תצוגת הדפסה של -- המסע של מלכת היופי לאתיופיה

המוני אדם מנסים לחצות את הגשר בגונדר, סותמים את המעבר ובוהים ביושבי הרכב הלבן שבתוכו יושבת ייטאייש (טיטי) איינאו, מלכת היופי של ישאל. לפני פחות מעשר שנים הייתה זו טיטי עצמה שדילגה על סלעים ברגליים יחפות, שהשתעשעה עם נשרים גדולים וחדי מקור, שהמתינה לאמא שתכבס ותייבש את בגדיה, שהביטה באוטובוס חולף ובו אנשים לבנים, שחזרה הביתה לארוחה של אנג'רה ועדשים כתומות.

בואו להיות חברים של תחרות מלכות היופי בפייסבוק!

במבט ראשון ובלתי מחייב קשה להאמין שהדיווה ארוכת הרגליים הגיעה לישראל לפני כעשר שנים ללא אב ואם, לאחר תלאות רבות. היא מרבה לחייך ולצחוק כאילו לא היו אבל ויתמות בעולם.

אייל גולן (הגירסה המקומית) ניגש במטוס

טיטי שבה הביתה, והבית מחזיר לה חיבוק ענקי: כבר בירידה מהמטוס שהביא אותה מאדיס־אבבה לגונדר מתברר שמעטים הם האתיופים שאינם מכירים את טיטי, "beauty queen of Israel". בירור קצר מעלה כי גם כאן חגגו כלי התקשורת סביב בחירתה של טיטי, וכי גם התושבים המקומיים התרשמו עמוקות מתצלומיה לצד הנשיא אובמה בעת ביקורו בישראל. עוד בטרם מתחה את איבריה הארוכים מדי לתקרת המטוס הקטן בטיסה הפנימית לגונדר, ניגש אליה גבר צעיר וביקש ממנה חתימה וצילום.

הדבר, שעוד יחזור על עצמו עשרות פעמים במהלך הימים הקרובים, מעורר אצל טיטי התרגשות עצומה. היא עוברת לעברית ומסבירה לנו שהאיש הוא ארגהיי וורש, אחד הזמרים הידועים והמצליחים באתיופיה. "זה משהו כמו אייל גולן אצלנו", היא אומרת במבוכה תוך שרבוט זריז על פתק מקומט שהגיש לה. "איזה פאדיחות, אני מתה", אומרת החיילת המשוחררת מישראל ונעמדת לצדו — גבוהה ממנו בראש וחצי — כדי להצטלם.

מאז עלייתה לישראל טיטי כבר חזרה לאתיופיה פעם אחת, לפני שמונה חודשים. היא באה לסגור מעגל ולהעמיד מצבה ראויה לקבר של אמה. טיטי ואחיה, המבוגר ממנה בשלוש שנים, התייתמו מאביהם בגיל צעיר, כשעוד חיו בכפר. כאשר הייתה בת עשר וחצי והם כבר היו בגונדר, ממתינים להיתר העלייה, מתה אמה ממחלה, וטיטי נותרה יחד עם אחיה הגדול בבית דודתה — אחות האם — שמאז עלתה גם היא לארץ.

סכר הדמעות נפרץ

הילדה שגדלה בדירתם הקטנה של סבתה וסבה בנתניה, התחנכה בכפר הנוער הדתי הדסים, התגייסה למשטרה הצבאית והשתחררה בדרגת סג"מ, חוזרת עכשיו לאתיופיה כמנצחת כדי למלא את הבטחתה לבן הדוד של האם: להביא לישראל אותו, את אשתו ואת ארבעת ילדיהם.

היא פנתה למנהלת תחרות מלכת היופי של השבועון "לאשה", איריס כהן, שהתרגשה מאוד מהסיפור שלה ונרתמה לסייע לה להגשים את חלומה. "לשמחתי", משחזרת טיטי, "במשרד הפנים ובמשרד הקליטה מיהרו להירתם לעזרתי. בשני המשרדים דאגו להסדיר במהירות את האישורים הנחוצים למהלך, ולפני שבועיים הודיעו לי שבני משפחתי עולים לארץ".

כשטיטי פוסעת לעברם בגונדר, החיבוקים השקטים והממושכים שהם מעניקים ומקבלים מטיטי אומרים הכל. "בשבילי זה חלום שהתגשם. כן, אני יודעת שאם לא הייתי זוכה, ייתכן שכל זה לא היה קורה".

"לא דיברתי על אמא עם אף אחד, סבלתי בפנים"

בהמשך המסע אנחנו מגיעים לאחת השכונות העניות ביותר של אדיס־אבבה, בדרך לבית העלמין היהודי.

"אמא שלי מאוד חסרה לי, במיוחד בימים שקורים לי דברים גדולים כמו לסיים קורס קצינות, כמו לזכות בתואר מלכת היופי או כמו לפגוש את אובמה", תאמר טיטי לאחר שנצא משם. "עד שהגעתי הנה כדי לחדש את המצבה שלה, לא דיברתי עליה עם אף אחד, זה תמיד הכביד עליי.

"לא רציתי שידברו איתי עליה, אז מעולם לא פתחתי את הנושא. סבלתי נורא בפנים גם כשנראיתי חזקה וגם כשכולם התפעלו איך אני משיגה תעודת בגרות, מתגייסת לצבא והולכת לקורס קצינות. נאכלתי בתוכי והעלמתי מחיי את הנושא הזה במשך עשר שנים, עד שהגעתי לסגור מעגל ולתת לה כבוד אחרון כאישה בוגרת".

