הדפסה
לכתבה באתר
מבחוץ, ה"גרנד קניון" החדש בבאר שבע מזכיר גרסה פשוטה של "יס פלאנט" בראשון לציון.
מבפנים הוא נראה כמו גרסה גדולה יותר, אך גם פשוטה יותר, של קניון קרית אונו. אין בו מזרקה עם טריבונות כמו במרכז קניון איילון ברמת גן, אין בו בתי קולנוע כמו בקניון קרית אונו, אין מגרש משחקים חופשי לילדים ונוער כמו בקניון הזהב בראשון לציון
(ייפתח אמנם בהמשך, אך בתשלום), אין שיפועים כיפיים כמו בדיזנגוף סנטר בתל אביב, אין נוף לים כמו בקניון ארנה בהרצליה, ואין כיפת זכוכית עם פסלים של דוד גרשטיין כמו בקניון עזריאלי. אז מלבד התואר "הקניון הכי גדול בישראל" (עד שיבוא קניון גדול יותר ממנו), איפה כאן האטרקציה, איפה היצירתיות ומהי התרומה העירונית?
מאכזב לראות כיצד הפריפריה הישראלית נאלצת להסתנוור מכמה חנויות גדולות וממוזגות, ולהסתפק במינימום. ממילא, חלק ניכר מהרשתות הגדולות שמציגות כאן את מרכולתן נמצאות גם במרכזי קניות אחרים, וכאלה יש בבאר שבע בשפע: ביג, One, השדרה השביעית, קניון קרית הממשלה, קניון אביה וקניון הנגב. אין כל ספק: הגודל הוא מלת-המפתח בקניון הכי גדול בישראל, וכל שיחה שמתייחסת לפרויקט נפתחת בנקודת המוצא הזו. הנה כמה עובדות ומספרים:
• 900 מיליון שקלים עלה הפרויקט.
• 3 קומות מעל הקרקע ושלוש נוספות מתחתיה.
• 10 קומות של מרפאות ומשרדים ייכללו במגדל עתידי, שיוקם בצמוד לקניון.
• 50 אלף מ"ר שטח מסחרי. להשוואה: בקניון רמת אביב 18 אלף, בקניון הגדול בפתח תקווה 32 אלף, ובקניון רחובות 33 אלף.
• 150 אלף מ"ר סך כל השטח הבנוי.
• 17 דונם גינות.
• צפי למספר מבקרים ביום: 25-20 אלף.
• 2,300 חניות בשלושה מרתפי חניה ועוד 400 במפלס הרחוב.
גם האדריכל שם-טוב צרויה, שותף אחראי במשרד האדריכלים יסקי-מור-סיון שהופקד על התכנון, פותח את השיחה בעניין הגודל: "נורא נלחצתי מהגודל. הקניון הוא כמעט 270 מטר אורך על 92 מטר רוחב, והיינו צריכים לפרק את המסה האדירה הזו". אבל לציבור לא באמת אכפת אם האדריכלים תיכננו בניין שנראה כמו לוויתן או כמו נושאת מטוסים בלב ים – הוא כבר ינהר אל הקניון החדש בסקרנות ובחדווה.
צריך עוד קניון בבאר שבע?
את המגרש הזה איכלס במשך עשרות שנים מלון "נאות מדבר", שפתח את שעריו ב-1963 והיה נקודת המפגש והפנאי המיתולוגית של תושבי באר שבע בשנות ה-60, ה-70 וה-80, פחות בגלל המלון ויותר בזכות בריכות השחייה הגדולות שלו, שהוקפו במדשאות נרחבות וזכו לפופולאריות עצומה. המלון עצמו היה צנוע והשתלב ובפשטות בנוף המדבר, ובמיוחד בנוף האורבני של העיר הצעירה, שבה הוקמו בניינים בני קומה עד ארבע ולא יותר. עכשיו, כמו שבאר שבע צומחת לגובה, כך גם הקניון החדש שלה מתנשא לגובה של 32 מטרים. הוא בנוי כגוף אחד ענק, ששוכב בקצה שכונת מגורים שקטה ורגועה (שכונה ט') ומתחמם לאיטו בשמש.
הקניון ממוקם במערב העיר לצד שדרות דוד טוביהו – הדרך החוצה את העיר ממערב למזרח - ובולט לא רק הודות למיקומו על צומת דרכים נוח לגישה לבאים מיישובי הנגב המערבי, אלא גם הודות למעטפת האדומה והבוהקת שלו. "בהתחלה הרימו גבות 'עוד קניון בבאר שבע?'", מציג צרויה את השאלה שמרחפת בקרב התושבים ואנשי מקצוע לנוכח קדחת הקניונים הבלתי פוסקת בעיר בשנים האחרונות, והוא עונה כי ההחלטה התבססה על "ניתוח כלכלי מאוד מעמיק". לדבריו, "הקניון יהיה גנרטור משמעותי, אני משוכנע בזה".
