אומרים שחופשה משותפת היא הבדיקה האולטימטיבית ליציבות של מערכת יחסים. אבל בחייאת ראבק, חופשה היא לא בדיקה לעמידות הזוגית שלכם, אלא לעמידות הנפשית שלכם ושל בן הזוג למצבי קיצון.
בניגוד לחופשה הפרועה של ימי הרווקות, החופשה הזוגית היא מוסד בורגני מוכר בו אנשים מתכננים חופשה במחשבה על בחינת היחסים במצב של שהייה משותפת 24/7 בכל מיני אתרים מפוקפקים בעולם. כנראה שכדי לבחון את ההתאמה הזוגית, צריך למזמז את מגדל אייפל בחופשה יחדיו לפני שנהיים רציניים ועושים דברים ארורים כמו לעבור לגור יחד, או לפחות לאמץ סלמנדרה.
לא מזמן חזרנו - אני ובן זוגי, לא אני והסלמנדרה - מחופשה של שלושה שבועות בערבות אירופה הירוקות וההרריות, ואני אומרת שחופשה היא הבדיקה האולטימטיבית האם יש בכם או בבן הזוג ניצני פסיכוזה שעלולים לפרוץ בעתיד, ובחינה מקיפה האם לסיים ארוחה במזלג בעין למלצר היא באמת אפשרות כזאת גרועה יחסית לאלטרנטיבות, ומה בן הזוג שלכם אומר בעניין. האמת? ההצהרה שהוא היה מוציא אותי בערבות מחממת את הלב יותר מכל תכשיט מנצנץ.
בסופו של דבר, חופשות הן מתכון ללחץ ודברים מעצבנים גם אצל הזוגות היציבים ביותר, ורק בשביל השפיות הקולקטיבית של כולנו בקיץ ובחגים, אולי כדאי שנדבר על זה. מספיק שהתובנות האלו יצילו זוג אחד בישראל מביקור בעוד אתר מורשת עולמי מלא יומרות, ואני את שלי עשיתי.
1. באמא שלכם, תכננו
השלב הזה דומה מאד למה שאנחנו רואים בסרטים שמדמים מצב מלחמה עם חייזרים פולשים, או גרוע יותר, תכנון חתונה. הבית הופך לחמ"ל משוכלל עם עדכוני לוויון שוטפים וסמסים מסוכנים חשאים שמדווחים על כל שינוי במחיר כרטיס הטיסה והאם זה כולל גם השכרת רכב או לפחות מלגזה ליומיים בחצי מחיר.
שלב התכנון כולל התעמקות בלתי פוסקת בשלל השקרים שחברות התעופה והחופשה מספקות לנו בשביל לסבך את חיינו יחד עם השוואות מחירים, שערי מט"ח ונכונות לקפיצה על כל עסקה סבירה ברדיוס רלוונטי שאינו אחת ממדינות ערב העוינות. בשלב מסויים אתם מוצאים את עצמכם מול שלושה מוניטורים בשלוש לפנות בוקר כמו סוחרי בורסה ממולחים, עוקבים אחרי שינויי המחירים וצורחים אחד על השני שצריך להזמין עכשיו או שהמחיר יעלה. וכמובן, איך לא, רבים.
אז מה עושים: בדיוק כמו שכל בדיחה דלוחה על הכלא רומזת, מקבלים באהבה את העובדה שאתם עומדים להידפק בכל מקרה, ושהזמן שלכם שווה כסף. זה נחמד שמצאתם טיסה עם שלושים ושמונה שעות המתנה בשדה התעופה הבילנאומי של קאג'ילמנילי עד לטיסה ליעד, אבל אולי שווה לשלם עוד 100 דולר ולטוס ישירות.
2. באמא שלכם, תארזו
שדה התעופה הוא מכבש לחצים שמכניס את חדרי החקירות של השב"כ לכיס הקטן. לא בגלל האווירה הסחית של כל המאבטחים החשובים והמעונבים, אלא בגלל שאנשים הופכים לסתומים ברגע שהם נכנסים ללימבו של שדה התעופה. תשאלו כל עובד תעופה ממוצע, מסתבר שבין מדינה למדינה כל מה שידעתם על החיים נעלם.
