בזמן שאנחנו נמסים מהחום, קיבלו נטלי דדון, אורנה דץ, גלית גיאת, יעל רייך וענת וקסמן כרטיס לפריז. אומנם לא מדובר בכרטיס טיסה, אבל כנראה שזה הכי קרוב שאפשר להגיע לעיר האורות מבלי להחתים דרכונים.

 

הטעימה צרפתית הזו תתקיים במסגרת הביוטי סיטי, שעומד הפעם בסימן פריז. לצד חברות ואורחים מתחומי הלייף סטייל השונים, האירוע – שנערך זו השנה השביעית – יכלול גם תצוגת אופנה מיוחדת שבה יצעדו על המסלול שלל סלבריטאיות ודוגמניות לבושות בבגדים פרי עיצובם של תלמידי שנקר.

 

הדוגמניות המקצועיות יותר ופחות יציגו שמלות משני פרויקטים נבחרים של שנקר: הראשון, "ממארי אנטואנט להוט קוטור – ההיסטוריה של האופנה הפריזאית", הכולל שמלות תקופתיות שמחקות במדויק את הטכניקות המסורתיות, עד לשכבות התחתונות של הבגד. הסטודנטים בחרו חומרים זולים ויצרו מהם שמלות קוטור באיכות הגבוהה ביותר, תוך שימת דגש על שילוב של הגוונים שחור ולבן. הפרויקט השני, שנקרא "הומאז' לשמלה השחורה", מתחקה אחר גלגולה של השמלה השחורה הקטנה – מימי קוקו שאנל, דרך תקופת הזוהר ההוליוודי של אודרי הפבורן ועד היום.

 

 

מפרגנת למעצבים ישראלים. אורנה דץ בשמלה של הסטודנט אריאל טאוב (צילום: אייל שניידר)
מפרגנת למעצבים ישראלים. אורנה דץ בשמלה של הסטודנט אריאל טאוב (צילום: אייל שניידר)

 

 

ראש מחלקת האופנה בשנקר לאה פרץ שמחה מאוד על שיתוף הפעולה. "אני חושבת שסטודנט אופנה שהופך אחר כך למעצב, מטבע הדברים אוהב לחשוף את העבודות שלו. הוא איננו יוצר למגירה. בערב הזה ילבשו את השמלות נשים אחרות לחלוטין, גם לא דוגמניות, עם גובה שונה, משקל שונה. אני חושבת שזה בונוס אדיר לסטודנטים".

 

הצטרפנו למדידות מאחורי הקלעים כדי לראות מה קורה כשהסלביות פושטות את הסקיני ג'ינס והטי שירט ונדחסות לתוך שמלות תקופתיות עתירות שכבות.

 

נטלי דדון, שלבשה שמלת קרינולינה ענקית מהתקופה הרומנטית בשילוב כובע תואם, מעידה על תחושה מעט לא נוחה בתוך שכבות הבגד. "פחות זרקתי על עצמי משהו ויצאתי מהבית", היא אומרת. "יש פה הרבה התעסקות – מחוך, שכבות, תחתיות. אין ספק שזה משהו שלא ממש נוח בתוכו. בתקופה ההיא, אישה היתה מוגבלת גם בתנועה וגם בעשייה". למרות זאת, דדון היתה שמחה לגדול בתקופה ההיא. "תמיד הרגשתי שנולדתי בתקופה הלא נכונה. הייתי חוזרת לתקופה הרומנטית, זה היה דווקא מקל עליי בהרבה מקומות".

 

 

נטלי דדון בשמלה שעיצבה הסטודנטית אנסטסיה לייזר. "בתקופה ההיא, אישה היתה מוגבלת גם בתנועה וגם בעשייה" (צילום: אייל שניידר)
נטלי דדון בשמלה שעיצבה הסטודנטית אנסטסיה לייזר. "בתקופה ההיא, אישה היתה מוגבלת גם בתנועה וגם בעשייה" (צילום: אייל שניידר)

 

 

גם גלית גיאת, שלבשה מערכת לבוש משנות ה-50, היתה שמחה לנסוע אחורה בזמן, אבל היתה בוחרת לגדול בישראל של פעם, בתקופה בה נשים לבשו מותגים ישראליים מקוריים ומסורתיים. "הייתי רוצה לחיות בתקופה בה נשים באמת לבשו משכית. הייתי רוצה לחיות בארץ בתקופה בה האופנה באמת היתה מושפעת מהאוריינט, מהמדבר. אפילו יש לי אוסף קטן בבית של בגדי משכית ושמלות שושנה דמארי".

 

אורנה דץ מצטרפת לפרגון לעיצובים ארצישראליים, אבל מתחברת דווקא לאלו של ימינו. "אני מאוד אוהבת לפרגן למעצבים ישראלים", היא מספרת. "כשעשיתי את 'המהפך', הקפדתי בכל תוכנית ללבוש בגדים של מעצב ישראלי אחר. אני מאוד אוהבת את ירון מינקובסקי, טובל'ה, אלון ליבנה, יוסף, יש המון. לכל מעצב יש את הדבר הזה שאני אוהבת ואני מפרגנת, יש כאן כישרונות גדולים".