אוהבים ביחד, ישנים לחוד

לאחדות מחברותיי הנשואות שנים רבות יש חלום: לו רק יכולנו, בעלי ואני, לגור בדירות נפרדות – הן מפנטזות. בלי להיפרד, חלילה. פשוט, שלכל אחד יהיה מקום משלו, רצוי במרחק הליכה מביתו של האחר. למה? כדי לשבור את ההצטופפות היומיומית זה בתוך מרחב המחיה של האחר, כדי להימנע מהמוכר והידוע, כפי שקורה תמיד בזוגיות עם פז"ם ארוך. כדי לגרום לכך שלמרות השנים הרבות יחד, יהיה למה להתגעגע לפעמים. אבל זה לא קורה, כי יש יותר מדי אילוצים – קודם כל כספיים. אז הן לא עושות את זה, אבל ממשיכות לחלום.

>>>חבבו את "לאשה" בפייסבוק

מצאתי כמה זוגות שגם בלי לחלק את משק הבית לשניים, מצאו דרך לרווח קצת את מרחב המחיה שלהם: הם ישנים בחדרים נפרדים. זה קורה בדרך כלל אחרי שהילדים עוזבים את הבית, אז יש לפחות חדר אחד פנוי בדירה, שאפשר להתקין כחדר שינה נוח ונעים נוסף. הם עדיין לא מרגישים נוח מספיק כדי לחשוף את סידורי השינה שלהם קבל כל העולם, לכן הם מתראיינים כאן בשם בדוי.

"אשתי ואני רבים כמעט על כל דבר שקשור להרגלי השינה שלנו", מספר רונן, בן 59 מתל אביב. "לי חם בדרך כלל, כמו לרוב הגברים, ואני רוצה לישון עם חלון פתוח או עם מזגן פועל בקיץ. ואילו לה קר תמיד, והיא לא מוכנה לישון עם בגדים חמים. אני הרי לא יכול להוריד מהבגדים שאני ממילא לא לובש, היא כן יכולה להוסיף שכבה" – הוא מתלונן, וממשיך: "אני ישן שינה רצופה, היא מתעוררת לעתים קרובות במשך הלילה, מה שאני לא מרגיש, כי אני ישן עמוק. היא מתלוננת שאני פולש לצד שלה של המיטה ולא משאיר לה מקום לישון, אבל אני לא מרגיש את זה תוך כדי שינה. היא אומרת שאני סוחב לה את השמיכה ושקר לה בלילה. או שאני בועט תוך כדי שינה עד כדי כך שלעתים אני משאיר לה כתמים כחולים על הרגליים. מה אני יכול לעשות? אני לא שולט על זה כשאני לא בהכרה. וכמובן, התלונה הכי קשה שלה זה שאני נוחר כמו מנסרת עצים ושהיא לא מסוגלת לעצום עין כל הלילה".

רונן הוא פקיד בכיר בבנק. אשתו אביבה, בת 58, עובדת בתחום ההוראה (כל השמות, כאמור, בדויים. העובדות מדויקות עד מאוד). לבני הזוג דירה בת שלושה וחצי חדרים, נאה ומסודרת, ושלושת ילדיהם כבר עזבו את הבית לדירות שכורות של סטודנטים. "אני מבין את הצורך של הילדים להרגיש בוגרים ולא לגור בבית, ואני מממן להם את שכר הדירה, או חלק ממנו, כי בעבודות הסטודנטים אין מספיק כדי לכסות גם את שכר הלימוד וגם את שכר הדירה", אומר רונן. "אבל באופן הזה אני גם קונה לעצמי שקט בלילה. כל עוד הקטן שבילדים ישן בבית, לא יכולנו להפריד את חדרי השינה. זה לא נראה טוב. הבן היה עלול לחשוב שיש ביני לבין אשתי בעיות, שרבנו, ושבגלל זה אני ישן בחדר נפרד. מאז שהוא עזב, עברתי לחדר הכי גדול של הילדים, אפילו בלי לעשות שינויים שנראים לעין. אני מרגיש שאנחנו עדיין 'בארון' עם השינה בנפרד. אנחנו לא מספרים לאנשים שזה מה שבחרנו לעשות".

