בצער רב אנחנו נפרדים מחופשת אוגוסט. ואם לא די בכך, עד שקלטנו שחופשת הקיץ נגמרת, הנה מתחילים להם החגים, ולא היה לנו זמן להכין שנות טובות או אפילו לחשוב על ארוחת חג. מה שכן - שתי ארוחות אחרות כן היו כאן, ואולי תוכלו להפיק מהם נחת כפי שקרה לנו:

בחודשיים האחרונים (שבהם בקושי כתבתי...), שמחתי לארח בביתנו חגיגת יום הולדת 75 לאבא שלי ויום הולדת 8 וחצי לבת שלי. נכון, היא ילידת ינואר והיינו אמורים לחגוג לה בחורף, אבל בסופי השבוע ירד גשם אחרי גשם, וכך זה נדחה ונדחה. נדחה אך לא נשכח, וכך הגענו לאוגוסט ונפל דבר.

 

זה יצא מיחזורי למדי: את האותיות הללו פירקתי ממקלדת ישנה שמצאתי ברחוב, וששמרתי בקופסה בערך ארבע שנים. נכון שאני מטיפה נגד אגרנות, אבל יש דברים שהאגירה, ואפילו הדגירה, יפה להם. אבא שלי היה איש מחשבים כל חייו, ורוב משפחתו גם (בניו, אחיו, אחייניו ואחייניותיו, וסביר שגם כמה מנכדיו) ולא היה מתאים מזה לקשט את המחשב. כמובן שאחי מיד הבחין בפאשלה: ה-7 לקוח מהספרות בצד, בעוד שה-5 לקוח מהספרות שלמעלה. נו שוין.

בהתאם לתחזיות, הכפר הוציא את המרתה סטיוארט שבי, ובמסגרת חילופי חדרים בבית (שעוד נגיע אליהם) והסידורים, מצאתי באחד הארונות כרך ישן של אנציקלופדיה עברית שאספתי ברחוב. הוא היה זרוק עם כל הכרכים בחוץ, וחשבתי שיש כאן חומר גלם.

 

לא קל לגזור ספר, שעד לא מזמן הכיל את כל המידע המספיק-חשוב לאנושות. אבל ידעתי שאם לא אקח אותו משם, הוא פשוט יירקב בפח. לצידו מצאתי אטלס משנות השישים, שאספתי לפני כמה שנים מהפח. אחרי דיון מוסרי קצר עם חברות בלוגריות, הוחלט שזו לא התעללות - זה מיחזור - ובתקווה שהדודים המלומדים לא יקחו את זה קשה מדי, ישבתי להתעלל בניירות. ההשראה היתה מכאן (והמלנקקת הייתה שרית ממיספטל): 

 

ראנר מנייר לשולחן. מתוך Better Homes and Gardens

והנה, אחרי מסע קניות ברמת השרון (כי כשגרים בכפר, עושים סבב סידורים בכל עיר שמזדמנים אליה), שבו קניתי לראשונה אחרי עשור כלים חד פעמיים "מתכלים" ועוד כמה צורכי שולחן ויצירה, הגעתי לפאנץ'. 

 

פרחים ושלטים מנייר ממוחזר

כן, המכשיר החדש שמסעיר את חיי (ופירק את כף ידי) הוא מחורר הצורות - ה-Punch - של האחת והיחידה, מרתה סטיוארט, והוא עושה גימורים-בסגנון-תחרה לדפים. לא זול, וחצי מחיר באמריקה, אבל הרווחתי את שוויו חזרה בכיף וביופי (קניתי ברמת השרון ויש גם ברחובות ואולי בעוד מקומות). חוררתי כמה עשרות מטרים של ניירות, שאותם הפכתי לראנרים לשולחן האוכל, ועיטורים לקצוות של קישוטים, שתליתי בשלל מקומות בבית (עוד רעיון מקסים לשימוש בפאנץ' תוכלו למצוא כאן). 

בעזרתה של עוד בלוגרית, חברה מסורה וגרפיקאית מעולה, הדפסתי וגזרתי חותמות (בשנה הבאה בטח יהיה לי פאנץ' של עיגולים, השנה עדיין גזרתי אותם ידנית עם מספרי זיגזג, עוד אושר יצירתי גדול). ואני יודעת שהסריקה מאבן שושן לא הצליחה... תיקנתי את כל הניקודים לפתח ולשווא כמו שצריך במלה "יִשְרָאֵל", אחרת היתה נרשמת פה (עוד) פאשלה משפחתית שאותה היו טורחים להזכיר לי לפחות עוד שלושת-רבעי מאה. 

תפירותרפיה, שרשרת דגלים בעשר דקות

לעומת שרשראות הדגלים התפורות שלי, שכרוכות בעיקר בגיהוץ מבאס של שכבות בד ופליזלין, גיליתי שאפשר להכין שרשראות נייר למסיבות בתוך פחות מ-15 דקות. גוזרים, לא ישר, כמה עמודים במספרי זיגזג, ותופרים מיד בתפר זיגזג על סרט סאטן. קניתי שני גלילי 25 מטרים של סרט (בחנויות של כלים חד-פעמיים ואביזרי מסיבות יש המון סרטים מכל מיני סוגים), ותפרתי מכל אחד מהם כמה שרשראות תוך עשר דקות. את הדגלונים תלינו בבית וגם בחוץ, ויש מצב שהם ישרדו עד סוכות. מכיוון שהחגים "נופלים" מוקדם השנה, יש סיכוי קלוש לגשם שיהרוס את הקישוטים בסוכה. מצד שני, מסורת זו מסורת.

