כוכבת השער, יעל אבקסיס, לא רוצה ראיון רגיל. אתם יודעים, בית קפה תל אביבי, שניים הפוך, מאפרה עמוסה, אג'נדת "השנה הקשה/טובה בחיי", "תנסה לשמור שאצא בסדר", ושות'. למעשה, היא הודיעה מראש שאם אנחנו רוצים ראיון, אז מומלץ מאוד שזה לא ילך בתלם עבש ומוכר ושהפגישה עם המראיין לא תהיה צפויה, פרוצדורלית ומתישה.

 

זו בדיוק הסיבה שאת הדייט הראשון שלנו אנחנו מתחילים בסטקייה איכותית ואז מקנחים בצפייה במקבץ סרטים קצרים, חלק מפסטיבל הסטודנטים הבינלאומי שם משמשת אבקסיס כשופטת.

 

>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק

 

אנחנו נפגשים יממה לאחר מותו של ג'יימס גנדולפיני. "זה גמר אותי", היא אומרת, "גמר אותי. אמא שלי (ריימונד אבקסיס, י.ב) אומרת לי (כאן אבקסיס עוברת למבטא צרפתי הורס), 'ראיתי עליו בקאנאל פלוס שהוא כל הזמן נשים־נשים, אלכוהול־אלכוהול. מה חשבת?'. אמרתי לה, 'אמא, סליחה? אני מכירה אנשים שכל היום נשים־נשים ואלכוהול־אלכוהול, וחיים עד גיל 80!'. אבל שמע, ככה הוא יישאר אייקון לתמיד".

 

וגם אבקסיס נשארה אייקון, לפחות כאן, לפחות עבור כל מי שעבר את המיני־מהפכה התרבותית שהגיעה עם אותה פרסומת מפורסמת לקסטרו, זו שסימלה באון את ההתחלה האמיתית של עידן הערוצים המסחריים בישראל, זו שהפכה אותה לסופרסטארית מקומית.

 

החל בסוף הניינטיז אבקסיס החלה להגשים את ההבטחה שהיתה טמונה בה עוד מתפקיד הפריצה הקולנועי ב"סיפורי תל אביב" מ־1992, עם תפקידים מרשימים וזוכי פרסים בסדרה "שבתות וחגים", הסרטים "קדוש" ו"עלילה" של עמוס גיתאי ועוד. ב־2008 החליטה לחפש אתגר חדש והחלה להשתפשף בתיאטרון - גם הפרינג'י - ועכשיו נוסף כובע חדש ומבטיח לאוסף שלה, במשרד ההפקות שפתחה, קסיס הפקות, ועוד נגיע לזה.

 

"מה שתמיד אפיין אותי היה הרצון להתפתח", היא מסבירה את פשר חוסר השקט המקצועי הזה, הרעב הלא נגמר, "אני לא רוצה להשתמש בקלישאות, אבל אני ממש מקווה שכשאגיע לשיא - שזה מבחינתי חמש דקות לפני המוות - אדע שעשיתי דרך מעניינת, לא צפויה".

 

אז אין זרי דפנה עתידיים? מנוחה ונחלה מקצועית?

"יש מלא זרי דפנה מסביב לקבר. אני לא מכוונת לאיזו נקודה מעורפלת של שגשוג וסיפוק, רק לשלב הבא של ההתפתחות שלי. אין מנוחה ונחלה בעשייה הזאת, בלהיות שחקן, בלהתעסק במקצוע כל כך חשוף".

 

העילה הרשמית לפגישה שלנו היא "לצוד פילים", דרמת השודים הקומית של רשף לוי ("איים אבודים", "הבורר"), שתפתח השבוע את פסטיבל הסרטים בירושלים ושבה מככבת אבקסיס לצד פיגורות כששון גבאי, מוני מושונוב, משה איבגי ואחד, פטריק סטיוארט ("אקס מן", "סטאר טרק").

 

אבקסיס מגלמת את אמו של הילד גיבור הסרט (גיל בלנק), אשה קצת מעורערת, אינטנסיבית, שמתאלמנת מבעלה בדקותיו הראשונות של הסרט ומחפשת נחמה בבוס הסליזי שלו, בגילומו של איבגי. היא מבסוטה על הדמות שלה.

 

אם כבר, היא היתה שמחה שיהיה עוד קצת ממנה בסרט. גם אני. "היא קצת מרילין מונרו כזו. זה הכיוון שרצינו לקחת אותה, מישהי נשית כזו ופלרטטנית שמבפנים היא ממש ילדה קטנה ונוירוטית, שרק רוצה שמישהו יחבק אותה וישמור עליה".

 

אבל הבחירה בסרט "מרצה קהל", מבית היוצר של לוי לא נראית כמו הדבר הטבעי ביותר עבור אבקסיס, שעשתה קריירה מתפקידים תובעניים, דרמטיים וארטיסטיים באופיים. "תראה, ממש היה בא לי לעשות בלוקבאסטר", היא מסבירה, "ממש היה בא לי לצחוק, לעשות משהו קליל יותר. זה היה רק שבועיים של צילומים, ועל הסט נקרענו מצחוק, באמת. כל כך כיף לי לעבוד עם איבגי.

 

"ובכלל, כל המטרה היתה להפתיע, לעשות משהו שלא כל כך מצפים לו, פרויקט שבדרך כלל לא הייתי עושה. רשף קולע לאיזה מכנה משותף, יש לו את הכישרון הזה, וברמות. אבל אתה יודע מה הכי מדהים אצלו? שהוא לא מפסיק לעבוד ויש לו כבר שבעה ילדים, והוא אבא טוב. מטורף".

