הדפסה
לכתבה באתר
טלי שאול וחגית מורבסקי הכירו דרך ילדיהן. הם הפכו לחברים, והאמהות בעקבותיהם. במהלך מאות קילומטרים שגמעו יחד בהליכות ספורטיביות באבן יהודה, שם הן גרות, חיפשו השתיים רעיון למיזם עסקי ויצירתי משותף. הן מצאו אותו בין דפיו של מגזין נשים. "קראתי כתבה על פתרונות דיור אלטרנטיביים, כמו מכולות ואוהלים", מספרת שאול. "והצעתי לחגית להפוך אוטובוס ישן לחלל למגורים".
עוד באותו שבוע נגררה למשק במושב שכן גרוטאת אוטובוס שרכשו במוסך דן. "במשך ימים בהינו בו ולא היה לנו מושג איך להתחיל. האוטובוס היה הרוס והמבנה שלו יצר אילוצים רבים. הבנו שאנחנו צריכות ליווי מקצועי וגייסנו את ורד סופר דרורי, חברה שהיא מעצבת", הן מספרות.
האילוצים המרכזיים היו מידותיו של האוטובוס – שני מטרים וחצי רוחבו ו-12 מטרים וחצי אורכו – והבליטות הפנימיות שיצרו הגלגלים. מורבסקי ושאול החליטו להשאיר כמה שיותר אלמנטים מקוריים, כדי לשמור על רוח החלל: "לא רצינו להפוך את האוטובוס למכולה. החלטנו להשאיר את החלונות, ההגה והידיות", הן מסבירות.
לפני הפרויקט החדש לא עסקו שתי היזמיות בעיצוב: שאול היא פסיכותרפיסטית, מנהלת שיווק לשעבר, ומורבסקי בעלת בריכה אקולוגית לטיפולים במים ומנכ"לית שותפה בחברת Goglass. סופר דרורי נתנה להן ליווי מקצועי ושרטטה את הרעיונות שנזרקו לאוויר.
ההחלטה לשמור על אותנטיות הובילה את הקו העיצובי. רצפת האוטובוס חופתה ביריעות תעשייתיות, גמישות ומלבניות, שמזכירות את הרצפה המקורית ואיפשרו יישום קל יחסית. התקרה חופתה בדיקטים צבועים באפור בהיר, שמסתירים רמקולים שקועים. הקירות חופו בלוחות צמנט במראה בטון ("מאסטר קיר"), שנחצו באמצעות פסי אלומיניום. הלוחות עמידים במים ולכן מחפים גם את חדר הרחצה הקטן. מסגרות האלומיניום שוחזרו, ונשמרו גם פתחי האוורור הישנים – אלה שהיו שבורים או חסרים נרכשו מחדש במוסך של חברת "הארגז" והפכו לגופי תאורה ("גיא טריגון תאורה"), שהותקנו על רקע של טפט פרחוני בגוני אפור.
דלתות האוטובוס המקוריות נותרו כפי שהיו, ונוסף להם סף שעיר, לאיטום. את הנכנסים מקדם הגה שחודש ולופף ברצועות עור הפוך. לוח המחוונים חופה בלוחות הצמנט ומעל ההגה נתלתה מראה עגולה. את כיסא הנהג מחליף הדום בשחור-לבן, שלצידו שולחן קפה מפורמייקה שחורה, שעליו הדביקו שאול ומורבסקי לוגו של חברת "הארגז", שמצאו באוטובוס.
את אחד האתגרים סיפקה העובדה שאחורי האוטובוס גבוהים מחלקו הקדמי. את השיפוע איזנו באמצעות עבודות נגרות: המטבח תוכנן כקו של ארונות נמוכים מפורמייקה אפורה, עם משטח עבודה מעץ אלון כהה, שבו הותקנו כיריים וכיור נירוסטה עגול. בקצה קו הארונות תוכננו מדפים פתוחים ומאחוריהם הכנה למכונת כביסה (נגרות: אלון זילברמן).
מול המטבח נבנו שתי במות שמסתירות את הגלגלים ומשמשות בסיס לספסלים מרופדים בסגנון דיינר אמריקאי. הם צופו ויניל כתום מבריק וביניהם הוצב שולחן עם פלטה שחורה ורגל נירוסטה.
חדר הרחצה מוקם במרכז האוטובוס, מול הדלת האחורית שנסגרה וכוסתה בלוח מגנט. יש לה דלת מזכוכית חלבית, ובתוכה מקלחון, ארון אמבטיה מעץ ואסלה מוגבהת, שהוצבה על הגלגל.
ארון בגדים מפורמייקה אפורה נבנה בהמשך ללוח המגנטי. על דלתו הודפס דיוקנה המאויר של השחקנית אודרי הפבורן וציטטה ידועה שלה. הארון הותקן על חלקו המוגבה של מרכז האוטובוס, שבתוכו הוסתר ארון נעליים, שדלתו הוטמעה ברצפה.
"חדר השינה" מוקם בחלקו האחורי של האוטובוס. ההגבהה המקורית הפכה לבמה, המושב האחורי רופד בבד קטיפה שחור ואליו הוצמדה ספת מרבץ שנפתחת למיטה זוגית מרווחת, שני מטרים אורכה ומטר שישים רוחבה. את הספה תוחמים שני ארגזי מצעים שרופדו בקטיפה אפורה, ומדפים פתוחים מפורמייקה שחורה. כריות נוי בגוונים משלימים פוזרו על המיטה.
בתוך ההגבהה נבנה חלל אחסון, שאליו מגיעים באמצעות דלתות שהותקנו ברצפה ונפתחות כלפי מעלה.
גם חוץ האוטובוס טופל. הגג נעטף ביריעות איטום וגוף האוטובוס חופה בפח מגולוון שנגזר על פי מידה וצורה ונצבע באפור מטלי מנצנץ, עמיד בתנאי חוץ. מסגרות החלונות חודשו באמצעות רצועות אלומיניום צבוע שחור. ניטים שימשו כמחברים והם מוסיפים לדקורציה החיצונית.
לאוטובוס יש חיבורים לכל התשתיות הנדרשות למגורים, כולל הכנה לדוד שמש ולמזגנים. בתור מבנה יביל (בזכות הגלגלים), החוק מתיר להציב אותו בחצר גדולה או במשק. שאול ומורבסקי מקוות למכור אותו – למשל, לסטודנט שרוצה לחיות קרוב להורים אבל לא ממש בבית ההורים – ונוקבות במחיר של 300,000 שקלים.
עוד בתים על גלגלים:
>> המאייר יוסי טיאר מאס בכבלי השגרה ועבר לגור במשאית.
>> וכך נראה טריילר של משפחה שגרה בחוף בשרון.
