הדפסה
לכתבה באתר
הקירבה לאיצטדיון בלומפילד הופכת את הרחובות שלנו לסוג של נייר לקמוס בכל הנוגע לאהדת כדורגל. עונת האליפות של מכבי תל אביב הוציאה את הקנאים מדעתם:
אבל כמו שהחיים מלמדים, הקנאים לא מנצחים והטבלה לא משקרת:
בוודאי שלא אוהדים כל כך צהובים:
שלא התיאשו גם בשנים היבשות:
בתואר "האוהד הנאמן" זוכה בעל חנות אחד שלא הסתיר את אהבתו עשור שלם:
עד שהשנה זכה סוף סוף להשוויץ, על חלון הראווה, בחוויה המתקנת:
אבל אף אחד מכוכבי האליפות הטרייה לא זוכה בכבוד השמור למלך ברחוב הפירות היבשים:
הדרבי ההוא בפברואר, שבו הצהובים "הורידו קוף ענק מהגב", כדברי מדורי הספורט, הותיר חותם בל ימחה:
הפועל לא רק הפסידה במשחק, אלא גם גם בקרב על הרחוב. עם ערכים לא הולכים, לצערנו, למכולת:
שתי כתובות קיר עתיקות זה לא משהו:
נכון, הצהרת אהבה זה לא מעט. אבל על פח אשפה?
דגל אחד בלבד חייב להדאיג את חיים רמון:
כי בתחום גזירת הקופונים מיץ' עוקף אותו בסיבוב:
והפרפרנליה שימושית לא רק בתחומי המגרש:
בהקשר זה, פרנסי בית"ר החדשים צריכים להיות ממש מודאגים. האוהדים, כפי שמלמדים הרחובות, נפטרים מסימני הזיהוי שרכשו במיטב כספם:
שבועיים הוא מונח ולא נמצא אחד שיקפוץ על המציאה:
שרידי האהדה למועדון הירושלמי, שמסרב להילחם בגזענות, הולכים ומטשטשים:
וגם בתור דהויים הם גועליים, כששמים לב לפרטים:
התל אביבית השלישית מתקשה לתפוס נוכחות:
לך תסמוך על וספה. היום היא פה, מחר במקום אחר:
אפילו חיפה מככבת ברחובות שלנו יותר מהכתומים:
למרות שבאדום זה לא נראה טוב:
צודק בעל הפיאט:
בשוליים נזכרות ברחובות שלנו גם אנקדוטות מהפריפריה, גדולות יותר או פחות:
וזו חידה:
ומה יכול להיות פתרונה? צוחק/ת על נבחרת ישראל? אם כבר מזכירים את ברקו, לא רק לאוהדי כדורגל יש פה גדול ולא תמיד הכי נקי. ברחובות שלנו גם:
כולם:
ורק:
אבל אנחנו מאוד אוהבים כדורגל:
