דודי ראב"ד, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון (HIT), כותב בקטלוג השנתי של עבודות הבוגרים שהאתגר במרכזי בהכשרת מעצבים באקדמיה הוא "להימנע מלכלוא את העיצוב התעשייתי במגדל השן האקדמי". במלים אחרות, להכשיר מעצבים צעירים שיצליחו לנווט בעולם משתנה במהירות, להיות גמישים וסתגלנים לצרכים עתידיים וללקוחות שונים, וכמובן לצייד אותם בידע, בכישורים ובניסיון שיעזרו להם להתפרנס מהתחום שהם אוהבים.

 

זו לא משימה קלה, ואין לדעת מי מבוגרי המחלקה יעמוד בה ויהפוך למעצב תעשייתי, אך נראה שהשנה יש פוטנציאל לא מבוטל: פרויקטי הגמר מציגים מגוון רחב של עבודות מעוררות עניין. חלקן מציגות שליטה בחומר ויכולות להתממש לכדי מוצר אמיתי בעולם; אחרות מרתקות בחקירת החומר ומעידות על חשיבה מקורית, גם אם הסיכוי לממש אותן נמוך; פה ושם פוזרו גימיקים מחויכים שעשויים להימכר היטב במחירים עממיים; ואולי הכי חשוב: דגש הושם על תועלת שימושית ולא רק אסתטית, שתשפר את איכות החיים של בני האדם שישתמשו במוצרים הללו - ומה עוד אפשר לבקש מעיצוב טוב.

 

שחר יעקבי מוצא שימוש חדש לפסולת התעשייתית, שמגיעה בכמויות אדירות למפעלי הגריסה והכתישה לפני שהיא תוטמן באדמה לנצח נצחים. ציפויי החוטים (חשמל, טלפון, כבלים) שנזרקים על בסיס יומיומי לפח האשפה שהוא מדינת ישראל, הופכים אצלו לכיסאות-כורסאות. בשיתוף פעולה עם מפעל באשדוד, הוא יצק תבנית של כיסא ובתהליך של כבישה חמה התיך את הפסולת לכדי מוצר צריכה אופנתי. החומר חזק ומעט גמיש, במבט מקרוב מבחינים בגוונים השונים של החומר המותך, ואם התהליך יתייעל ויהיה מהיר יותר - יש כאן פריט מצליח בפוטנציה.

 

 

גם שני לנגברג ניצלה פסולת, במקרה הזה ממפעל שמייצר מוצרים חד-פעמיים מבד לא ארוג (PP), כדי ליצור חומר גלם חדש. את החומר הזה, היא כותבת, אפשר להפוך לעמיד יותר - וממנו לעצב ולייצר רהיטים שמשלבים בין תעשייה לאומנות (Craft). מעניין להשוות בין הפרויקט המאסיבי והגס יותר של יעקבי, לתוצרים המעודנים של לנגברג שנמצאים בתפר בין עיצוב תעשייתי לאמנות, עם נטייה לכיוון השני.

 

פסולת הופכת לרהיט. שני לנגברג (צילום: שלהבת אדוה)
פסולת הופכת לרהיט. שני לנגברג (צילום: שלהבת אדוה)

 

מיטל צח הפגישה אלומיניום לוהט עם בדים חסיני אש, כדי לנסות טכניקת יציקה חדשה במתכת הנפוצה. המפגש בין האלומיניום הרותח לבדים החזקים משכנע: השרפרפים והשולחנות עומדים על רגליים מעוותות אחרי הטראומה שעברו, כשהן מלופפות בחומר לא שגרתי עם מרקם בצקי שמעורר חשק לגעת. מעניין איך תמשיך צח את המחקר שלה מכאן והלאה, ואם תפנה לאמנות לקהל מצומצם או תרחיב את המעגל גם למוצרים מסחריים יותר:

 

 