ברגע שרגל ימין דרכה בשדה התעופה, לאנשים יש נטיה מתועדת לכבות חלקים במוח שהם קריטיים לתפקוד הקוגנטי: קריאת שלטים, שימוש במעליות או חניות, שיחות חולין, מציאת הצ'ק אין או גייט ההמראה, ואפילו הבנת הנשמע. מהר מאד אתה ופוקי מוצאים את עצמכם צורחים אחד על השני בצ'ק אין שתכניסי כבר את התיק רחצה למזוודה השניה כי יש אובר-ווייט, וחוצמיזה מה הקטע להביא שלושה זוגות מגפיים לאיביזה?? רגע, לאן הדיילת נעלמה? אנחנו נפספס את הטיסה! וכהנה וכהנה. כשכבר הגעתם לשלב הדיוטי פרי, אתם כל כך מטושטשים שפחית קולה ב18 שקלים נראית החלטה סבירה. הרומנטיקה במיטבה ואתם חולקים קוראסון וקולה שמכאיבים לכם בכיס יותר מסכין משוננת. אל דאגה, זה רק אות לבאות.
אז מה עושים: מנסים להיאחז במציאות ולהזכר שלשניכם יש יכולות קוגנטיביות בסיסיות, ובכלל ששדות תעופה בנויים על בסיס Idiot proof, מה שאומר שהכל יהיה בסדר, והסימנים המעורפלים על הלוחות הגדולים האלו בשמיים בעצם מסמנים לכם להגיע לשער C3 כבר, זאת קריאה אחרונה, קיבינימט.
3. באמא שלכם, תשנו במטוס
אחרי הרומנטיקה של שדה התעופה, מגיע הסקס אפיל של הטיסה. הטיסה הלוך ושוב היא לא פחות משיעור מזורז בהורות וכדורגל, והתוצאה שלה היא רצון עז לקשירת חצוצרות ונגיחות בדביל מלפנינו שחייב לזוז אחורה עם הכיסה ולהמרח על כל המטוס למרות שהוא מטר שלושים.
ברגע שטסים בחגים (או בשמו העממי: ההמשך של החופש הגדול) גם הזוג הרומנטי ביותר ישקול רצח כפול והתאבדות ברגע שמניין הילדים עולה על שלושה בטווח של ארבעה מטרים. בטיסות חזרה לארץ אחרי עוד טיול בר מצווה מרובה ילדים, ההורים של הילדים האלו כל כך מותשים ומובסים שעם קצת הכוונה ומיץ פטל במינון הנכון צבא שלם של ילדים צווחנים יכולים לקחת שדה תעופה שלם כבן ערובה.
ואתם, הו אתם, עומדים מאחורי כל הבלאגן הזה ותוהים לעצמכם מה כל כך רע בעצם בריטלין במי שתיה לאזרחים. בטיסות יש לאנשים גם נטיה לחשוב שהם עומדים לדפוק את המערכת ולנצל את כלללל ההטבות שלהם, כך שהדביל מאוחריך מנסה לישון עם הברכיים נעוצות בכיסא, ובדרך גם פורק לך דיסק בגב, והדגנרט מקדימה מחליט להשען אחורה בדיוק ברגע שהתכופפת לשים משהו בתיק מתחת למושב מולך. אבל זה בסדר, זאת רק טיסה של שש וחצי שעות. בקטנה. העיקר שאתם טסים לחופשה זוגית רומנטית.
אז מה עושים: מפליגים. בקאנו.
4. מלונות יש רק במונופול
ברגע שירדתם מהמטוס, החופשה המיוחלת יכולה להתחיל! וזה אומר מלא מלא סקס של חופשה! כלומר, כשתגיעו למלון. בנתיים, אתם צריכים לנווט בשדה תעופה זר עד לביקורת הגבולות או לפחות עד למסוע המזוודות. ארבעה ימים של נדודים מאוחר יותר, אתם מנסים לאסוף את המזוודות, רק בשביל לשמוע את צווחות המדריכים של הטיול המאורגן שטס יחד אתכם. המדריך מנחה את הקבוצה להיות הראשונים לקחת את התיקים בשביל להגיע לאוטובוס, ובמהרה רבבות אנשים עטים על המזוודות, כולל הילד הנוראי שהציק לדיילות כל הטיסה וגרם לכם מדי פעם לרפלקס של לדחוף אותו למסוע ולסגור עניין.
