הדפסה
לכתבה באתר
תנאי הפתיחה – מבנה הדירה, תקציב השיפוץ והיעדים שהוגדרו – היו מאתגרים. זו היתה דירה ישנה משנות ה-60, חשוכה ומלאה רהיטים כבדים, 75 מ''ר במבנה צר וארוך. הציצו בתמונת ה''לפני'' שמימין: לא מסוג הדירות שנחטפות.
התקציב שהוגדר – עד 250 אלף שקלים לשיפוץ מהמסד עד הטפחות, אילץ את המעצבים לשמור על המבנה הבסיסי של הדירה, בלי לשנות את המיקום המקורי של החללים. אבל השניים – מעצבת הפנים דנה גוטמן ובן זוגה רותם סולרצ'יק מ"סטודיו 37'' – הצליחו, באמצעות הברקות תכנוניות ועיצוביות, להפוך את המרחב לפתוח ועדכני, ססגוני והרמוני, ואפילו להוסיף לדירה שירותים וחדר ארונות (ראו תוכניות למטה), כפי שביקשו בעליה החדשים – בני זוג בשנות ה-30 לחייהם, שעברו לגבעתיים מתל אביב.
דלת הכניסה של הדירה נפתחת הישר אל פינת האוכל, שנמצאת בין המטבח לסלון. כדי שהנכנסים לא "יפלו" עליה תיכננו גוטמן וסולרצ'יק רהיט מקורי שנמתח מהרצפה עד התקרה, יוצר מבואה וחוצץ בינה לבין פינת האוכל בלי לחסום את המבט ואת האוויר. הוא עשוי מעץ לבנה עם קווים שחורים שמדגישים את החלוקה הפנימית שלו. חלקו התחתון חופה משני צדיו במראה שתורמת לתחושת המרחב, ואת ה"חלון" שבמרכז ממסגרת כוורת מדפים, שבה הונחו עציצים וספרים. אדן החלון משמש כמדף למפתחות, ואת המבואה משלים מתלה מעילים שעשוי מברזים תעשייתיים. הוא נקנה באאוטלט של ''ביתילי'' ונצבע על ידי המעצבים בשחור ובאדום.
פינת האוכל שבצדו השני של הרהיט כוללת שולחן לבן, מרובע ונפתח, שיכול להספיק לשישה סועדים (''איקאה''), כסאות רטרו שחורים (''פיקאפ בר כסאות'') וכיסא עץ שנאסף מהרחוב ושופץ בידי המעצבים. מעל השולחן נתלה גוף תאורה שנקנה כלבן ונצבע בטורקיז (''דורי קמחי''), ועל הקיר תלויות שתי עבודות קולאז' גרפיות בסגנון יפני, שמביאות לידי ביטוי את אהבתם של בני הבית לתרבות היפנית. את הקולאז'ים יצרו גוטמן וסולרצ'יק, והדפיסו על יריעת פלסטיק עם שכבת פח.
גם הסלון תוכנן לפרטי פרטים, עם רהיטים שנבנו בעבורו במיוחד (נגרות: ברק מ-SBWOOD). את הספה הביאו בני הבית מדירתם הקודמת. גוטמן וסולרצ'יק הניחו עליה אוסף אקלקטי של כריות, שנרכשו באתרי אינטרנט שונים. לצדה, לאורך החלון הגדול והיחידי בסלון, נבנה ספסל שנעטף בסרגלי עץ, עם מגירות אחסון על גלגלים. ביניהם עומדת מנורה שחורה ("איקאה").
על השטיח ("גלוריה מונדי") הוצבו שני שולחנות מברזל מושחר, שתיכננו המעצבים. בחלקם התחתון מדפי רשת ומגירות נשלפות מעץ סנודויץ' מצופה פורמייקה. כורסה מחוטי גומי בצבע טורקיז (''חדרים'') משלימה את פינת הישיבה.
לאורך הקיר שמול הספה הוצבה שידה ארוכה ונמוכה, עשויה עץ לבנה ומצופה פורמייקה צהובה, שיכולה לנוע על גלגלגים נסתרים. לצדה, מול פינת האוכל, עומד כיסא פלסטיק שנאסף ברחוב וחופה בידי המעצבים בעיתונים יפניים.