כך עשו כולם (פעם, מזמן)

רק לפני כמה דורות, באירופה או בארה"ב של תחילת המאה הקודמת, לישון בחדרים נפרדים נחשב לעניין רגיל, ואפילו לסמל סטאטוס. רק העניים לא יכלו להרשות לעצמם שני חדרי שינה בבית. הנורמה הייתה שההורים ישנים כל אחד בחדר משלו, ומדי פעם, לשם מילוי צרכים אינטימיים, מתכנסים באותה מיטה. איש לא ראה בכך הוכחה לבעיות בזוגיות.

אבל בעולמנו המודרני, גם בני זוג שסגנון השינה שלהם שונה או אף מנוגד, לא מעזים או לא יכולים להרשות לעצמם הפרדת כוחות בלילה לצורך אגירת כוחות ביום. והרי שנת לילה טובה היא אחד התנאים החשובים לבריאות תקינה. ולעומת זאת, שינה טרופה המופרעת על ידי גורמים חיצוניים עלולה לחבל בתפקוד.

אבל לא חסרה לך ההתכרבלות לפני השינה? אני שואלת את רונן. אתה לא רוצה להרגיש גוף חם לידך?

"מובן שזה חסר", הוא אומר. "אבל השינה הטובה של כל אחד מאיתנו היא פיצוי טוב מספיק. כשאנחנו רוצים את היחד שלנו, אשתי באה למיטה שלי או שאני הולך אליה. ברור שיותר פעמים אני הולך אליה, כי אני רוצה יותר. כך היה במשך כל השנים. ודווקא מאז שאנחנו ישנים במיטות נפרדות, היא רוצה יותר. אחרי שאנחנו עושים סקס, גם אם נרדמים יחד במיטה, במהלך הלילה כל אחד הולך לישון במיטה שלו. אני מודה שהפרדת הכוחות הייתה סוג של אילוץ, אבל במבט לאחור זה היה דווקא הצלה, וזה צמצם את נקודות החיכוך בינינו".

פתאום היא רוצה יותר

יש סוציולוגים המכנים את הפתרון הזה "לחיות ביחד לחוד". אין תמימות דעים לגבי השיטה. ד"ר ווילארד הרליי, מחבר הספר "Love Busters: Overcoming the Habits That Destroy Romantic Love" (בתרגום חופשי: "מכסחי האהבה: איך להתגבר על ההרגלים שהורסים את האהבה הרומנטית"), אומר: "כשאני פוגש בני זוג שטוענים שהם רוצים יותר זמן לעצמם, פרטיות, חברים משל עצמם, להימנע מתחושה שהם מחוברים כמו תאומים סיאמיים, אני שואל: מה בדיוק בתחושת הצפיפות מעיק עליכם ביותר? והתשובה המאוד־בולטת היא: הרגלי השינה".

מנגד, יש מטפלים שחושבים שלישון יחד זה חלק מלהיות זוג, והם מציעים לנהל משא ומתן על הצרכים של קרבה-מרחק. למעלה מזאת, הדרישה לישון לבד יכולה להיות, לדעתם, הוכחה שבן הזוג הוא נרקיסיסט המרוכז בעצמו, שאינו רואה את הצרכים של השני, נטול יכולת להתחייב ולהתחלק עם האחר. זוגיות דורשת פשרה והקרבה, יטענו אותם מומחים, והשינה בנפרד מצביעה על אנוכיות ועל נוקשות. זה עלול להיות סימן לכך שעצם הזוגיות נמצא בסכנה, ואחד מבני הזוג מחפש למעשה את הדרך החוצה.

"ההיפך הגמור הוא הנכון", אומר גלעד, בן 62, שעליו אני מנסה את הטיעונים המקצועיים הללו. "לולא היינו, אשתי ואני, מפרידים את חדרי השינה, היינו נפרדים. אנחנו יחד מגיל 21, מהצבא. זה המון שנים. אנחנו מכירים כבר את כל השטיקים זה של זה. אמנם יש אהבה, הלב מתחמם מהמחשבה שהיא שלי, אבל אני גם יודע שכל דבר קטן שאני עושה מקפיץ לה את הפיוזים. כך, לפחות, כשאני הולך לחדר השינה שלי והיא לשלה, מצטמצמות נקודות החיכוך. רחוק מהעין, רחוק מהצעקות".