בחוץ אתם ניצבים בפני ההתלבטות הקלאסית של האם לנסוע בתחבורה ציבורית או במונית. נהג המונית לא דובר מילה אחת באנגלית, מזדעזע כשאתם שואלים על המונה, ומפיל על הבוהן שלך מזוודה. באוטובוס, ברכבת או בשאטל אתם משתדלים להתחיל להתרגל לאווירת החופשה, אבל מרוכזים יותר בלא לגלגל את המזוודות שלכם בטעות על הזקן שיושב לידכם.
ההגעה למלון מלווה, כמובן, בכל מיני שטויות אדמיניסטרטיביות, כמו הגילוי שבסוף כן חייבו את כרטיס האשראי ללילה הראשון למרות שבפירוש ביקשתם לשלם במזומן בעת ההגעה. אבל בסדר, הגרוע מכל מאחורינו, אתם נאנחים והולכים לבדוק את החדר. הבל בוי עוקב אחריכם בערמומיות בשביל לתפוס אתכם ברגע חלש. הוא נאחז במזוודות שלכם ועושה כל מה שהוא יכול בשביל לעלות אותן למעלה עבורכם, כאילו לא נסחבתם איתן כרגע מיבשת אחרת אלא פתאום אתם משותקים ונאלצים להשתמש בשירותיו שכוללים לחיצה על כפתור מעלית ופתיחת דלת. זה יהיה שבעה יורו בבקשה. אבל עכשיו, הגיע הזמן לסקס חופשה!
אז מה עושים: מחכים עד שכל הנוסעים ההיסטריים ירדו ראשונים מהמטוס, משתדלים לארוז תיקים קטנים בשביל שלא תאלצו לשלוח בכלל מזוודות, ומחייכים לבל בוי בתמימות תוך כדי ריצת אמוק עם התיקים למעלית. שבעה יורו זה המון כסף, זה כמעט מספיק לטרופית בשדה התעופה בטיסה חזור!
5. סקס? אולי כשתחזרו הביתה
אזהרה: ילדים, כסו את העיניים, כי מה שאני הולכת לכתוב לא יהיה קל לקריאה: אין באמת סקס בחופשות. העייפות מכל ההסחבויות עד להגעתכם למיטה כבר מאלחשת את אברי הרבייה הרלוונטיים לסקס. העייפות של כל תכנית הבידור האיומה והעמוסה שבניתם כזוג רומנטי ושועה עולם תעלה לחיי המין שלכם ביוקר, וחוצמיזה שיש CSI מיאימי בטלויזיה ועד שיש סוף סוף תכנית באנגלית ולא בשפת הזולו המקומית, אולי כדאי שננוח קצת מול הטלויזיה? שתיים עשרה דקות מאוחר יותר הנחירות שלכם נשמעות כמו הדבר הכי סקסי עד לאותו רגע.
אז מה עושים: לוקחים אחר צהריים אחד חופשי בשביל לנחור במלון כמו דובי קוטב אחרי מסיבת קרחנה בשביל להישאר עירניים בשלב מאוחר יותר של הערב. כמו כן, מורידים את רף הציפיות. סקס חופשה של רווקות הוא סוער, פרוע ואנונימי. סקס חופשה עם בני הזוג הוא בדיוק כמו סקס בבית, רק יותר יקר.
6. רק לא איפה שהתיירים יושבים
כאמור, החלטתם שאתם רוצים לא רק בטן גב אלא גם קצת תרבות ו- Sight seeing, לכן בניתם תכנית אמנותית בה תוכלו לראות את כל מה שיש לעיר הציורית והמקסימה שנסעתם אליה להציע, ובין לבין קצת שופינג ובתי קפה טרנדיים. אבל בקטע אותנטי ומגניב, לא רק איפה שהתיירים יושבים, כמובן.
