הפתרון המושלם לחופש הגדול: מיילו

מיילו - פותר בעיות שעמום תוך דקה (מתוך אלבום משפחתי)

מיילו - יותר טוב מעוזרת בית

מיילו, כלב מסוג ג'ק ראסל טרייר. אימצנו אותו בגיל 3 חודשים ומאז הוא איתנו ממש כבן משפחה לכל דבר.

רבים שואלים אותי האם כדאי להביא כלב הביתה. הרי כלב מלכלך וצריך להוציא אותו ולטפל בו. וזה נכון, גידול כלב דורש השקעה לא מעטה, התאמות בסדר היום, התחשבות בחופשות. אבל עדיין, כלב הוא המתנה הכי טובה לילדים וגם למבוגרים. אין כמו גידול חיית מחמד בבית כדי לחנך את הילדים לאחריות, סדר ואף למשמעת.

כל אחד יכול לקחת חלק בטיפול בכלב. למשל, בני אחראי להחליף לו מים, לדאוג למלא את צלוחית האוכל. בתי אחראית להוציא אותו החוצה. הילדים מסרקים אותו, משחקים איתו, מלמדים אותו טריקים מצחיקים. הם למדו לא להשאיר צעצועים בהישג ידו (או פיו, יותר נכון).

אם לפני כן שברתי את הראש כיצד לחנכם לאסוף ולהחזיר למקום משחקים, עכשיו אין שום בעיה. בכל פעם שמיילו מוצא משחק, הוא מפגין כישורים יוצאי דופן בפירוקו לגורמים. ולא רק משחקים, גם בגדים זרוקים על הרצפה זוכים לטיפולו המסור. הוא יודע לפרום, לחתוך, לקלף כל דבר. לא משנה ממה הוא עשוי, לא משנה של מי ולא משנה כמה הדבר חשוב למישהו. מה שמשנה למיילו, זה רק עניין המיקום והרצפה. מבחינתו - הכל בבעלותו הבלעדית. כך איני צריכה עוד לאיים לזרוק את הבלגן לפח. יש מי שעושה זאת עבורי בצורה עקבית במיוחד.

לא יוצאים לשומקום בלי מיילו (מתוך אלבום משפחתי)

מיילו - יותר טוב מפסיכולוג

מיילו עזר לבני (בן 4 בזמנו) עם פוביית כלבים. בני היה שותף בבחירתו מבין אחיו והתלהב מאוד, למרות פחדיו. בשבוע הראשון בני בילה בעיקר באוויר. הוא נזהר לא לדרוך על הרצפה ולדלג בין ומעל הרהיטים. הספה הייתה מקום המפלט העיקרי, היות והכלבלב הקטנטן לא יכל לטפס כה גבוה, למרות שנהנה רבות ממשחק התופסת עם בני (כך זה נראה, ככל הנראה בעיניו). בשבוע השני התהפכו היוצרות. בני החליף אסטרטגיית לחימה מבריחה לתקיפה והכלבלב הוא זה שנאלץ לברוח ולחפש מקומות מחבוא מילד המצויד בחרבות ואקדחים. בשבוע השלישי הילד והכלב פשוט שיחקו יחד ומאז הם חברים טובים.

פסיכולוג, עוזרת ומורה - בגוף אחד (מתוך אלבום משפחתי)

מיילו - יותר טוב ממורים

בחרתי לכתוב על מיילו כהמשך לפוסט הקודם שלי. לדעתי, מי ששוקל להביא חיית מחמד הביתה (לאו דווקא כלב), החופש הגדול הוא הזמן הטוב ביותר לכך. ילדים פנויים, יש להם זמן להשקיע בחבר החדש ואם מדובר בגור כלבים או חתולים, יש הרבה התעסקות בהתחלה - חיסונים, חינוך. כלב מלמד אותם על אחריות. חודשיים-שלושה ראשונים הם די קריטיים. זה הזמן ללמדו להקשיב, לעשות את צרכיו בחוץ, ללכת עם רצועה וכדומה. כמובן שצריך לסכם עם הילדים מההתחלה את תחומי אחריותם בנוגע לכלב. צריך להיות ברור להם כי למתנה הנהדרת הזאת (כמעט כל ילד רוצה לקבל חיית מחמד), יש מחיר ואפילו ילד קטן מסוגל לדאוג לצרכיו של גור. תמיד אפשר להתחיל ממשהו קטן ולהוסיף על כך לאט עם הזמן. זה עובד. תאמינו לי. אם הילדים שותפים בבחירה ובהתלבטויות ומראש מכינים אותם לכל התרחישים, כולל תרחיש וויתור על הכלב במידה ולא מצליחים לאמוד בכל הנדרש, הם משתפים פעולה יפה. מה שחשוב זה להתמיד בלהתעקש (מצדנו) על הכללים שנקבעו וסוכמו יחד עמם.