תצוגת הדפסה של -- מי צריך קירות? דירתה של משפחה צעירה בתל אביב

הדירה הזו פשוטה ונקייה למראה, עם קירות וארונות לבנים ורהיטים מועטים, בסגנון מודרני קלאסי. אין בה שום דבר צעקני, אך זוהי דירה יקרה – 120 מ"ר בבניין שנבנה במרכז תל אביב בשנות ה-80, ששופצו כליל בתקציב גבוה. יש בה חלל גדול ופתוח שבו מטבח, פינת אוכל, סלון וחדר עבודה/אורחים, שני חדרי שינה – אחד לבני הזוג והשני לילדם הקטן, ושני חדרי רחצה – אחד שצמוד לחדר ההורים והאחר במרכז הדירה.

שני אלמנטים מייחדים את התכנון שלה: בסלון בולטת ספרייה גדולה מ-MDF צבוע לבן, המורכבת מיחידות מדפים נפרדות שנעות על שני צירים, שנחרצו בתקרה וברצפה. הספרייה הזו ("קליינ'ס") משמשת כמחיצה בין הסלון לחלל שמשמש לעבודה, ואפשר להזיז את המדפים ולשחק עם דרגות שונות של פתיחה וסגירת החלל, בהתאם לצורך. למרות שהרעיון מזכיר את המדפים המתגלגלים בארכיונים גדולים ("קומפקטוס"), זוהי אינה ספרייה תעשייתית – היא הוזמנה לפי מידה והוכנה במיוחד.

האלמנט השני המיוחד בדירה קשור בראשון: בעצם, כמעט אין בה קירות בנויים. רוב ההפרדות בין החללים השונים נעשו באמצעות ארונות מתוכננים היטב לפי הפונקציות השונות בדירה ("כנרתי נגרות"). כך פתרה מעצבת הפנים ורד בלטמן כהן את כל צרכי האחסון, וגם חסכה במטראז'.

פנים הדירה המקורי נהרס כליל, ובלטמן כהן תכננה אותו מחדש. חדרי הרחצה הם החללים היחידים שנתחמו בקירות בנויים (ראו בתוכנית למעלה): חדר הרחצה של ההורים נמצא בקצה הדירה, במקביל למטבח, וחדר הרחצה השני נבנה בין שני חדרי שינה.

מבט מהסלון אל קיר הארונות ודרכו לחדר השינה (צילום: עמית גירון)

קיר ארונות דו צדדי מתחיל במבואת הכניסה ומחלק את הדירה לאורכה. מצד הסלון והמטבח תוכנן בו מקום למסך הטלוויזיה והמקרר. מצדו השני הוא משמש את חדרי השינה. באמצעו של הקיר כניסה למעין מבואה שמובילה לחלק ה"פרטי" של הדירה.

מבט מכיוון החלק ה''פרטי'' של הבית, דרך קיר הארונות (צילום: עמית גירון)

כדי למקסם את השטח הוסתרו יחידות המיזוג בחדרי הרחצה, ותעלות האוויר שולבו בחלקם העליון של הארונות, מה שאיפשר לבלטמן כהן לא להנמיך את תקרת הדירה. "כל התשתיות הוסתרו במחיצות – מיזוג, שואב אבק, מערכת אודיו", היא מסבירה.

בחלל ה"ציבורי" לאורך הדירה מוקמו בזה אחר זה חדר העבודה, הסלון, פינת האוכל ומטבח. חלונות ויטרינה גדולים לאורך הקיר מכניסים אור ואוויר. בגלגוליה השונים של הדירה, ששופצה כמה פעמים מאז שנבנתה, נהרסה ונבנתה מרפסת החזית. בלטמן כהן החליטה לבטל אותה ולהפוך אותה לחלק מהדירה.

הדירה כולה חופתה בפרקט עץ אלון טבעי. פינת הישיבה מורכבת מספה בריפוד אפור בהיר ושתי כורסאות עם ידיות באדום וחגורות עור, בעיצוב ז'אן פרובה ("הביטאט"). ספסל עץ על רגליים שחורות – פריט מפורסם ופופולארי של ג'ורג' נלסון – מתפקד כשולחן קפה. שטיח שחור מגדיר את פינת הישיבה ("ג'וזפון שטיחים"), שפונה אל מסך הטלוויזיה. מתחת למסך תוכננו בארון סרגלים שמספקים אוורור למערכות המדיה. את הסלון מאירה מנורה עומדת ודומיננטית עם אהיל שחור – מנורת "טוויגי" לחברת פוסקריני ("יאיר דורם").

מנורת ''טוויגי'' עומדת וכורסאות של ז'אן פרובה (צילום: עמית גירון)

בין הסלון למטבח מפריד שולחן האוכל, שעשוי עץ אלון בגוון טבעי. מעל השולחן נתלתה מנורת "באבלס" של ג'ורג' נלסון, שהדיירים רכשו בניו יורק. כסאות בצורות ובצבעים שונים סובבים את השולחן ("הביטאט").

כסאות אוכל בצורות ובצבעים שונים (צילום: עמית גירון)

ארונות המטבח תוכננו בצורת האות ר'. המקרר (של החברה האמריקאית "סאב זירו") הוטמע בתוך קיר הארונות הגבוהים. מול הסלון מוקמה הצלע הארוכה של המטבח – ארונות לבנים מינימליסטיים. מעל אזור הכיור נתלתה יחידת ארונות ("איל כינרתי") ,על רקע קיר שטויח באפור.

כשנכנסים דרך הארון ל"מבואה" של החלק האינטימי יותר של הדירה, חדר הרחצה נמצא ממול, מצד אחד חדרו של הילד ומהצד השני חדר ההורים. דלתות הפנים בדירה נטולות משקופים, כדי שלא לפגוע ברצף של הארון.

חדר ההורים עוצב בסגנון זרוק, עם מזרון נמוך על הרצפה, בניגוד להקפדה על הקירות/ארונות מסביב. חדר הרחצה הצמוד אליו רוצף באריחים גדולים, 60 על 120 ס"מ האחד, במראה של בטון. על ארון "מרחף" מאלון טבעי הונח משטח קוריאן לבן.