הדפסה
לכתבה באתר
אין גבול לאהבת החתולים ברחובות שלנו. אצלנו, כשחתול נעלם הוא לוקח איתו לא רק את תשע הנשמות שלו, אלא גם את נשמתו הכואבת של בעליו:
חתול/ה שהולך לאיבוד לעולם לא יידע מה עובר על בעליו. אם היה יודע לקרוא, היה יכול ללמוד על סערת הרגשות, לא רק מהתחנונים קורעי הלב, אלא גם מקווי ההדגשה, סימני הקריאה וסימני השאלה במודעות החיפוש התלויות בכל פינה:
אולי היה משגיח גם בהבדלי הגרסאות על נסיבות היעלמותו, או לומד שיש עוד מאיה בשכונה:
לחתולים, מתברר, כבר לא קוראים מיצי וקיצי. בעלי חתולים, כמו הורים בני זמננו, נחלקים בין פטריוטים המעדיפים שם עברי:
לבין אלה הקורצים לעולם גלובלי:
אגב, כמו בכל גן ילדים, עם טל הבן וטל הבת, גם ברחובות שלנו עלול להתרחש בלבול:
יש כמובן כאלה שזוכרים שאחרי הכל מדובר בחיית מחמד:
ויש המתחברים לשורשים:
מכיוון שלא ראוי לשפוט אדם בשעת צערו, אומר בעדינות, שאם זה לא היה כל כך עצוב היינו מתגלגלים מצחוק:
כך או כך, יש כאלה שמצליחים להישאר קרי מזג וענייניים גם במצבי לחץ:
במקום לבכות על חלב שנשפך, אפשר להקדים תרופה למכה:
ככה השובב יכול לחזור הביתה גם כשהדלת נעולה. והנה גם רעיון לסטארטאפ: אפליקציה מבוססת מקום שתחבר בין מחפשים למוצאים. כן, יש גם מוצאי חתולים, ובינתיים אין להם ברירה אלא לספר סיפורים:
אם היינו עיתון יומי, יכולנו לעשות כותרות מסיפור אנושי מרגש:
כמו בהרבה בתים, גם ברחובות שלנו, רגשות של חיבה ואהבה מגיעים בסוף לצלחת. ככה יוצא שהמדרכות זרועות בערימות של גרגירים צבעוניים, פחיות שימורים ריקות וכלי מים:
לפעמים, ממש כמו בבית תמחוי, יש צ'ופרים:
אבל כמו ב"הישרדות", בשביל צ'ופר צריך לעבוד. לך תפתח פחית כשכלב מחכה לך בפינה:
אם זכית, יש אוהב שמפנק במים מעוטרים:
החיבה הגדולה לנמרים הקטנים מתורגמת, כמקובל אצלנו, גם לקופה הרושמת:
וכמובן שגם לציורי קיר מלבבים במבחר סגנונות:
אגב, לא רק חתולים הולכים אצלנו לאיבוד:
אבל עליהם בהזדמנות אחרת.