עוד בוגרת שלא נרתעה מחומרים "מלוכלכים" (זה לא מובן מאליו במחזור הנוכחי), היא ענבל צייזלר. בהתייחסות לשיטה העתיקה של בנייה בחוליות, היא יצרה כלי קרמיקה במכונת שיחול (אקסטרודר), כשהיא מלפפת את החימר ויוצרת גופי תאורה ואגרטלים קפיציים עם מתח בין התנודדות ליציבות, ואור שנשקף מתוכם. כדאי לצפות בתהליך העבודה של צייזלר:

 

 

עינת קירשנר הציגה סדרה מופנמת ופואטית של כלים קטנים מקרמיקה, שאבקת מתכת נבזקה עליהם ויצרה אסתטיקה אורגנית, כדבריה. זה נעשה באמצעות שימוש במגנטים כדי למשוך את אבקת הברזל לאתרים הייעודיים בכלים, ובאמצעות המסה של אבקת נחושת לחלופין. קירשנר מדברת בשקט, אבל העיצוב שלה מזמין להקשיב לה:

 

''מתכת קרמית''. הפרויקט של עינת קירשנר (צילום: שלהבת אדוה)
''מתכת קרמית''. הפרויקט של עינת קירשנר (צילום: שלהבת אדוה)

 

שני ניסיונות מעניינים בעץ: עפרי בן אשר התמקדה בלמינציה, חקרה את החומר ויצרה טכניקה של שילוב צינורות מתכת בין שכבות הפורניר כחלק מהלמינציה. התוצאה, שאפשר לראות בצילום בראש העמוד, מסקרנת ומשכנעת בשילוב החומרים. שי מרסי קימט פורניר למקסימום האפשרי לפני שהחומר יישבר, ואת התוצאה של המניפולציות הוא יישם במנורות, ברהיטים קטנים ובחיפויי קיר:

 

''עץ פראי''. פרויקט הגמר של שי מרסי (צילום: שלהבת אדוה)
''עץ פראי''. פרויקט הגמר של שי מרסי (צילום: שלהבת אדוה)

 

 

גאות גונן, שמעידה על עצמה כי "ההנאה הכי גדולה בעיצוב היא להעלות חיום על פניהם של אחרים'', יצרה צעצוע רובוטי שכל משתמש יכול להרכיב לעצמו. את הרובוט הזה מרכיבים מחלקים מודולריים ואלקטרוניקה בקוד פתוח, כדי לעודד שיתוף ודיאלוג בין השחקנים. התוצאה משמחת:

 

NI-O של גאות גונן (צילום: שלהבת אדוה)
NI-O של גאות גונן (צילום: שלהבת אדוה)

 

NI-O Make Your Robot from Geut Gonen on Vimeo.

 

גם נדב גן מערב את המשתמש בתהליך ההרכבה של המוצר, במקרה הזה עפיפון, כדי לאפשר יותר אופציות צורניות שלו. מעוף העפיפון יהיה ורסטילי, בהתאמה לעיצוב האישי(ראו צילום בראש העמוד). עבודה ברוח דומה מגיעה מכיוונו של שחר נסים, שדאג לגולשי הגלים ועיצב להם תרמיל שייעגן מעבר לקו שבירת הגלים. התיק מספק לגולשים מי שתייה, גישה לציוד בתוך הים, ומקום אחסון יבש לחפצים האישיים (ראו צילום בראש העמוד). שני המוצרים פונים לקהל מצומצם אך שבוי, שמוכן להשקיע בעיצוב שימושי ומגניב.

 

שימוש מגניב פחות, אך חיוני לא פחות, נועד לנשים שעברו כריתת שד עקב מחלת הסרטן. יעל וינוקור חיפשה דרך להקל על המועקה הנפשית שנשים חוות, כאשר הן מתמודדות עם ההחלמה מהמחלה ומהניתוח. החזייה באה לתת פתרון לחוסר הסימטריה שנוצר בעקבות כריתת השד, וכפי שווינוקור מעידה על עצמה, היא מחפשת "פתרונות ממשיים לצרכים הכנים של האחר".