 

מה שעוד מטורף זה העובדה שיושבת מולי אשה שבקרוב תחגוג יום הולדת 46. עזבו את ההתרשמות האישית שלי ותריירו על התמונות בכתבה הזאת. פשוט לא להאמין. חייבת להיות כאן טעות כלשהי, ואם לא, לאבקסיס ודאי יש מידע על מעיין נעורים כלשהו. מקרוב, בלי פוטושופ, יעל פשוט נראית מדהים. תופעת טבע. אולי המתכון הוא לא להפסיק לנוע, אפילו לא לרגע, ובהחלט לא לסרב לסטייק־צ'יפס־סלט כשאלה נקרים בדרכך.

 

זה שנה וקצת שאבקסיס גם מפיקה סרטים, ואת "קסיס" פתחה יחד עם המפיק הלל רוזמן. לפני שבועיים ראיינתי את השחקנית רותם זיסמן־כהן, שעבורה הפיק המשרד את הסרט הקצר "מתת", וברקורד כבר הסרט בן 40 דקות ועטור השבחים "איה" של זוג היוצרים מיכל ברזיס ועודד בן נון, דוקומנטרי שכבר נמצא בעבודה ופיצ'ר שעוד מוקדם לדבר עליו.

 

ומה צריך יוצר צעיר כדי להיכנס בשערי המשרד ולשבות את ליבם של אבקסיס ושות'? ובכן, זה שהוא צעיר זו כבר התחלה טובה, ומעבר לכך, כל תסריט ריאליסטי ("גם ריאליזם פיוטי הולך", היא מחדדת) שעוסק בחריגות כלשהי, בשוני, יעשה את העבודה, בתנאי שהוא טוב, כמובן. "לאזורים האלה אני הכי מתחברת", היא אומרת. "הכוונה היא לעבוד עם יוצרים צעירים, לתת להם במה ראשונה, גם לסרטים קצרים. תראה, בינתיים זה עוד חדש לי, התחום הזה".

 

זה לא צעד מובן מאליו. בדרך כלל, השלב הטבעי הבא אחרי קריירת משחק ארוכה ומשגשגת הוא דווקא בימוי, לא?

"הפקה זו לגמרי יצירה, מבחינתי, בעיקר ברמה של יצירת מציאות. אני חושבת שאין לי את הכישורים להיות במאית, וזה בכלל לא משהו שעבר או עובר לי בראש, גם כשאני על סט, משחקת.

 

"מבחינתי קולנוע זו עשייה של ביחד, של קולקטיב, ואני מאוד מתחברת לעניין הזה של צוות שעובד ביחד, לדיאלוג. שם אני מוצאת את מקומי. ובכלל, זה נראה לי מה זה סיוט לביים... (צוחקת). אני אוהבת להיות חלק מהחבורה, מה לעשות, ובמאים הם בדרך כלל בודדים".

 

במהלך שתי הפגישות שלנו ספרתי שש שיחות שאבקסיס עשתה עם ילדיה, מורי בן ה־16, בנה ממערכת היחסים עם ליאור מילר, ואריאל בן השמונה, בנה מבעלה איש העסקים רוני דואק. רק שלא יפספסו את שיעורי הפסנתר שלהם.

 

"יש לי ילדים מוזיקליים לגמרי", היא זורחת, "איזה מזל. אתה יודע מה צריך בשביל זה? שיהיו כלי נגינה בבית, וכמובן גם להשמיע להם. אצלי הם גדלו על אום כולתום. מורי כבר מתפרנס מלהיות די.ג'יי, אתה קולט?".

 

איך הרעב היצירתי והאנרגיות המופרעות אלה מתיישבות עם חיי המשפחה?

"גם שם יש לי רעב יצירתי. זה כל הזמן שוקק וקורה, אין מנוחה. אבל המשפחה הגיעה אחרי שכבר עשיתי דברים, כך שהם גדלו יחד איתי לתוך זה, וזה טבעי לנו. כשיש ילדים יש גם תקופות ארוכות ללא עשייה, וכן, תמיד יש איזה ממד של חרדה, אבל מצד שני אתה גם מבין שיש לך על מה ליפול, שהמשפחה שלך זה משהו שממלא את הפערים האלה. זה הפך אותי לחזקה יותר, חישל אותי והגדיר אותי מחדש.

 

"אבל קשה לי לדבר על זה כי זה המקום שבו אני הכי חשופה. אני רוצה להשאיר את זה המקום שלי, הריאליטי הפרטי שלי שהוא לא לצפייה של אף אחד חוץ ממני והמשפחה שלי. אין לך מושג כמה זה בנאלי (צוחקת), לטוב ולרע. באמת, אתה לא תאמין".

 

איך היית מתארת את חיי המשפחה שלך?

"פיפי, קקי, שניצל, ים, שיעורי בית, קולנוע, שבתות וחגים, חמש שעות שינה, סיפור לפני שינה, סיפור אחרי שינה, לקום לבית ספר, אולי לצאת לשתות היום משהו בחוץ אבל איך נקום מחר בבוקר, חופש גדול, מסיבות סיום, להזמין פיצה או לקום ולהכין ספגטי. כל הזמן קורה משהו, המשכיות כזאת, חיים".

 

 

** את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגיליון החדש של פנאי פלוס

 

_________________________________________________________________________________________________________________________________________

 

 

עוד בפנאי פלוס :