כמו בערים אחרות בארץ, גם בבאר שבע נפתח קניון אחת לתקופה כתוצאה מלחצים של יזמים פרטיים שמטרתם העיקרית היא רווח כספי. טובת העיר מצויה אצלם בתחתית סדרי העדיפויות, אחרת היו משקיעים במבני ציבור או תרבות (שגם הם יכולים להיות מניבים) ולאו דווקא במרכזי קניות. השאלה היא אם ראשי העיריות מכתיבים מדיניות - או רק מגיבים לדרישות של יזמים. למרות גודלה ועוצמתה הכלכלית של תל אביב, ניתן למצוא רק שלושה קניונים בלבד: דיזנגוף סנטר, רמת אביב ומרכז עזריאלי. הרחובות המסחריים שלה ממשיכים לתפקד היטב, וכך גם החיים העירוניים. מציאות הפוכה ניתן למצוא בפריפריה, כאשר בכל עיר מוקם מרכז מסחרי בצורת קניון, מרכז "צים" או "ביג", והמסחר המקומי שוקע. כך אירע לדוגמה בערים כמו נתיבות, קרית גת, בית שמש, אור יהודה ומגדל העמק.
בתחרות הזו יש מנצח ומפסיד: כל תוספת של קניון מסייע בשקיעת חיי הרחוב והמסחר המקומי. בארצות הברית, שממנה הועתק מודל הקניון, הבינו הרשויות את הבעיה כבר בשנות ה-80 וקניונים נסגרים בזה אחר זה. בישראל טרם הפנימו את המצב, ובאר שבע ממשיכה להקים קניונים בזה אחר זה.
שתי שדרות
זרם האנשים הבאים מכל הכיוונים ברכב, באופניים וברגל לא נפסק. הדלתות המסתובבות נעות באיטיות, והאזרחים הנרגשים נדחפים בהתרגשות אל ההיכל. בכניסה מימין חנות H&M ומשמאל American Eagle, כשבהמשך ממתינים עוד 250 בתי עסק, הרבה יותר ממספר החנויות בקניון עזריאלי בתל אביב. כבר עכשיו אפשר למצוא כאן נציגות לכמעט כל רשת ארצית אפשרית, אך רק כמחצית מהעסקים הספיקו להשלים את עבודות ההקמה ולפתוח את שעריהם בשלב זה, כך שהשופינג עוד יתעצם.
תוכנית הקניון מורכבת בשתי הקומות המרכזיות משתי שדרות. האחת ישרה כמו סרגל והשנייה מתעקלת, ובין השתיים מפריד גוש חנויות שמאפשר (בחלק מהחנויות) לעבור בין השדרות. קירוי שקוף (סקיילייט) מחדיר אור טבעי: בשדרה המתעקלת הקירוי השקוף מופיע כחלון-סרט ארוך, ובשדרה הישרה האור חודר דרך פתחים אליפטיים. בקומה המסחרית התת-קרקעית ממוקמות חנויות העוגן (מחסני להב, הום סנטר, טויס אר אס ומחסני חשמל) שקשורות ישירות לחניון. בקומה העליונה ממוקמים המזללות, מכון כושר ומכונות-משחקים.
מלבד הכניסות התת-קרקעיות לבאים ברכב פרטי, יש שלוש כניסות להולכי רגל במפלס הרחוב: "שער עופר" ו"שער להב" בחזית הצפונית (שדרות טוביהו) מנציחים את היזמים של הקניון, ליאורה עופר ואלי להב, אולי כדי שכולם ייזכרו בשמם כשנכנסים לרכוש חולצה או פלאפל. אם ב"שער עופר" הותקנה מרפסת גדולה שתשרת את הלקוחות של מסעדת "שיפודי ציפורה" שתיפתח כאן, הרי שב"שער להב" נמתחו קירות מסך המתנשאים לגובה 13 מטר ולרוחב 45 מטר, והאדריכל צרויה מסביר שכך יהפוך הבניין ל"פנס עירוני" לילי ותתאפשר "חשיפה ויזואלית של הפעילות בתוך הקניון". כניסה שלישית, בלי קירות מסך ובלי מרפסות, פונה לשכונה ט' מדרום וקרויה "שער טרנר" - על שם ראש העירייה הקודם, שבתקופתו אושרה הקמת הקניון.
הנקודה הירוקה
על אף שעיקר הפעילות במתחם נעשית בתוך הקניון, קשה להתעלם מהפיתוח שנעשה מסביבו. לאורך 350 מטרים ובשטח של 11 דונם פותחה רצועה ירוקה, עם 159 עצים שקשה עדיין ליהנות מהם בשלב הצעיר של חייהם, ובחזית הדרומית יש שטח ציבורי נוסף של 5.5 דונם. שתי מזרקות מעטרות את הרצועה הצפונית, ובאחת מהן אף הורכבו 40 ג'טים שיזרקו סילוני מים אל על. בשטח הציבורי הדרומי יש 93 עצים, מהם 20 אקליפטוסים שנשמרו מחצר בית המלון שנהרס. אדריכל הנוף, אריאל סדרה, אומר שלמעט משטחי דשא קטנים, הצמחייה מותאמת לאקלים המדברי, וכי השטחים הציבוריים חריגים בגודלם לעומת קניונים אחרים בארץ.
