פתאום, לפני כמה שבועות, מצא איתן הוק את עצמו בצמרת מצעד שוברי הקופות של ארצות הברית. הוא התייצב במקום הראשון עם מותחן אימה־מדע בדיוני זעום תקציב (שלושה מיליון דולר בלבד) בשם "הטיהור" ("The Purge"), שההכנסות הנאות שלו הצליחו להפתיע את המומחים. כצפוי, בהוליווד כבר שוקדים על המשכון.

 

>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק

 

קצת מפתיע לראות את הוק (42), שמזוהה עם קולנוע עצמאי איכותי ואמנותי, משתעשע בזוועתון. "כשהציעו לי לעשות את 'הטיהור' הייתי סקפטי", הוא התוודה כשנפגשנו במלון ברלינאי יוקרתי ואלגנטי. "אבל אז נזכרתי בסרטי אימה כמו 'קארי' או 'הניצוץ', שנחשבים לטובים מאוד, והחלטתי ללכת על זה".

 

הוק מייחס את הרצון שלו לעשות סרטי אימה או להופיע עם סלינה גומז במותחן "הבריחה" גם למשבר גיל ה־40 שפקד אותו. "כשהגעתי לגיל 40 נכנסתי לפאניקה. תמיד הסתכלתי על עצמי כתלמיד, ואז כשהגעתי לגיל 40, הרגשתי שאני כבר אמור לדעת משהו. נכנסתי לפאניקה, כי לא ידעתי שום דבר. לא ידעתי איך להפסיק להיות תלמיד, ואז הבנתי שאני לא חייב.

 

"האמת היא שאם תשמור על נקודת המבט הנכונה, זה מלהיב בטירוף להיות חי. כשאתה צעיר אתה מרמה את עצמך לחשוב שהדור שלך הולך להיות משמעותי. ככל שאתה מזדקן אתה מבין שכל דור מרמה את עצמו לחשוב ככה".

 

הוק, שידע בצעירותו הצלחות קופתיות ואמנותיות גדולות, פיתח במהלך השנים חשדנות כלפי התקשורת - מה גם שהוא נכווה בפרשת הגירושין מרעייתו אומה תורמן, אם שני ילדיו. אבל כשרוכשים את אמונו, הוק נפתח ומדבר בכנות ובפתיחות.

 

"התפרסמתי בגיל 18, בזכות הסרט 'ללכת שבי אחריו', ופתאום נעשיתי דמות שהתעסקו בה בצהובונים ואנשים כתבו עליי כל הזמן. אף אחד לא הכין אותי לפרסום הזה. פיטר וויר, הבמאי של 'ללכת שבי אחריו', דיבר איתי על איך לבטא את עצמי מבחינה אמנותית, אבל לא איך לנהל את חיי הציבוריים. אין בית ספר למשחק שמלמד אותך איך להתמודד עם זה שאנשים מדברים על הגירושין שלך".

 

אז איך שרדת?

"הדבר היחיד שאני יכול לשלוט בו הוא מערכות היחסים שיש לי עם אנשים אחרים. זה הדבר היחיד שאני באמת מעריך".

 

אחד האנשים הקרובים שעליהם הוק מדבר הוא הבמאי ריצ'רד לינקלייטר, ואיתו הוא כבר עשה שבעה סרטים. "אני אוהב איך שהראש שלו עובד", מהלל הוק, שמכנה אותו בשם ריק.

 

שלושה מתוך השבעה הם הטרילוגיה העוסקת בתהפוכות בחיי זוג אוהבים - סופר אמריקאי ובחורה צרפתייה, שהכירו ברכבת בווינה: "לפני הזריחה" (1995), "לפני השקיעה" (2004) ו"לפני חצות" (2013), שנעל את פסטיבל הקולנוע ירושלים האחרון ומשם יגיע היישר לבתי הקולנוע.

 

איך מערכת היחסים שלך עם ז'ולי, אחרי כל השנים האלה?

"היא אומנם קוראת לי פה ושם מאצ'ו דביל, אבל למעשה היא יודעת שאני לא טיפש כמו רוב האמריקאים... הרבה גברים בתעשיית הסרטים לא רוצים שהיא תהיה איתם על הסט, בגלל שהיא נחשבת לאשה קשה ותובענית. היא לא מוכנה לסתום את הפה, היא לא מוכנה לשים מייק־אפ ולהראות הרבה מחשופים כדי להשיג ג'וב. יש לה מוח אמנותי שקשה להתמודד איתו".

 

"לפני חצות" מתרחש במהלך חופשה משפחתית באי יווני. כנהוג בסדרת הסרטים הזאת, יש כאן הרבה דיבורים על אהבה, זוגיות ומערכות יחסים, וגם ריב אחד משמעותי.

 

בסרטים הקודמים בסדרה היתה יותר רומנטיקה. הסרט הנוכחי הוא הרבה יותר פרגמטי.