אבל זה נשמע גם כמו סוף הסקס...

"שוב את טועה. קודם כל, שנינו ישנים טוב יותר, אז אנחנו רגזניים פחות. בנוסף, עד כמה שאשתי לא חובבת סקס, המרחק הגופני הפך אותה קצת – אני מדגיש קצת – יותר חרמנית. היא דוחה פחות את היוזמות שלי. אני חושב שבמידה מסוימת, היא גם יותר חוששת שאני אזום פרידה. פתאום היא רואה שהדברים לא מובנים מאליהם, ושהמערכת הזוגית שלנו יכולה להיות מאוימת כשלא טוב לאחד מאיתנו. ההצעה שלי, ואני מדגיש שזו הייתה הצעה שלי, להפריד את חדרי המיטות, היא זו שהכניסה אותה למידה של לחץ שהוא בריא ליחסים. פתאום היא נלהבת יותר, משתוקקת יותר, פחות דוחה אותי. בעבר הרגשתי שהיא ממש מצטמררת כשאני רוצה לגעת בה. היום זה כבר לא קורה".

מה אמרתם לילדים כשראו שהפרדתם חדרי מיטות?

"הנחירות שלי ידועות לכל. אמרתי שהן החמירו ושאמא כבר לא יכולה לישון בכלל בגללי. לקחתי הכל עליי. לסיכום, אני ממש ממליץ. זה ישפר לכם את הזוגיות".

167 מריבות בשנה

הקרן האמריקאית הלאומית לבעיות שינה ערכה בשנה שעברה סקר, בו נמצא כי 25% מהזוגות בארה"ב ישנים בנפרד. בסקר מקביל שנעשה בבריטניה נמצא כי 10% מהזוגות ישנים בחדרים נפרדים. ועוד פרט סטטיסטי מעניין: סקר אחר מצא שבין בני הזוג פורצות 167 מריבות בשנה, בממוצע, על נושאים שקשורים בחדר השינה: משיכת השמיכה, נחירות, פלישה ל"טריטוריה", בעיות חימום וקירור, פלישה לארון/ שידה של האחר, ועוד ועוד.

ד"ר טרייסי מארקס, מחברת הספר "Master your sleep" (בתרגום חופשי: "שלוט בהרגלי השינה שלך"), חושבת שמיטות נפרדות בחדרים נפרדים זה רעיון מצוין בעבור זוגות רבים. "שנתם של אנשים רבים נפגעת קשה משום שבני הזוג שלהם מפריעים להם עם נחירות, עם שינה לא רגועה, עם דרישה לחמם או לצנן את החדר וכן הלאה. חוסר השינה הופך את האדם לעצבני, לנרגז ולחסר סבלנות. זה מתבטא לא רק בהתנהגות בעבודה, אלא גם בקוצר רוח כלפי בן/ בת הזוג. כל זה פוגע במערכת הזוגית. אילו היו משכילים לישון במיטות נפרדות, היו מצליחים לשפר את הקשר הזוגי. העובדה שהתקשורת מציגה תמיד זוגות אוהבים במיטה זוגית כסמל של קשר אוהב, מונעת מבני זוג רבים להתחבר אל מה שהם צריכים באמת".

לטענה שמיטות נפרדות וחדרי שינה נפרדים הורסים את הסקס הזוגי, משיבה ד"ר מארקס: "סקס ושינה הם שני עניינים נפרדים. הסקס נעשה בשעות הערות, לא כשרוצים להירדם. הבעיה העיקרית יכולה להתעורר בעיקר כשאחד הצדדים מרגיש מאוים ורואה במיטות הנפרדות צורה של התרחקות ודרך לצאת החוצה מהמערכת הזוגית".

הרבה רוצים, אבל לא מעזים

שרית, ידידה טובה שלי, היא אמנית בת 47. בעלה, גדי, בן 49, הוא מנכ"ל בכיר בחברה גדולה. השניים גרים בבית מרווח צמוד קרקע בהרצליה, ומגדלים שלושה ילדים בגילים שבין 7 ל־17. "מראש בנינו את הבית, לפני שלוש שנים, עם שני חדרי שינה כמעט זהים, גדולים ומפנקים", היא אומרת, "וזה היה הדבר הטוב ביותר שקרה לזוגיות שלנו. אני לא מרגישה צורך להתנצל על זה בפני אף אחד, וגם לא להסביר.