את הכניסה ל"שער להב" מקדמת רחבה גדולה המעוצבת ככיכר פיסולית, מוקפת בקקטוסים קטנים ודקורטיביים, שמפוזרים בה סלעים מלאכותיים מתוצרת צרפתית, המוארים עם רדת החשיכה בתאורה צבעונית (נדמה שעיריית באר שבע מעודדת מזרקות ותאורה צבעונית בכל מקום בעיר). בזמן הביקור בקניון בשעת צהריים מאוחרת, כשהשמש עדיין הייתה תלויה בשמיים, הספסלים ברחבה היו מלאים בזוגות צעירים. השמש כבר קופחת ואין צל, אך המבט על הזרימה הבלתי פוסקת של אנשים לקניון מרהיב. מצד שני, אין כאן מתקני משחק או שום מרכיב אחר שיעודד שהייה במקום, וכאמור – אין צל. מסביר אדריכל הנוף: "בגלל שיש כביש ראשי לא רצינו לשלב מתקנים. בנוסף לזה, האופי של הקניון הוא כזה שלא רוצים שאנשים ישבו בחוץ, אלא שייכנסו פנימה ויקנו". אגב, היזם ביקש מהמתכננים לעצב רחבה שתאפשר הרקדות של בני נוער ובזאר בכניסה, כדי למשוך את הצעירים פנימה.
המרחב העירוני מתפורר
פתיחת הקניון מייצגת מדיניות עירונית לא ברורה. פיתוח שדרות רגר בכניסה הצפונית לבאר שבע מרמז אולי על רצון לפתח את המרחב הציבורי הפתוח, אך הזנחת השוק העירוני, פיתוח מעגלי התנועה באופן מוגזם (שנועדו למכוניות ולא לבני אדם) ופיתוח הקניון החדש הם מהלכים שמעודדים את התפוררות המרחב העירוני כזירה אזרחית חופשית ונגישה לכולם.
מתצפית על המבקרים בקניון בשבוע השני להקמתו, התברר כי למרות ריבוי המבקרים, רובם המוחלט מתהלך הלוך ושוב מבלי להיכנס לחנויות, שבחלקן הגדול נותרות ריקות. גם העובדה שמרבית האנשים לא נשאו שקיות קניות העידה על המצב, וזאת עוד לפני העלאות המסים האחרונות.
שכונה ט' הצמודה כבר מגיבה לפתיחתו של השכן החדש: לפני כמה ימים נסגר סניף הדואר במרכז המסחרי של השכונה ועבר לקניון, ויחד אתו צפויה גם עליית מחירי דירות שתקשה את החיים על השוכרים. סגירת סניף דואר או בנק יכולה לגזור גזר דין מוות על מרכז מסחרי שכונתי, עם הפסקת בואם של מאות מבקרים קבועים ביום. לכן, לא פלא שתושבת העיר שאיתה שוחחנו כינתה את הקניון החדש "קניונפלצת", באותה נשימה שבה התייחסה לסגירת סניף הדואר הסמוך.
הבאר שבעים אוהבים את עירם, אך נראה כי מרחב האפשרויות העומד בפניהם מתכווץ, גם אם התמונה של פתיחת קניון נראית מתוקה במבט ראשון. הגרנד קניון נותן אולי מענה מסחרי בטווח הקצר אך לא ישפר את הכלכלה העירונית, ואולי אף יפגע בעסקים המקומיים הקיימים ואת פתיחתם של עסקיים מקומיים עתידיים. התיקון לתוכנית המתאר הארצית 35, שמקודמת בימים אלה במינהל התכנון של משרד הפנים, ממשיכה לעודד את הפניית המשאבים למרכז הכוח במדינה - תל אביב - תוך הותרת הפריפריה כברירת מחדל למתגוררים בה. הפקרת העיר לזירת ההון הפרטי, כשהדבר נראה כאילו אין כל יד מקצועית מכוונת השומרת על האינטרס העירוני בטווח הארוך, מעלה סימני שאלה בנוגע לעתידה של הפריפריה בכלל ובאר שבע בפרט.
- אדריכלות: משרד יסקי-מור-סיון.
שותף בכיר ומנחה: אדריכל עמי מור, שותף אחראי: אדריכל שם-טוב צרויה, ראש צוות: אדריכלית עמיתה ליאורה רינת אנגל, צוות: אביטל קולודני, שרון מדינה, גרגורי פוליאקוב ויניב דוידי
- אדריכל נוף: אריאל סדרה
- עיצוב פנים: דניאלה ראובני
- יזם: קבוצת להב וקניוני מליסרון