 

חזייה לאחר כריתת שד. יעל וינוקור (צילום: שלהבת אדוה)
חזייה לאחר כריתת שד. יעל וינוקור (צילום: שלהבת אדוה)

 

פריט שמשך את תשומת הלב בזכות האסתטיקה שלו, אך השימושיות שלו עלולה להיות מטרד, הוא "ג'אםסטון" (משחק מלים על "תכשיט" באנגלית) של נועם טוביאס. אלה סיכות ענק שנענדות על דש הבגד כשהן מכילות רמקול אלחוטי, כדי להשמיע מוזיקה באופן נגיש ללא חוטים וחיבורים. טוביאס עיצבה קולקציה יפה של סיכות כאלה; השאלה היא אם המרחב הציבורי זקוק למוזיקה נוספת שתושמע בו בלי אוזניות.

 

היינו מסתפקים בסיכה. ג'אם סטון (צילום: שלהבת אדוה)
היינו מסתפקים בסיכה. ג'אם סטון (צילום: שלהבת אדוה)

 

הפרויקט המשעשע של כרם קמינסקי מלביש גופי תאורה קטנים בבגדים ובכובעים. מנורת הבורקה האיסלאמית נראית כמו להיט מכירות מזרח תיכוני, במיוחד כשמחיר הייצור לא צפוי להיות גבוה במיוחד.

 

לבושה להאיר. אחת המנורות של כרם קמינסקי (צילום: שלהבת אדוה)
לבושה להאיר. אחת המנורות של כרם קמינסקי (צילום: שלהבת אדוה)

 

 

 

אם קמינסקי מתחברת בבירור לאופנה, דניאל אייבר מחברת עץ עם רקמה. "פלורה", נקראת סדרת רהיטי העץ הרקומים שלה. החוטים כמו מחזיקים ומותחים את חלקי העץ שמרכיבים את הרהיטים, עם חירור דקורטיבי על מושב הכיסאות. גם המוצר הזה נראה מוכן, והעתיד של אייבר יגלה אם התמקדה בדקורציה עדינה או לקחה את הבדיקה הזו לאתגרים מורכבים יותר.

 

כיסא של דניאל אייבר (צילום: שלהבת אדוה)
כיסא של דניאל אייבר (צילום: שלהבת אדוה)

 

שני פרויקטים יפים לילדים: אלכס חייקין מציעה להם למלא את החסר, משום שהם מקבלים לידיהם צעצוע חסר, שחלל בתוכו. רק כשייצאו מהבית לטבע בחוץ, וימלאו את הצעצוע באצטרובל או בחומר אחר שמוטל בין העצים, יהפוך הצעצוע לשלם. חיבור יפה לטבע.

 

''אוצרות טבע''. הפרויקט של אלכס חייקין (צילום: שלהבת אדוה)
''אוצרות טבע''. הפרויקט של אלכס חייקין (צילום: שלהבת אדוה)

 

צור דותן קורא לילדים להרכיב עולם שבנוי מיחידות מתנפחות צבעוניות, שאפשר לכסותן בסדין או בשמיכה וליצור בית. משחק נחמד:

 

בית מתנפח, שאפשר לרוקן ולאחסן בקלות. דותן צור (צילום: שלהבת אדוה)
בית מתנפח, שאפשר לרוקן ולאחסן בקלות. דותן צור (צילום: שלהבת אדוה)

 

"העיצוב התעשייתי הסיט את עצמו מתחום העוסק ביצירת 'מוצרים יפים' אל תחומים של חשיבה אסטרטגית לגבי הסיבות שיש לעשותם בכלל, והוא מכיל גם את אותו עיצוב מתנסה ומחפש דרך, שאינו ממוקד פונקציה", כותב ראב"ד, ואם המלים שלו מייצגות את רוח המפקד במחלקה, זה סימן טוב: הטקסט שלו בהיר, אמין ולא מתנשא. גם העבודות של הבוגרים כאלה, והטובות שבהן הן יותר מניסוי סטודנטיאלי נחמד - אלא עבודה אמיתית שאפשר לצאת איתה לעולם ולהציג הישג ראשון.

 

מיטב הבוגרים בעיצוב פנים 2013

עיצוב טקסטיל, שנקר, 2013

כל תערוכות הבוגרים בעיצוב ואדריכלות 2012