה גם להרוויח על גבם של אחרים").

 

וניקול לא הרשימה אותך?

"אותו הדבר ניקול ראידמן. היא בגיל של הבן הצעיר שלי, אני יכולה להיות אמא שלה. שלא יגידו לי שמה שיש לה עם צ'רנוי זה אהבה וזוגיות נורמלית. היא לא יודעת מה זה לגדול ביחד, לקחת משכנתה ביחד, לגדל ילדים ביחד, לספר להם סיפורים, לצאת לטיולים, חיי משפחה נורמליים. אין לה את זה. זה אוליגרך מבוגר בהפרש של הרבה מאד שנים ממנה. משהו שם מבוסס על איזשהו אינטרס" (תגובתה של ראידמן לדברים: "איזו אייריס? אייריס מי? אני לא מכירה").

 

אוקיי, אז לפחות לאה שנירר עובדת ומרוויחה.

"גם אצל לאה זה בעלה, יש לו כל מיני עסקים בהמבורג, אני לא צריכה לספר לך מה זה המבורג בגרמניה".

 

דווקא כן, ספרי לי.

"תבדוק לבד, לא אגיד. גם היא - זה לא משהו שלה. אם לא הוא, אז היא לא תחיה ברמת החיים שהיא חיה. איזו מלכת פילאטיס? כמה כל אחת משלמת לה לחודש? תעשה לי טובה. תעשה חשבון עסקי כלכלי, תבין לבד".

 

רגע, לאה לא אמורה להיות חברה שלך?

"לאה היא האכזבה הכי גדולה שלי. מול המצלמות היא הכי פאן לי והכל בסדר, אבל מאחורי הקלעים היא אשה רכלנית ורעה, ממורמרת שתמיד מתלוננת" (תגובתה של שנירר: "אין תגובה").

 

הן פשוט מקנאות בך?

"לחלוטין. אתה צריך לראות את ניקול. בכל פעם שהמצלמה פונה למישהי אחרת, היא ישר צועקת משהו שערורייתי כדי לקבל עוד קצת זמן מסך. הן ממש רבות על זמן המסך. אני לא כזו".

 

אבל נראה שהן נהנות סך הכל.

"מה שרואים מול המצלמה, הכל הצגה וצביעות. כשהמצלמה נדלקת הן נראות שמחות ונחמדות והכל פאן לי, אבל כשהמצלמה נסגרת רואים נשים שאין להן חוש הומור, אנטיפטיות, עצבניות, עצובות, מקטרות, בוטות, ריקניות, והחיים שלהן זה לא מה שאתם רואים. אף אחת לא מצליחה בזכות עצמה, חלק מהן זה כסף של הבן זוג שלהן, וחלק מהאקס שלהן. הן נראו לי מסכנות, אומללות".

 

היו שמועות שאת עוזבת את הארץ, זה אמיתי?

"מה פתאום, הכתבים האלה מחפשים פרובוקציות. אני שוקלת לפתוח סניף אנטי אייג'ינג בחו"ל, חשבתי על מונטה קרלו. אל תאמין לכל מה שאתה קורא, או רואה ב'מרושעות 2'.

 

"אני לא שמחה שבעלי מת, לא קמצנית ואנוכית, לא צוחקת רק על סקס, ולא עוזבת את הארץ. ההפך. אני מהממת, נקודה. אני נדיבה, חתיכה, יפה, אשת עסקים מצליחה, לא צריכה למצוץ לאף זקן בשביל פראדה או שאנל, אוהבת סקס מאוד, ההפך מאימפוטנטית, אבל לא נימפומנית. כל מי שמכוערת, נכשלת, מרירה, קרה כמו קרח ובלי חוש הומור שהחיים שלה בזבל, לא תאהב אותי".

 

טיפ אחד ל'מעושרות' הבאות?

"תיזהרו".

 

___________________________________________________________________________________________________________________________________________

 

 

עוד בפנאי פלוס :

 

  • מיוחד: דירוג אנשי הבידור שעשו לנו את השנה