אחרי כמה ימים האידיליה מתבוססת בדמה, כי אחרי הכנסייה השמינית והמוזיאון הרביעי, אתם מטפסים על עוד גבעה מותשים, מיוזעים וכבר אפשר לזרוק את הנוף הציורי והרחובות השרמנטיים קיבינימט, ולמה יש פה כל כך הרבה יתושים.
מפה לשם, התסרוקת הויקטוראנית שלך נהרסה, אתה מריח כמו עיסת נייר, ולשבת בפארק ולעשות פיקניק זוגי על גדת הנהר הפך לאופציה הכי מסובכת. רעבים ומלוכדים בתחושה בה גם לא לעשות כלום זאת חופשה ואולי כדאי מחר לבטל את סיור הכדים מהתקופה הביזנטית, אתם נכנסים לרחוב המסעדות ומנסים לבחור את מה שהכי פחות נראה כמלכודת תיירים שמנונית. נלכדתם במלכודת תיירים שמנונית.
היום בו תבינו מה באמת שווה ומה לא יהיה כנראה היום לפני האחרון של הטיול, ועד אז תמשיכו להידבק למקומות דלוחים עם תיאורי מנות לא קוהרנטיים או תמונות ליד המנה. הכסף נוזל מכם ברמה כזאת שבשלב מסויים הוא מתחיל להתאדות, וצריך גם להשאיר טיפ למלצר החולירע שהיה גס רוח כי אין לו כח להתמודד עם תיירים, הוא בעצם אמן מיוסר שיום אחד יראה לכולנו מה זה. נקודת האור היחידה היא השופינג, שמחרפן את אחד מבני הזוג כי כמה אפשר כבר להכנס לחנויות נעליים, וראבאק מה הקטע, H&M יש גם בארץ.
אז מה עושים: טסים ליעדים נפרדים ושולחים אחד לשני גלויות חגיגיות שנראות כאילו שמישהו הקיא את האייטיז על נייר.
7. שיחות נפש? בטח, עד שמגיעים הגזים
החופשה הרומנטית התחילה עם מטרה מאד ברורה: לנפוש יחד כזוג. השהייה המשותפת 24 שעות יחדיו במשך כל התקופה גרמה לכם להפתח אחד לשני ולחלוק דברים שמעולם לא חלקתם עדיין, בייחוד אם אתם עדיין לא גרים יחדיו. מה שאומר שהולכות להיות לכם המון המון שיחות על קקי. ובניסוח מחודש, שיחות תמוהות על נושאים דביליים ולא רומנטיים בעליל שהן חלק מחיי היום יום האפרוריים של כולנו, רק שעכשיו הגעתם לשלב הזה בו אין להתחמק מלדבר על מה שקרה הרגע, כמו על מצב מערכת העיכול שלכם, על כמה דברים עולים, ואיך זה שכולם פה כל כך גבוהים. בהחלט, נקודת השיא של החופשה הוא לגלות שבן הזוג לא מצחצח שיניים כל לילה, ושמרגריטות עושות לה גזים. רומנטיקה במיטבה, שבהחלט עוזרת לפעם וחצי של הסקס-חופשה שניסיתם להגשים. אולי כדאי בפעם הבאה לסגור על אוהל בסלון עם יין ותפוזים.
אז מה עושים: מתבגרים ומבינים שהכל כיף ומשחקים עד שמישהו חוטף קלקול קיבה ומאלץ את הנהלת המלון לקרוא לשרברב ולפנות כמה חדרים בקומה שלכם.
כפי שניתן להבין, חופשות רומנטיות הוא מושג מענה שמעלה את רף הציפיות שלנו גבוה מדי. אולי יהיה יותר רלוונטי יותר להגדיר חופשה כיפית יחד כחופשה שבה לא רצחתם איש את רעהו, או סתם את מי שאדם לפניכם בתור. למרות שאם ההיפסטרים שעומדים מולנו בתור לא יפסיקו לדבר על "אבודים" (זה נגמר לפני שלוש שנים! שלוש!), הסעיף האחרון עוד עתיד להשתנות.