"עד שעברנו לבית החדש היינו רבים המון על ענייני השינה. גדי עובד עד שעה מאוחרת מאוד בגלל שיחות טלפון עם לקוחות מחו"ל, שאצלם השעון המקומי הוא שונה. הוא מגיע למיטה בסביבות אחת וחצי־שתיים בלילה. אני לעומת זאת קמה מוקדם מאוד בבוקר, בין השאר כדי לארגן את הילדים לבית הספר ולכל הסידורים, וב־11 וחצי בלילה אני כבר קורסת מרוב עייפות. אני טיפוס של בוקר, הוא טיפוס של ערב־לילה.

"בעבר זה היה קורה כמעט כל לילה: כשגדי היה מגיע למיטה הוא היה מדליק טלוויזיה שתקל עליו להירדם (הוא נרדם קשה אחרי העבודה המאומצת), וזה היה מעיר אותי ברוב הפעמים. הייתי מתעצבנת עד טירוף, מקבלת כאב ראש ולא נרדמת יותר במשך שעות. כשהוא היה נרדם, אני הייתי מדליקה שוב טלוויזיה כי כבר לא יכולתי לישון. או שהייתי מדליקה אור כדי לקרוא. זה היה מטריף אותו ואותי.

"בקיצור, כל בוקר היינו קמים עצבניים ומרגישים עייפות במשך רוב שעות היום. זה הקשה מאוד על התפקוד. בנוסף, אני אוהבת מזרן קשה, הוא אוהב מזרן רך. אני אוהבת לישון בצד שלי של המיטה, גדי אוהב לישון באלכסון. הוא אומר לי שאני נוחרת. אני טוענת שהוא נוחר יותר. אני רוצה שמיכה עבה, הוא רוצה שמיכה דקה ומשותפת. כמה שאנחנו מסתדרים בסך הכל בחיי היום יום, ככה אנחנו מנוגדים בחיי הלילה".

איך עליתם על הפתרון הכה ברור מאליו?

"בגלל דעות קדומות, חשבנו שאנחנו צריכים להסתדר בחדר אחד. כשהתחלנו לבנות את הבית החדש, דיברנו עם האדריכלית ושאלנו אם היא יכולה למצוא פתרון, אולי מיטה רחבה מאוד, אפילו יותר מקינג סייז, בחדר גדול מאוד. היא שאלה בפשטות: למה לא לעצב שני חדרי שינה דומים? וזה היה כמו 'אאוריקה!' מה, אנחנו צריכים להמשיך להתקוטט על שטויות? הסברנו לילדים שזה הפתרון שמצאנו משום שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו. וזה התקבל יפה מאוד".

ומה עם ההתכרבלות הנעימה שלפני השינה?

"היא לא הייתה גם קודם ממילא. משום שכל אחד הגיע למיטה במועדים שונים, ההתכרבלות לא הייתה נעימה אלא הייתה מעירה את האחר. זו הייתה בעיקר סיבה לרוגז ולהתעוררות לא טובה".

אז את טוענת שהחדרים הנפרדים לא הרחיקו אתכם גופנית, נפשית ומינית?

"מה פתאום? סקס ואינטימיות זה משהו שאנחנו עושים מתוך ערנות, מודעות. לא לפני השינה, כששנינו כל כך עייפים שלא בא לנו. בדרך כלל בשבת בבוקר, בחגים, אנחנו נועלים את החדר שלי והילדים מסתדרים עם עצמם. הם לא דופקים בדלת ולא מנג'סים. ויש גם ימים שגדי יכול ללכת לעבודה מאוחר יותר, אחרי שהילדים הלכו לבית הספר. ואז אנחנו מפנקים זה את זה, רואים סרטים כחולים, עושים סקס בנחת בלי לרוץ לאף מקום. אני רואה בזה רק יתרון".