"חשבנו שיהיה מגוחך לעשות סרט שלישי על פלירטוטים. רצינו לעשות סרט שיראה איך סלין וג'סי הם באמת".

 

חשבתם הרבה לפני שהחלטתם להכניס את סצנות האהבה ביניכם לסרט?

"הרגשנו שצריכה להיות לפחות סצנת אהבה אחת בטרילוגיה, והלכנו על זה".

 

זוגתך הנוכחית כבר ראתה את הסרט. לא היו לה בעיות עם הסצנות הללו?

"ראיין ראתה אותן, ולא היו לה שום בעיות עם הסצנות הללו. היא מבינה שזה חלק מהעבודה. ראיין חושבת שזה סרט מושלם".

 

יהיה עוד סרט בסדרה?

"כל כך הרבה מהחיים שלנו נשאב לתוך הסרט, שאנחנו צריכים לקחת זמן כדי למלא את המיכל מחדש. אולי בעתיד נעשה אחד יותר ארוטי. אני רוצה לעשות סרט שנקרא לו 'לפני הגמירה'...".

 

ואיפה הוא יתרחש?

"בסנט פטרסבורג", מתלוצץ הוק, שנולד במקום הכי רחוק משם - ערבות טקסס.

 

הוריו התגרשו כשהוא היה בן חמש, ובגיל עשר עקר עם אמו לניו יורק. בתקופת התיכון הוא החל לשחק, וב־1989 נחשף והתפרסם בזכות "ללכת שבי אחריו", על תלמידים בבית ספר יוקרתי לבנים שמורה חדש (רובין וויליאמס) משנה את תפיסת עולמם בעזרת ספרים ושירה. "זה סרט שעיצב את חיי יותר מכל אירוע אחר שקרה לי", אומר הוק. "לפעמים אני תוהה אם הייתי נהיה שחקן אילולא הסרט ההוא".

 

אחר כך בא הסרט "מציאות נושכת", שסימן את הוק כגיבור דור האיקס, ששגשג באמצע שנות ה־90, והוא גם היה מועמד פעמיים לאוסקר - בזכות "לפני השקיעה" (תסריטאי) ו"יום אימונים מסוכן" (שחקן).

 

הוק התפרסם כמובן גם בגלל נישואיו לאומה תורמן, שבה התאהב במהלך צילומי "מה קרה בגאטקה?". ב־1998, חודשים אחדים אחרי החתונה, נולדה בתם מיאה ריי, וב־2002 בא לעולם הבן לבון. שנה אחרי לידתו, במהלך צילומי סרט בקנדה, הוק פיתח רומן עם שחקנית־דוגמנית מקומית בשם ג'ני פרזו.

 

תורמן הופתעה מבוגדנותו של בעלה, ומיד נטשה אותו. הוק התקשה להתמודד עם החשיפה התקשורתית שליוותה את הפרשה העסיסית. "יש הרבה כאב בגירושין", הוא אומר עכשיו, בעודו משקיף על הדברים בפרספקטיבה.

 

אבל הוק דווקא מאמין במוסד הנישואין, וב־2008 הוא התחתן שנית, הפעם עם ראיין, האומנת של ילדיו. מהקשר הזה נולדו שתי בנות, קלמנטי ג'יין ואינדיאנה. "אני נהנה מאוד להיות אב", הוא מכריז.

 

במקביל למשחק ולמחויבויות שלו כהורה ובעל, הוק מוצא זמן לשחק בתיאטרון, לכתוב ספרים ולפעמים גם לביים. זה לא פשוט במציאות העכשווית של הקולנוע האמריקאי העצמאי.

 

"קולנוע הוא עסק, עושים כל שנה לא יותר מעשרה סרטים טובים, ורק בשלושה מהם יש תפקידים בשבילי. יש המון תחרות - בשטח פועלים עכשיו בערך 50 שחקנים נהדרים. אני לא חושב שמישהו מבין את זה כשהוא בן 25 או 28. אתה לא מבין את זה עד שאתה מזדקן ונהיה דקדקן יותר ורוצה חומרים טובים יותר - אבל החומרים הטובים כמעט לא נמצאים. חלפו הימים שבהם יכולתי לבחור מה אני רוצה לעשות.

 

"גם כבמאי, אני מתקשה להרים את הסרטים שהייתי רוצה לעשות. המצב קשה גם לבמאים ידועים. כל עוד אתה לא סטיבן ספילברג, קשה עכשיו מאוד לעשות סרטים רציניים. בעצם לא קשה לעשות אותם, אלא קשה להפיץ אותם, וזה רק נעשה יותר ויותר קשה. עבור כולם. צר לי על היוצרים הצעירים, שצריכים לחוות את הבעיות והתלאות האלה ואת העובדה שהם לא יכולים לממש את החלומות ואת החזון האמנותי שלהם".

 

___________________________________________________________________________________________________________________________________________

 

 

עוד בפנאי פלוס :