כשפיליפ אוקלי ואוליביה ייפ (Philip Oakley & Olivia Yip), מעצבי פנים מצליחים מלונדון, החליטו לעזוב את העיר הגדולה ולהקים עסק של עיצוב גופי תאורה, הם חיפשו בית גדול מספיק כדי שיוכלו גם לחיות בו, גם ליצור ולהציג בו, והכי חשוב - לאחסן בו את האוספים הגדולים שלהם. מרחק שעתיים נסיעה מלונדון, ברצועת החוף במזרח סאסקס (East Sussex), הועמד למכירה פומבית פאב ישן וידוע לשמצה שעמד מוזנח וריק שנים ארוכות. מצבו של הבניין היה כה עגום וחסר תקווה, שזוג המעצבים לקח סיכון והחליט להציע תמורתו מחיר נמוך במיוחד. מכיוון שלא הייתה הצעה גבוהה יותר בכל מקרה, הם זכו בנכס. אחרי שנתיים של עבודה קשה הם הגשימו את חלומם בבניין משופץ בן 650 מ"ר, בעיירה סנט לאונרדס (St Leonards). בקומה הראשונה הם עובדים, מאחסנים את מרכולתם ומציגים אותה, ושתי הקומות העליונות משמשות למגורים.

כמו קירות הפנים, גם מבחוץ צבוע הבניין באפור, לזכר הפאב הישן שנקרא "אפור יורקשייר" (Yorkshire Gray).

בניגוד לאפור החד-גוני בחוץ, בתוך הבית יצרו בני הזוג עולם מופלא של פנטזיה, צבע, אור, הפתעות ונוסטלגיה, המורכב מפריטים ייחודיים שאספו במשך שנים בירידים - בשילוב גופי תאורה מעשה ידיהם.

נתחיל את הסיור בשתי הקומות העליונות, שבהן סלון גדול, מטבח, חדר משפחה, חדר שינה, חדר רחצה ושני חדרי שינה לאורחים. החלל המרכזי שימש בעבר כחדר עישון מעל הפאב, ובחוד תקרתו יש חלון סקיי-לייט גדול. היום יש בו פינת ישיבה מול  קמין, פינת אוכל וסוד.

רצפת הפרקט ממוחזרת ובכל מקום פזורים חפצים נהדרים: גופי תאורה ישנים וחדשים, שטיחים מזרחיים, שלטי "יציאה" ישנים, תוף עגול וראש סוס מקרוסלה, למשל. על הצלב כתובת ניאון - ציטוט של הסופר אדגר אלן פו: "כל אדם יוצר לעצמו את אלוהיו - את גן העדן שלו, את הגיהנום שלו".

כיסוי הספה הוא קולאז' של גובלנים ישנים, שנרכשו בחנויות צדקה.

שולחן האוכל מורכב מפלטת זכוכית שהונחה על רגל של שולחן ניתוחים ישן מגרמניה. כנגד הקיר שמאחוריו כסאות קולנוע ישנים, ומעל נמצא גוף תאורה שהוא מחווה לאמו של פיליפ: ציטוט עשוי ניאון של הקדשה שכתבה לבנה, במכתב ששלחה לו. האותיות משחזרות את כתב ידה, "הרבה אהבה, אמא". הדלתות האפורות עוצבו במקור עבור בית קולנוע. שימו לב לגוף התאורה בצורת חבל תלייה.

אז מה הסוד? רואים את תמונת האשה משמאל? תמונת הגברת נפתחת ומאחוריה כניסה לבר קטן.

הבר הסודי מצויד בכל טוב, כיאה לעברו של הבית. נכנסים בו ארבעה אנשים וברמן, באווירה אינטימית וצפופה כמובן.

מהסלון הגדול של הקומה השנייה יוצאים למסדרון חשוך, עם תאורה צבעונית לכל אורכו:

בסופו עמוד תאורה ישן ומראה חתוכה, שמשקפת את אורות התקרה.

המטבח נוח וקטן, עם פינת אוכל לארוחות היומיום וגופי תאורה מהאוסף.

חדר הרחצה מחופה עץ ממוחזר, והמראה מעל הכיור הישן מוארת בסגנון חדרי הלבשה מאחורי הבמה.

בחדר השינה התריסים עשויים מחלקים של דלתות ישנות, המיטה בסגנון צרפתי והמראה המפונפנת מסתירה את הטלוויזיה.

באחד מחדרי האורחים עפים ברווזים מעל המיטה.

תכירו את יקירות הבית ג'רביס וג'ו, שמשתלבות מצוין עם הריפוד בסלון.

מדרגות סטנדרטיות מחופות שטיח בצבע בנאלי מקבלות טוויסט באמצעות מעקה בצורת סרגל מעץ.

הקומה הראשונה מוקדשת לעבודה, תצוגה ואחסון. מי לא ירצה סביבת עבודה כזאת?

בספטמבר, אגב, יש ימים שבהם ייפתח הבית למבקרים (פרטים באתר כאן למטה).

אל"ף בי"ת: אז מה למדנו מהבית הזה?

-  איזה כיף לגור בפנטזיות הכי פרועות שלך.

-  יש סנדלרים לא יחפים.

- לא חייבים לברוח מהבית כדי לעבוד בקרקס.

ציון : 4.7 מתוך 5 במדד מצל"ח (מדד צביה ל-wow וחלושע'ס)

עיצוב : Philip Oakley illuminations

צילום : David Merewether, Todd Selby