בקצה השני של החלל נמצא המטבח. הקיר שהפריד בין המטבח הישן למרפסת שירות בוטל, וכך נוסף לו מרחב. ארונות לבנים ופשוטים תוכננו בצורת האות L, ועליהם הונח משטח אבן קיסר באפור-גרפיט. על הקיר, במקום ארונות עליונים, נתלו מדפי עץ ומוט תלייה. לאורך הקיר מולם מדפים צרים מפח מכופף, שעליהם הונחו מסגרות שחורות זהות, שבכל אחת מהן משהו אחר: הדפס, לוח מגנטי, לוח שעם וקולאז' תבלינים.
המקרר ויחידת ארונות גבוהים חוצצים בין המטבח לסלון, אך הוסתרו מעיני היושבים בסלון באמצעות קיר שחופה בלוח גיר. בצדו השני של הלוח נבנה דלפק מחופה פורניר אלון, שלצדו שני כסאות בר שקוצרו לגובה המתאים (90 ס"מ). על קיר הלוח, מול היושבים, הודבק פס של מראה, שמשקפת את הסלון, ומעל הדלפק נתלו מנורות פח ("One bedroom") – שתיהן שחורות מבחוץ, אך מבפנים האחת צבועה כחול והשנייה ורוד.
בדירה הישנה הובילה דלת בקיר אל המסדרון שלאורך חדרי השינה והאמבטיה. הקיר הזה נפתח ככל האפשר, למעט שני עמודים תומכים. המעצבים החליטו להפוך אותם לאלמנט דקורטיבי: הם עובו באמצעות גבס וחופו בטיח עם טקסטורת בטון.
חדרי הרחצה והשירותים מפרידים בין חדר השינה לחדר העבודה. הדלתות הוכנסו לתוך כיסים בנויים ובכניסה לכל אחד מהחדרים נבנו נישות שיוצרות מעין מבואות ותורמות לתחושת הפרטיות.
מרפסת שירות אוחדה עם חדר הרחצה, שעוצב בסגנון נקי ובגוונים שקטים. הוא רוצף באריחים אפורים במראה בטון, וקירות המקלחון חופו באריחי סטריפ דקים באפור כהה. ארון הכיור נתלה על גבי קיר שחופה במראה, שמעניקה לחלל אשליה של מרחב. על ארון אמבטיה שתיכננו המעצבים הונחו משטח סטנדרטי וכיור בסיסי.
משמאל לאסלה נבנתה נישה שמדפיה חופו בפורניר אגוז אמריקאי. מעליה נוצל עומק הקיר לארון תרופות שנסגר בדלת זכוכית חלבית. שירותי האורחים עוצבו בצבעים נועזים יותר: קיר האסלה חופה באריחי פסיפס שחור, שמקיפים נישה שנצבעה בירוק ובה מדפי זכוכית. מעל הכיור פתחו המעצבים צוהר לכיוון מה שהיתה מרפסת השירות. מעליו ומתחתיו תלו מראה, שתורמת לאשליה של גובה.
בכניסה לחדר השינה נישות בנויות, שגורעות מחדר הארונות שנבנה במקביל להן. חלקם התחתון של הקירות נצבע בפס עבה ושחור, עם פיגמנט סגול. המיטה הוצבה במרכז, מצדיה מנורות קריאה ("One Bedroom") ושידות בצבע טורקיז ("איקאה"), שרגליהן קוצצו כך שיתאימו לגובה המיטה. על הקיר בגב המיטה נתלתה יצירה גרפית של המעצבים – שלושה לוחות שעליהם הודפסו עצים ומוטיבים יפניים.
דלתות כיס מול המיטה נפתחות לחדר הארונות. בצד השני של החדר, סמוך לחלון הגדול, הוצב שולחן כתיבה שנקנה בשוק הפשפשים. המעצבים הניחו עליו פלטת עץ שעליה ריססו, באמצעות שבלונות, דוגמה בשחור וטורקיז. על השולחן הונחה מראה ולצידו שרפרף עץ ("אייטמס").
>> ליצירת קשר עם המעצבים
>> כיצד נראית דירתם הפרטית של דנה גוטמן ורותם סולרצ'יק, בשכונת פלורנטין?
>> ואיך נראית דירה שתוכננה גם לגובה הקירות, בזכות התקרות הגבוהות שלה?