• דבר המומחים:
  

ד"ר ניל סטנלי, בן 45, אחד מחוקרי השינה הנודעים באנגליה, לא ישן באותה מיטה עם אשתו כבר תשע שנים, ולא במקרה. "יצורי האנוש מקבלים את השינה הטובה ביותר כשהם ישנים בנפרד", הוא מסביר. "במיטה זוגית סטנדרטית, כל אחד מקבל פחות מקום מאשר יש לילד במיטת נוער תקנית. זה לא הגיוני. בני זוג שישנים יחד סובלים מהפרעות שינה לפחות במחצית מהזמן. זה לא נאה לזוגות בריטיים להודות בפומבי שהם ישנים בנפרד, אבל אני יודע שזה קורה להרבה זוגות. אנחנו המין היחיד של יונקים שמחברים בין סקס לבין שינה. אפילו היונקים הכי קרובים אלינו, השימפנזים, לא ישנים יחד כזוג. אני יודע שהרבה אנשים היו רוצים לישון בנפרד, אבל לא מציעים את זה כדי לא להרגיז את בן או בת הזוג. בת הזוג שלי ואני פתרנו הרבה מהמריבות שלנו הודות לחדרי השינה הנפרדים. אני ממליץ".

פתרון טוב בגיל מבוגר

לא מקרי שהזוגות שהתראיינו לכתבה הם בגילים מבוגרים יחסית", אומרת אורית פס, פסיכותרפיסטית מוסמכת וסקסולוגית. "עם הגיל, איכות השינה נפגמת והפרעות שינה משפיעות על מהלך היום שלמחרת. בנוסף, רק בגיל מבוגר יחסית מתאפשר הפתרון הטכני הזה, כי הילדים כבר עזבו את הבית ויש חדרים ריקים. ואסור לשכוח גם שעם הגיל, הגוף והרגלי החיים נעשים פחות ופחות סקסיים ואטרקטיביים. למשל, יש תכיפות בריצה לשירותים. יש ריחות לא טובים. וזאת מעבר לנחירות, בעיטות תוך כדי שינה, דרישה שונה לחום/ קור וכולי. זה לא כיף. אלה לא אלמנטים מעוררי תשוקה. לכן, דווקא הפתרון של ריחוק פיזי נראה לי כבעל פוטנציאל ליצור מחדש קרבה בזמנים ובמועדים שלא קשורים לשינה. הם יבואו זה אל זה מקולחים, מריחים טוב, לא עייפים, כשהם מרגישים במיטבם. יש אפילו בני זוג שגרים בבתים נפרדים, והזוגיות לא נפגמת בשל כך, אלא להיפך".

אולי זה פתרון טוב גם בגיל צעיר?

"בגיל צעיר יש פחות בעיות בריאות שיפריעו לשינה של האחר. וכאמור, אין מספיק משאבים כלכליים כדי לאפשר את הלוקסוס הזה. בנוסף, על פי התפיסה החברתית הסטריאוטיפית, לישון במיטות נפרדות זה להיות 'ברוגז'. את 'שולחת' את בן הזוג לישון על הספה בסלון בגלל שהוא התנהג לא יפה. בגיל צעיר יש גם יותר חשיבות לקרבה פיזית מתמשכת, לאינטימיות למרחקים ארוכים".

אז אפשר להציע את זה כפתרון טוב לגיל מבוגר?

"נתונים סטטיסטיים מהימנים מצביעים על כך שאצלנו יש צריכת שיא של כדורי שינה בגיל מבוגר, בהשוואה לארצות מערביות אחרות. המצב הביטחוני והמצב הכלכלי תורמים לכך ללא ספק. אבל אולי גם הפרעות שינה שנגרמות בגלל הקרבה של בן או בת הזוג במהלך הלילה, גורמות לזה. הפתרון צריך להיות אינדיבידואלי. לפעמים בגלל קיבעון מחשבתי, לא חושבים על אופציה של חדרים נפרדים. אם מערכת היחסים מעורערת, יכולות להתעורר בעיות כשאחד מבני הזוג מציע את הפרדת החדרים. הצד השני עלול להרגיש מאוים או ננטש. אם אין תשוקה ואין אינטימיות, החדרים הנפרדים יכולים ליצור עוד יותר ריחוק. אבל אם הזוגיות טובה, אם יש יחסי מין, שינה בחדרים נפרדים לא תפגע באינטימיות. הם יכולים לבוא זה אל זה עם יותר תשוקה ויותר כמיהה אחרי שנת לילה טובה".