 

אז הנה - מיחזור על גבי מיחזור - אוכל להשתמש בקישוטי יום ההולדת של אבא שלי גם לערב (שני) של ראש השנה, שבו נארח שוב את המשפחה. לסיכום ההגשה הזו: בחרו צבע שולט לשולחן, ועוד צבע אחד או שניים שמתאימים להם (כאלה שמבוססים על גון הפריטים ה"דלא ניידי" שעל השולחן, כמו הכלים). עם כמה אביזרים פשוטים, שדרגו וצרו מראה אחיד. מנהג אובססיבי אחר שפיתחתי הוא נעיצת שלטים קטנים עם שמות המנות. התירוץ שלי הוא שבארוחות בופה גדולות תמיד שואלים אותי "מה זה ומה זה", וככה לא צריך לשאול. הסיבה האמיתית היא שלא יכולתי להפסיק לחורר. 

 

סליחה על הצילום הגרוע. במציאות זה היה יותר טעים

ואז, אחרי פחות משבוע, הגיע יום ההולדת של הבת שלי. האירועים תוכננו בנפרד מול קהלים שונים, ומפיקת האירועים שבי שכחה להצליב לוחות שנה. בערב שלפני יום ההולדת שלה, אחרי שבוע מתיש של עבודה, הייתי במצברוח די מזופת וחשבתי שלא יהיה לי כוח לכלום. התיישבתי לגזור כמה דגלונים, ואחרי רבע שעה של תפירה יצאתי כמו חדשה. קראתי לזה "תפירותרפיה". חברתי הציעה את "כפירותרפיה". מעכשיו, במקום להתעצבן, אתיישב לתפור כמה מטרים של דגלוני נייר. 

 

גוזרים ניירות צבעוניים - אפשר בעוביים שונים

 

תפר זיגזג נראה לי הגיוני, אולי גם רגיל הולך. קלי קלות

דגלוני אנציקלופדיה עם דגלונים צבעוניים. לאבא שלי ולבת שלי.

בשיא הקיץ, אחרי שעות של צפייה בסרטים ובמשחקי מחשב, ואחרי לא מעט קרטיבים (רק אחד ליום. או אחד בכל ביקור בבריכה. או בכל כמה שעות), הגעתי להצפה של ג'אנק. לפני כמה שבועות קראתי מאמר מעניין, שהתגובות אליו היו די קיצוניות (בעיקר חזרה המלה "טהרנות") על כמות הג'אנק שהילדים שלנו אוכלים בחסותם של אנשים אחרים. חשבתי על זה, וזה נראה לי הגיוני: בבית שלנו אין כמעט ג'אנק: שותים אך ורק מים, אין חטיפים, כמעט שאין שוקולדים או עוגיות, וגם לא סוכריות משום סוג. מה שכן, כמעט לא עובר יום שבו הילדים שלי לא אוכלים אותם: מסיבות יום הולדת של חברים, סבים וסבתות, חברים בבית הספר או בהסעה שמחלקים מסטיקים. אילו יכולנו להחליט שאנחנו היחידים שמזינים את הילדים שלנו, וכשאנחנו מאכילים ילדים של אחרים אנחנו עושים זאת באחריות, התזונה של ילדינו היתה טובה הרבה יותר.

 

 

שיווק נכון זה כל הסיפור. שיפודי פירות

בקיצור, יצא שביום ההולדת של הבת שלי הצלחנו, בקלות יחסית, להימנע מהגשת ממתקים וג'אנק בכלל. היו מתוקים והרבה סוכר, אבל יחסית - טבעי. הגשנו לימונדה, שיפודי פירות שנחטפו, ירקות חתוכים, פיתות עם חומוס, פשטידה לבקשתה של בתי, ועוגת שזיפים. חוץ מאחות קטנה בת 4 ששאלה למה אין ממתקים, הילדים לא שמו לב, לא התרגשו ובטח לא הרגישו שחסר להם. ארבעה ילדים ביקשו את המתכון של העוגה הביתה, אחד ממש איים.

את השולחן קישטתי בניירות (שנשארו מיום ההולדת של אבא שלי, מיחזור אמרנו?) בליווי פלייסמטים חדשים ויפהפיים של טווילינגן - עוד חד-פעמיים משמחים שיצאו לשוק, עם הכוסות הצבעוניות שלנו. היה שמח!

 

הילדים אהבו את ההגשה הצבעונית.

הגבהתי חלק מהאוכל (כך שיותר קל לראות אותו ולהגיע אליו) בעזרת סטנדים מקרטון, שעליהם הדבקתי בכל פעם אלמנט אחר. שולחן עמוס תמיד נראה טוב יותר כשהוא רב-מפלסי. 

 

החלפתי את הצבע של הסרט.. היי, אל תגלו ששידכתי עם שדכן. יותר יפה עם דבק

אז שתהיה לכולנו שנה טובה ומאושרת, שנת לימודים קלה ונעימה, בלי מורות שצורחות ותלמידים שמרביצים, בלי יותר מדי שיעורים בבקשה כי זה לא כיף לאף אחד ולא באמת צריך את זה, שנת בריאות ואהבה, ואם "שנת הגשמת חלומות" נראה לכם פרוע מדי, אז לפחות הוצאה לפועל של תכנונים ביתיים קטנים וכיפיים.