טיטי רוכנת אל הקבר, מדליקה נר ועומדת שותקת מול המצבה. "כשעמדתי כאן בפעם הראשונה, רק אז הבנתי והשלמתי עם זה שאין לי אמא, רק אז הרשיתי לעצמי להתאבל עליה לראשונה בחיי".

לישראל חזרה כשהיא אחרת: "הייתי מוכנה לכל מה שהחיים יציעו לי. הבנתי פתאום עד כמה היה חשוב לטפל בעצמי, עד כמה היה חשוב לחבוש את הפצע הזה. אחרי שנים שלא דיברתי עליה, אני פתאום מסוגלת להגיד שאני אוהבת את אמא שלי, לספר עליה לאנשים שאינם חלק מהתרבות שלי ולומר בקול את המילה 'אמא', שמעולם לא הייתי מסוגלת להגיד".

גם בנמל התעופה השומם והקטן של לליבלה אוהבים את טיטי: אחד מאנשי הביטחון מוודא איתי בקול נמוך כי זוהי אכן המלכה מישראל. תכף נצא לסיור בעיר האבן הקדומה הזו, תאומתה החבשית של פטרה הירדנית. מערכת של 12 כנסיות, שנחצבו במאה ה־12 בתוך סלע אדמדם ונשתמרו להפליא על שלל ציורי התקרה שלהן, מקדמת את פני הבאים.

המקום הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1978. העיר, המכונה "ירושלים החדשה" בזכות אתריה הדתיים שחלקם אף נושאים שמות של אתרים בירושלים, היא מרכז עלייה לרגל, ורוב תושביה הם נוצרים אורתודוקסיים.

על ההדרכה באתר המרתק אחראי דניאל מ"החברה הגיאוגרפית". חברת הטיולים סייעה רבות בהפקת המסע, באירוח ובכל התיאומים שנדרשו. טיטי מקשיבה בדריכות לדניאל המדריך ומתלהבת ממגן דוד המצויר על אחת התקרות. "את קולטת שלפני הנצרות היה כאן מלך חצי יהודי?" היא לוחשת. "מצחיק, אבל עד שנבחרתי למלכת היופי, לא הרגשתי גזענות כלפיי. כן, ברור ששמעתי מחברים, אבל מעולם לא נתקלתי בזה בעצמי, אולי כי נתתי תחושה שהדברים האלו לא יעבדו עליי.

"בין הטוקבקים שקראתי אחרי הטקס היו שניים שאני זוכרת. אחד היה: 'מזל טוב לה, וחבל שאין לה ולמשפחה שלה טלוויזיה והם לא יוכלו לצפות בהכתרה שלה'. התגובה השנייה הייתה: 'היא בכלל לא יהודייה, מה השמחה הגדולה?'

"דווקא כשנבחרתי התחלתי לשמוע, בין כל המחמאות והפרגונים, גם לא מעט דברים גזעניים. יש אנשים שקל להם לקבל את בני העדה האתיופית כשהם שקטים וחלשים, וברגע שמגיעה ההצלחה זה כבר סיפור אחר. פה באתיופיה קראו לי 'פלאשה', היינו פולשים בעיניהם. אין לך מושג כמה זה פוגע שיהודים קוראים לנו פלאשמורה".

בליינש זבדיה, שגרירת ישראל באתיופיה, מקבלת את פנינו בכניסה לביתה היפהפה שניצב על גבעה מוריקה בלב אדיס אבבה. במתחם הזה היא גרה עם בעלה ושלושת ילדיה, ומכאן היא גם עושה את עבודתה הדיפלומטית. טיטי, לבושה שמלה לבנה פשוטה ועטורה שרשרת שרכשה בשוק המקומי, נעמדת ליד השגרירה, והן נראות יחד כמו פרסומת מוצלחת במיוחד לסיפור קליטתם של יהודי אתיופיה.

עם שגרירת ישראל באתיופיה, בליינש זבדיה (צילום: אביגיל עוזי)

בדרך לחיים חדשים בישראל

כבר בכניסה למטוס הגדול של אתיופיאנס איירליין ברור כי אין זו טיסה שגרתית. הילדים המתוקים שפגשנו בגונדר הם עולים חדשים הלבושים במיטב בגדיהם. פניהם הקטנות זורחות והם אינם יודעים את נפשם מרוב התרגשות.

מהמטוס הזה הם יירדו לחיים חדשים, לחוויות שיעצבו אותם מחדש ויתיכו אותם פנימה אל ישראליות סוערת שלא תמיד תדע איך לנהוג בהם. עוד ארבע שעות יקבלו תעודת זהות חדשה, סל קליטה ושיבוץ למרכז קליטה במבשרת־ציון.

בעוד שש שעות יעמדו חבוקים עם בני משפחתם, שאותם לא ראו יותר מעשור, יפרקו את כל מטעני הכאב, התקווה המנופצת והימים הארוכים של הייאוש, יבכו בקול גדול למראה האב שהזדקן, האחים שהתבגרו, הילדים שצמחו, השנים האבודות ואלו שעוד נכונו להם.

רגע לפני הנסיעה: חיסונים והמלצות

לפני הנסיעה לאתיופיה התחסנה טיטי, וכל המשלחת שליוותה אותה, בחיסונים הנדרשים במרפאת המטיילים בבית חולים בילינסון. ד"ר איריס אוסטפלד, מנהלת המרפאה, נותנת עצות טובות למטיילים: